ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- יתרו
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כיבוד הורים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יהודה בן הדסה
צריכים לבאר מה היחודיות במצוות הללו שה' יקדים לצוותן עוד בטרם המעמד הנשגב של הר סיני? אלא כנראה מצות כבוד הורים באה לחנך אותנו להכרת טובה. אדם חושב מבין שהטרחות והיגיעות שהתאמצו הוריו עבורו מרובות הן בכמות (עד אין מספר) ובאיכות, מהרגע הראשון שנולד. כמה לילות היו ערים לטפל בו בתקופה הראשונה אחרי לידתו; וכמה בעיות וסיבוכים היו להם בעת חינוכו בילדותו, ועד שהביאו אותו לחוף מבטחים שהוא עצמו ייסד ביתו לעצמו. חושבני שכאשר הבן או הבת מתברכים שגם הם מולידים צאצאים, מכירים הם את הטורח והיגיעה ודאגת הלב שיש להם בטיפול הוולד שלהם. מתחילים הם להבין אז את חובתם הגדולה שלהם בהכרת טובה להוריהם.
אחרי שלב זה, מגיעים אנו להכרת טובה מכופלת פי כמה למי שקבלנו ממנו הכל, שהעניק לנו כושר עינינו לראות, יכולת אוזנינו לשמוע, יכולת רגלינו ללכת, יכולת ידינו לפעול ועוד רשימה ארוכה מאד (עיין "חובות הלבבות", שער השני; וכן בספר מצוות גדול, סמ"ג, תחילת חלק מצוות עשה).
ומפני טעם זה סידר הקב"ה שבלוחות שהביא משה רבנו תהיה מצוות כיבוד אב ואם חקוקה דוקא בלוח הראשון. שהרי ר"י אברבנאל כותב כי חמש מצוות שבלוח הראשון הן בין אדם למקום, וחמש המצוות שבלוח השני הן בין אדם לחבירו. אם כן כיצד נרשמה מצות כיבוד אב ואם דוקא בלוח הראשון? אלא מי שמכחיש חיובו בזה, הוא ממילא יגיע גם להכחשת חיובו להקב"ה. הזכירו זאת חז"ל: "השווה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום; השווה הכתוב מורא אב ואם למורא המקום; השווה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום" (קידושין ל סוף ע"ב). לכן בתור חינוך והכשרה לכלל קבלת עול מלכות שמים, נמסרה לישראל מצוה זו בהיותם חונים במרה.
והוא הדין מצוות שבת גם היא מבוא גדול והכנה בטוחה לקבלת שאר תרי"ג מצוות. שבת באה ללמד על הבטחון בה'. נוסח המצוה היא "ששת ימים תעבוד, ועשית כל מלאכתך" (שמות כ, ט). מפרש רש"י בשם המכילתא, מדוע הוסיפה התורה מלת "כל"? זו לשונו: "יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה, שלא תהרהר אחר מלאכה". כלומר המוטרד ודואג אז על תוכניתו שהופרעה והופסקה מחמת שבת, הוא כמו מחלל את השבת.
מה נצטוו במרה? "ראו כי ה' נתן לכם השבת, על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומיים. שבו איש תחתיו. אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" (שמות טז, כט). מה כתוב בפסוק זה? שאין לנו להשתדל להשיג מחייתנו ביום השביעי, כי כבר הכין לנו הקב"ה מראש במה שנתן לנו מאכל כפול ביום הששי. לכן אין לנו לשוטט למרחקים. "כי לא ממוצא [מזרח] וממערב ולא ממדבר הרים" (תהלים עז, ז). עיקר מזונות האדם באים לו ע"י גזירותיו של הקב"ה, "זה ישפיל וזה ירים". אמת כי חובת האדם להשתתף במעשיו של הקב"ה, אבל הפרנסה אינה תוצאה ישירה של השתדלותו ("מסילת ישרים", סוף פרק כ). לקח זה כחו יפה בכל דור ודור. כאשר ה' ציוה לא להשאיר מן המן עד למחרת, הוא חינך כדלהלן (לפי לשונו של רבי שמשון רפאל הירש): "סכנת הרעב האמיתית או המדומה מערערת כל עיקרון ומבטלת כל החלטה טובה. וכו'. אי אפשר להשתחרר מסיוט הדאגה הזאת אלא ע"י הכרה מעמיקה בלב שגם דאגת הפרנסה, הראשונה בין כל דאגות אנוש, גם היא אינה מוטלת בראש ובראשונה על האדם לבדו. גם למטרה זו האדם רשאי וחייב לעשות רק את שלו, כלומר לעשות מה שה' הטיל עליו לצורך מטרה זו. ואילו ההצלחה מסורה היא לה'." (פי' רש"ר הירש על התורה, שמות עמ' קנב).
וממשיך הרב: "כל עוד לא נשתלה הכרה זו בלב האדם, כל עוד האדם נרתם לעול פרנסתו לבדו [הערת המעתיק: בלי אמונה בהקב"ה שהוא הזן ומכלכל אלא], הוא [האדם] לבדו בכוחותיו המוגבלים, אין קץ לאותה דאגה. עלולה דאגה זו להפוך את עולמו למדבר, לא רק בלכתו במדבר אלא גם בתוך תוכו של עולם מיושב, רב נכסים אך רב מתחרים. עלול האדם לחשוב כי דאגתו צריכה להקיף, לא רק את יום המחר, אלא גם את כל העתיד כולו, ואף את עתיד הבנים, הנכדים והנינים [תוספת: כלומר לחסוך בקיצוניות עבורם]. מחשבה זו ממריצה אותו להוסיף כיבושים על כיבושיו, ללא מנוח וללא התחשבות, עד לא יוותר מקום בלבו לכל תכלית ומטרה אחרת" עכ"ל הרב הירש.
ולכן בנסיון אכילת מן (עוד למעלה מחודש לפני מתן תורה) אמר ה' "ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי אם לא" (שמות טז, ד). מפרש הרב הירש כיצד נבחן היהודי במצוה בודדת זו: "הילך בתורתי אם לא"? אלא על האדם להאמין בכל לבו "מי שברא היום ואת פרנסתו, יברא גם את יום המחר ואת פרנסתו. רק הבוטח בה' ללא תנאי, מובטח שלא יעבור על תורתו מחמת דאגות פרנסה, אמיתיות או מדומות" (שם, עמ' קנג). ולכן "הקמצן המונע עצמו ליהנות מן הברכה המצויה בידו, ואף מותיר אותה לכלייה [משאיר את המן למחרת] חוטא הוא. גם העצלות וגם רדיפת הבצע, מדות מגונות הן" (שם, עמ' קנח).
מה למדו חז"ל מהפסוק "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי"? אמרו לא לצאת אלפיים אמה מחוץ לתחום יישובו (עירובין נא ע"א). אדם שהוא רגוע וטוב לו, יושב בשלווה, איננו מיצר צרת מחר. שמא לכן הנהיגו חז"ל דיני מוקצה. לפי הרמב"ם ("מגיד משנה" על הל' שבת, פרק כה ה"ג), אפילו להזיז כלים של היתר ממקום למקום ביום השבת, אם אין שום צורך בזה, הוא מעשה איסור. למה? נ"ל כי אדם זה מוכיח על עצמו עצבנות פנימית. זה כמו אדם המכה באצבעו על הלוח, לא לשם זמר ולא לשם קצב, אלא כדי להשתחרר ממתח, כדי להיות בפעילות מתמדת. ואמנם מותר לו לאדם להרהר בעסקיו, אבל אם זה גורם לו טרדת הלב ודאגה, יש להימנע מזה (משנה ברורה, סי' שו, פסקאות לז-לח).
בשבת אנו יושבים כאורחים המסיבים ליד שולחנו של המארח, רבונו של עולם. יודעים אנו כי הוא "בעל הבית". מכירים אנו כי הכל ברשותו וסמכותו. לכן פרט לצרכי פקוח נפש אסור לנו לבקש ולהתחנן עבור שום דבר (רמב"ם, הל' שבת פרק ל הלכה יב). כלומר גם התפילה צריכה להיות ללא אזכרת צער. [ה"מגן אברהם" לשו"ע סי' רפח ס"ק יד, קובע כי אפילו לבקש תפילת "מי שברך" עבור חולה שאינו מסוכן, אינו מן הראוי]. אפילו לספר לחבירו על הצרות שעברו עליו בעבר, אסור (שו"ע או"ח סי' שז, משנה ברורה ס"ק ג).
כתב הגר"א: "עיקר של מתן תורה היה בכדי שישימו בטחונם בה'. לפי שעיקר הכל הוא הבטחון השלם והוא כלל כל המצוות" (על משלי כב, יט). ועוד כתב "בטחון [בה'] היא המעלה היותר גדולה" (על ישעיה י, כ). לכן בנוסף ללקח האמונה שה' יוצר כל ברא את העולם בששת ימים, יש לנו לקח מהשבת שהקב"ה הוא השומר עלינו, מגין ומציל אותנו. בודאי מצוה זו משמשת בסיס חינוכי לנו עוד בטרם עמדנו בהר סיני. לכן מצוות שבת שקולה היא נגד כל שאר מצוות התורה (רמב"ם, סוף הל' שבת).
מבואר מדברינו מדוע הקדים ה' לצוות אותנו על כיבוד אב ואם וכן על שבת, עוד לפני מעמד הר סיני.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
