ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- עובד ומעביד
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
השעה כבר 22:20, ועדיין אין לי פתרון למחר לילדים. מחר אני חייבת להגיע לפגישה, זו פגישה קריטית להמשך עבודתי, ודווקא מחר המורים החליטו לשבות. קיוויתי, שאחת הנערות מהאולפנה תוכל לעשות 'בייביסיטר', כי ברדיו אמרו שבחינוך ה'על יסודי' שובתים כבר שבועיים, אבל הן אמרו לי שהן לומדות בבקרים מקצועות קודש. ואני שואלת את עצמי - מותר בכלל לשבות?
מרבים תורה
הרב איתן אייזמן שליט"א - ראש רשת 'צביה' ו'נועם'
ברמה העקרונית, במגזרים כלכליים רבים מותר לשבות.
ב'מגזר' של לימוד תורה התלבטו האחרונים בשאלה - האם מותר לשבות?
מחד - האב הוא זה שמחויב ללמד את בנו תורה ולא הרבנים והמורים, ואם הוא מעוניין שאחרים ילמדו את בנו תורה בשליחותו, עליו לשלם להם את שכרם ברמה נאותה. אם אינו משלם - זכותם של הרבנים והמורים, שלא ללמד את הבן. מאידך - השביתה כרוכה בביטול תורה, וצריך להרבות תורה בישראל, ולחנך את הילדים בדרך הישר.
להלכה למעשה, אנו אוסרים לשבות מלימוד תורה, כי אחרי כל הסברות - תורה מה תהא עליה? מחובתנו, להרבות תורה בעם ישראל, והשביתות לא מרבות תורה. לכן, בפועל, אין שביתות ב'מגזר' של לימוד התורה, וכל המוסדות ממשיכים ללמד כרגיל את מקצועות הקודש - תורה, משנה, מחשבת ישראל ועוד.
'מגזר' לימוד התורה אינו ה'מגזר' היחידי בו אסור מבחינה תורנית לשבות, גם למגזרים שיש בשביתותיהם משום פיקוח נפש וגרימת סבל רב לאנשים כגון: רופאים, אחיות ועוד, אסור לשבות. הפתרון לשאלות שכר ולתביעות צודקות אחרות במגזרים אלו הוא - לחוקק בתחומים אלו חוק בוררות חובה, ושני הצדדים יהיו מחויבים לקבל על עצמם את הכרעתו של בורר נייטרלי. כך ימנעו השביתות, יחסך סבל רב מאנשים, ובתחום ההוראה - תרבה תורה בישראל.
צריך בוררות
הרב גדעון בנימין שליט"א - רב הישוב נוף איילון
כל שביתה גורמת נזק לציבור - ובכלל זה הפסד כספי, הפסד זמן, צער ורוגז. ישנן שביתות בעייתיות עוד יותר: שביתת מורים הגורמת לביטול תורה ולנזקים חינוכיים, שביתת אנשי רפואה או הצלה הגובלות בפיקוח נפש.
במקרה דומה לשביתה, מצאנו בהלכה, שאף על פי שפועל יכול לחזור בו באמצע עבודתו, אבל אם חזר בו בדבר האבד, דהיינו שאי עשיית המלאכה בזמנה גורמת לנזק, מותר למעביד להטעות את הפועל ולהבטיח לו "הרים וגבעות" או לשכור פועל אחר על חשבון שכרו - אף במחיר יקר. יתירה מזו - במקרים מסוימים אין לפועל אפשרות לחזור כלל ובית הדין כופה אותו לעבוד (תשובת הגרש"ז אויערבך - תחומין ה' עמוד 289).
"דבר האבד" בהגדרתו אינו רק נזק כספי - אלא גם אם, לדוגמא, תתקיים שביתה ב'אל על' כאשר תכנן אדם את טיסתו בזמן חופשתו גם היא נחשבת בכלל "דבר האבד", אף שלא נגרם שום נזק כספי. במיוחד לאור העובדה, שבדרך כלל כל המגזר כולו שובת, ואדם לא יוכל למצוא תחליף למילוי צרכיו אף במחיר גבוה.
מסיבות אלו נקטו פוסקי זמננו כדבר פשוט שרוב השביתות הן בכלל דבר האבד, ועל פי זה הן אסורות.
מאידך - מובן, שלעיתים קרובות מעלים השובתים תביעות מוצדקות: ישנן תביעות הקשורות לשכרם או לתנאי עבודתם וישנן תביעות שהן לטובת הציבור כגון תביעה להזרמת כספים לבתי חולים, למערכת החינוך וכדומה.
עם זאת יש לזכור, שנשק השביתה פוגע בראש ובראשונה לא במעבידים שכנגדם מועלות הטענות אלא בציבור ובדרך כלל באותה שכבה שקשה לה יותר (לדוגמא: שביתת המאפיות המספקות לחם אחיד). לכן גם כאשר התביעה מוצדקת, הדרך הנכונה היא להעלותה בפני בית דין או בוררות מוסכמת על הצדדים.
יתכן גם שניתן לחשוב על פתרון, שבתמורה לתוספת שכר ידַרשו העובדים לתת יותר. לדוגמא: כל בר דעת מבין ששכרם של המורים נמוך והתמודדותם בקשיי החינוך אך גדלה מיום ליום. שכר נמוך גורם לכך, שאנשים מתאימים אינם פונים למקצוע ההוראה, ושלמורים רבים חסרה מוטיבציה להשקיע בתלמידים.
לאידך גיסא, שמא יש מקום לדרוש מהמורים לקצר מזמן חופשתם המגיע לקרוב למאה ימים בשנה, וכן להימצא שעות נוספות בין כותלי בית הספר להשקעה פרטנית בתלמידים, להכנת תוכניות לימודים וכדומה.
בנוסף מצינו בכל זאת מקור מסוים לשביתה - בשולחן ערוך ( חושן משפט סימן רל"א): "רשאים בעלי אומנות לעשות תקנות בעניין מלאכתם... במה דברים אמורים במדינה שאין בה חכם חשוב ממונה על הציבור, אבל אם ישנו - אין התנאי שלהם מועיל כלום...".
אף על פי שאין סעיף זה עונה בדיוק על השאלה הנדונה בעניין השביתה, אבל הוא נותן לנו כיוון נכון. ילכו נא ראשי המגזר החש שהינו מקופח לבוררות מוסכמת, ישטחו בפניהם את טענותיהם, ואם לא תהיה ברירה יוכלו גם להשתמש בנשק השביתה. אנשי תורה הקשורים למגזר המעונין לשבות ילכו ויתייעצו עם פוסק ראוי לשמו - האם להצטרף ובאלו תנאים, "כי בעניינים אלה העיקר תלוי בשיקול הדעת, ומי שדעתו דעת תורה עוזרים לו מן השמים" (תשובת הגרש"ז אויערבך זצ"ל שם בסופה).
"ויהי בימי שבות השובתים"...
הרב יעקב אידלס שליט"א - ראש ישיבת 'חיצים'
הדברים הבאים נכתבים מזווית של מחנך ולא של פוסק הלכה:
כולנו מסכימים, שהחינוך הוא היסוד החיוני ביותר לכל תחומי החיים במדינה - כלכלה, ביטחון ועוד, ומעל הכל - חיוני גם לחיינו הרוחניים כעם. ובכל זאת, למרות הקונצנזוס בעניין, מעמד החינוך והמורים נמצא בתחתית סולם ההכנסה וההערכה, כך שהמצב הנוכחי הוא בגדר פיקוח נפש לאומי, ואין ספק שיש לעשות רבות כדי לשנות מצב זה.
אולם, לנשק השביתה יש חסרונות גדולים, ואציין כמה מהם:
א. המציאות בה משוטטים מאות אלפי תלמידים ללא תכלית מסוכנת, מוסיפה שמן רב למדורת הבורות, הבטלה והאלימות.
ב. שביתה היא סוג של הפעלת כוח הגובלת באלימות, והרי אנו תמיד מחנכים לכך שבעיות פותרים באמצעות הידברות ולא בכוח, משדרים בשביתתנו שדר הפוך לכל דרכנו החינוכית.
ג. אנו מחנכים לניצול מקסימאלי של הזמן, למסירות נפש על לימוד התורה ויוצאים חוצץ נגד ביטול תורה, והשביתה היא היפך אידיאל זה. אמנם, לעיתים, "ביטולה הוא קיומה", אך אצל התלמידים נותר מהשביתה משקע שלילי.
צריך גם לזכור שהשימוש בנשק השביתה התחיל על רקע ניצול מחפיר ונורא של עובדים שהיה נהוג במאות השנים הקודמות, מצב שונה לחלוטין ממצב המורים כיום. בעצם, כל כך התרגלנו לכך שעל כל קיפוח קטן שובתים, עד שגם נשק זה איבד רבות מכוחו. וכך אנו מוצאים את עצמנו, פעמים רבות, מפסידים הון עתק בשביתות במשק וימי לימודים בשביתות המורים, ובדרך כלל בטווח הארוך הבעיה כמעט ולא נפתרת.
אם כן - מה לעשות? איך בכל זאת נשנה את המציאות המרה?
חז"ל במסכת סנהדרין נתנו לנו כלי נהדר לפתרון סכסוכים - 'זבל"א' - "זה בורר לו אחד". כלומר, כל צד בוחר בורר אחד מטעמו, ושני הבוררים המוסכמים בוררים בורר שלישי מוסכם נוסף (אינני נכנס כאן לשיטות הראשונים השונות בהסבר זבל"א, העיקר הוא העיקרון), והצדדים מתחייבים לקבל כל הכרעה של הבוררים.
אם היינו משכילים לבנות כך את מערך פתרון הסכסוכים במשק - היינו חוסכים כעס, ממון, ונזקים רבים נוספים, ומגיעים לפתרונות יותר מאוזנים, צודקים וברי קיימא. גם מערכת החינוך היתה מרוויחה כך הרבה יותר מאשר על ידי שביתה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
