ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- הארץ ופירותיה
- ספריה
- קומי אורי
- כד - דתלשי"ם וט"ו בשבט
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב משה לייב שחור זצ"ל
הברכה "מעין שלוש" כשמה כן היא, מעין שלוש הברכות הראשונות שבברכת המזון.
אולם כשנתבונן בהקבלה בין נוסח ברכת "רחם נא", שבברכת המזון, לנוסח הברכה "מעין שלוש" נגלה הבדלים. במקום "ועל מלכות בית דוד משיחך ועל הבית הגדול והקדוש" נאמר "ועל מזבחך והיכלך".
הבדל נוסף הוא בתוספת "ונברכך עליה בקדושה ובטהרה", מה שלא הוזכר בברכת המזון.
נראה להסביר על-פי המשנה בסוטה "מיום שחרב בית המקדש ניטל טעם הפירות". הגמרא מבארת: "תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר טהרה ביטלה טעם וריח" ומסביר רש"י: "טהרה, שפסקה מישראל, ביטלה טעם הפירות וריחם, שמתוך שהיו טהורים ונוהגים בטהרה אף הקב"ה מטהר פירותיהן מריח רע ומטעם רע".
הגמרא שם מספרת: "רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא, שקלה ככרכה בסודריה, אתיא רבה בריה, אמר לו - מוריחנא ריחא דחינוניתא, אמר לו בני, טהרה יש בך" (רבה בנו של רב הונא הריח ריח פרי שהיה עטוף בסודר והדבר מראה על טהרה שיש בו). בפירות ארץ-ישראל מצוי ריח מיוחד שאנשי מעלה זוכים להריחו.
"מיום שחרב בית המקדש ניטל טעם הפירות". הטעם והריח המיוחדים, שכל אדם היה יכול לחוש בהם, אינו מורגש מעת החורבן אלא לאנשי מעלה.
נראה לומר, כי אותו ריח מיוחד שבפירות נובע ממצוות הביכורים שמביאים מהפירות שנשתבחה בהם ארץ-ישראל. הפירות המובאים לפני המזבח גורמים לשפע מיוחד שחל בפירות, קיום המצווה מעניק להם את הטעם והריח המיוחדים. ומה שאמרה הגמרא כי משחרב הבית בטל ריח הפירות, כוונתה משחרב המזבח (כמו שמצאנו בזבחים ס' ע"ב "מה בכור שאינו אלא בפני הבית", וביארו התוספות שהכוונה למזבח ולא לבית). (להרחבה על מציאות המזבח לאחר חורבן בית שני ומשמעותו עיין העמק דבר, דברים ט"ז, ג' ד"ה למען תזכור וגו').
זהו פשר שני השינויים בברכה "מעין שלוש".
ברכה זו נתקנה על פירות ועל מזונות שמעורבים בהם מי פירות.
עיקר חובת ברכה אחרונה הוא מה שנשאר טעם בפה אחר גמר האכילה, כמבואר בספרים הקדושים (ראה חובת הלבבות) ואלו הם הטעם והריח שלמדנו עליהם.
לכן מודגש בברכה "מעין שלוש" המזבח , שבו מתקיימת מצוות הביכורים, והטהרה המרוממת את ישראל להריח את ריח פרות ארץ-ישראל.
אנו מתפללים שנזכה לחזור לעבודת המזבח ולהריח את ריח הפירות.
ארץ זבת חלב ודבש
"תניא ר' אלעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו".
ותמה בספר כפתור ופרח (פרק עשירי) - "למה לא הצריכו זבת חלב ודבש גם כן?"
נראה לומר כי הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" הופיע פעמיים במקרא על-ידי אנשים שהתמרדו במשה וניסו לתאר את ארץ מצרים בשבח זה ולהמעיט בשבח ארץ-ישראל. דתן ואבירם אמרו "המעט כי העליתונו מארץ זבת חלב ודבש" כלומר שארץ מצרים מכונה בפיהם "זבת חלב ודבש". עוד הוסיפו ואמרו "אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו".
גם המרגלים אמרו "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא" "גם" לרבות מצרים שיצאו ממנה, וייתכן עוד כי כיוונו בדברם לומר כי בארץ-ישראל ישנם אזורים המכונים "זבת חלב ודבש", אך לא כולה זבת חלב ודבש (ולפנינו יבואר עוד), ופירוש דבריהם - " גם זבת חלב ודבש" וגם לא . אמנם יהושע וכלב התנגדו לדברי המרגלים ואמרו "והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו, ארץ אשר היא זבת חלב ודבש". "היא" - ולא מצרים. "היא" - כולה ולא חלקה.
אכן, המתח בין הבנת טובה של הארץ לטוב ארץ מצרים מפורש במקרא "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים", ומבואר בחז"ל כי חברון עולה פי שבעה בטובתה מצוען.
את שאלת ה"כפתור ופרח" יש לישב, אם כן, כך: בברכת הארץ אנו מזכירים ביטויים שמייחדים את ארץ-ישראל ללא כל אפשרות לדמותה למקום אחר. "ארץ חמדה, טובה ורחבה" - "למה נקרא שמה חמדה ? שבית המקדש נתון בתוכה" (שמות רבה) ו רחבה נקראת על שם שמתרחבת כצבי. (גיטין נז ע"א) "ארץ זבת חלב ודבש" הוא ביטוי שאפשר, בטעות, לשייכו למצרים.
עוד יש לומר כי ברכת הארץ, שנתקנה על-ידי יהושע, באה לשלול את דעת המרגלים ולכן היות שהם לא כפרו בהיותה של הארץ זבת חלב ודבש לכן לא נכנס הביטוי הזה לברכה אלא רק ביטויים שעליהם לא היתה הסכמה - מאסם בארץ חמדה , באמרם ארץ אוכלת יושביה כפרו בטובה (רמב"ן, שם) ובאמרם "ערים בצורות" כפרו ברוחבה .
הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" מתפרש על-ידי רמי בר יחזקאל (כתובות קיא ע"ב) בתיאור של עזים האוכלות תאנים. התאנים הננגסות על-ידי העזים זבות את חלבן והוא נשפך ונוזל ומצטרף לחלב העזים הזב גם הוא. כך, בתמונה אחת, מתמצה איכותה של ארץ-ישראל.
אולם אליה וקוץ בה. הציור הזה מבטא גם חיסרון. אין מגדלים בהמה דקה בארץ-ישראל בגלל השחתת עציה. איך ייתכן שהציור של עז האוכלת עץ תאנה יהיה סמלו של טוב הארץ?
בגמרא במגילה (דף ו ע"א) משמע ש"ארץ חלב ודבש" הוא איזור מוגדר וידוע. חכמים היו יודעים כי באזור נחלתו של שבט מסוים יש שטח בעל גודל מסוים שנקרא "ארץ זבת חלב ודבש". ובארץ-ישראל כולה יש שטח מסוים הנקרא "זבת חלב ודבש" כלומר "ארץ זבת חלב ודבש" היא ארץ שיש בה אזורים שראויים לתואר "זבת חלב ודבש" (כמו שכל ישראל בני נביאים ויש שזוכים לנבואה ממש).
חז"ל (עירובין יז) מוסרים לנו שיהושע התנה עם ישראל שיהיו רועים את בהמתם ביערות. כלומר שיהיו מקומות מוגדרים שבהם יוכלו בעלי העזים לרעות את בהמותם. זאת תקנה שנועדה, באופן פשוט, לאפשר את גידול העזים בארץ-ישראל. היא עזרה לבעליהן להתפרנס ואפשרה לציבור ליהנות מחלב העזים ומצמרן.
אולם עכשיו אנו מבינים כי תקנה זו אפשרה לארץ לבטא את מעלתה. באותם יערות מוגדרים נתגשמה ברכת "ארץ זבת חלב ודבש".
אלו, כנראה, אותם מקומות שהיו ידועים כ"זבת חלב ודבש", אותם יערות שמימי יהושע נקבעו לגידול עזים (אמנם יהושע בבית ראשון והאמוראים אחרי בית שני, אבל הצורך בתקנה במקומו עומד, ואם לא אותם יערות אז תחליפיהם).
אכן, "ארץ זבת חלב ודבש" היא חרב פיפיות - אם נשתמש בארץ שלא כדין יהיה בזה השחתתה וכמו שנאמר בדברים - "כי אביאנו אל האדמה... זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן", כעזים המכלות את עציה, ואם נשכיל נדע לבטא את רום מעלתה.
הכופרים בטובתה של הארץ ראו את היותה זבת חלב ודבש, אולם לא השכילו לראותו בכל עומקו. אם נשמור את התורה ודרכיה, סברו, לא תהיה הארץ כולה זבת חלב ודבש, ואם נרצה שכולה תהיה זבת חלב ודבש עלינו לעסוק גם בגזל והשחתה וזו נחלת בני מצרים. הם לא הבינו כי אותם אזורים זבי חלב ודבש הם המבטאים את מעלתה של הארץ כולה ודוקא השמירה מפני ההשחתה מחדד את טובה של הארץ.
(עייו עוד ברמב"ן על התורה שמות יג שלא כל הארץ זבת חלב ודבש ושהדבר תלוי בעם משבעת העממין היושב שם. לפי דבריו אזורי הפריזי והגרגשי אינם "זבת חלב ודבש", עוד ראה ברמב"ן שמות ג כי הביטוי ארץ זבת חלב ודבש מכיל הפכים - בד"כ אזורים הנוחים למרעה אינם טובים לגידולי פירות וכאן משתלבות המעלות).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
