ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- פקודות הסותרות דין תורה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
נוסף לכך היו יחידות שמראש לא יועדו להשתתף בגירוש מתוך חשש של הצבא שביחידות אלו יירשמו אחוזי סרבנות גבוהים, כמו למשל: גדוד נצח יהודה, מחלקות מסוימות של בני"ש, והשמועה אומרת שאף חטיבת גולני לא שותפה בגירוש מסיבה זו. מפעילי השטח ידוע לנו על עוד רבים שהיו מוכנים לסרב אף הם לפקודת הגירוש לו התופעה היתה רחבת היקף.
אי לכך צודק מאוד רוני בקשי, במאמרו משבוע שעבר 'המאבק שלא היה', בו טען שלו הציבור ומנהיגיו היו נשמעים להוראת הגר"א שפירא שליט"א ומריצים את נושא הסרבנות בכל הכוח, ייתכן בהחלט שהגירוש וכל השלכותיו היו נמנעים.
שוללי הסירוב טוענים מספר טענות כנגדו וראוי להתייחס אליהן:
א. הנוסחה המפחידה: מתנגדי הסירוב מהלכים עלינו אימים שאם נסרב לגרש יהודים, השמאלנים יפסיקו לשמור על המתנחלים והצבא ייקרע. הנוסחה הזו דמגוגית ולא נכונה. המקבילה במשוואה לגירוש יהודי גוש קטיף היא גירוש שמאלנים ולא הפסקת השמירה. כלומר, אם תקום ממשלה שתחליט לגרש את אנשי הקיבוצים, משפיים למשל, כדי לתת את השטחים הנרחבים והמוריקים למשפחות ברוכות ילדים מבני ברק, אזי סירוב החיילים השמאלנים להשתתף בגירוש כזה יהיה דומה במקצת לסירוב שלנו לגרש את יהודי גוש קטיף (דומה רק במקצת, כי הרי לא מדובר במקרה הזה לתת את השטח לרוצחים או לאויב חלילה).
המקבילה להפסקת שמירת השמאלנים על המתנחלים היא הפסקת שמירת המתנחלים על קיבוצי הצפון. כלומר גירוש מול גירוש ושמירה מול שמירה. העובדה שאני מסרב לגרש יהודי מגוש קטיף דורשת ממני להבין את מניעיו של זה שיסרב לגרש קיבוצניקים משפיים. אך העובדה שלמרות המחלוקת בינינו אני שומר על הקיבוצניקים בצפון, מחייבת את השמאלן להשתתף בשמירה על ההתנחלויות. כלומר היות ותפקידו של הצבא הוא שמירה והגנה, אין אי ציות לפקודת גירוש כזו או אחרת מהווה עילה להפסקת ההגנה על קבוצה זו או אחרת באוכלוסייה.
ב. 'הסרבנות פוגעת בצבא'. טעות - הסרבנות מצילה את הצבא! שורש הוויכוח הוא לא הסרבנות אלא מה תפקידו של הצבא. אנו סבורים שתפקיד הצבא להגן על היהודים (ובעתיד לשחרר את כל א"י מידי הנכרים); השמאל חושב שתפקידו של הצבא הוא לשמור על החוק (שמיושם בעיקר נגד המתנחלים, שהרי רבבות בתים ערביים לא חוקיים קיימים במדינה ושם החוק נעלם משום מה) ועל ערכי השמאל השולטים במדינה. מחלוקת זו לא נוגעת רק ביחס לגירוש יהודים, אלא בעיקר לשלום החיילים עצמם. קחו למשל את המושג "טוהר הנשק" בפרשנותו השמאלנית, המעדיפה חייל יהודי הרוג על פני אזרח ערבי הרוג. אני זוכר, עוד במלחמת לבנון הראשונה, שהר"מ שלי בישיבת נתיב מאיר סיפר על חבריו שנהרגו בקרבות בדאמור, בגלל ההוראה שלא להפגיז בתים שמסתתרים בהם מחבלים, אם מזהים שם אזרחים. כמובן שמאז נהרגו חיילים רבים בגלל מדיניות זו, גם במלחמת אוסלו (חומת מגן), למשל, בקרב המיותר בג'נין שיכול היה להיגמר ללא חיילים הרוגים, לו היו מפגיזים את המחנה, וגם במלחמת לבנון האחרונה, כפי שניתן לשמוע מלוחמים רבים. הסרבנות תעלה על השולחן את הסוגיה המהותית הזו של בירור תפקידו של הצבא.
האם תפקידו היחיד הוא לעשות כל מה שניתן כדי להגן על יהודים, או שמא יש לו תפקידים אחרים שונים ומשונים, חלקם פוליטיים במהותם, וחלקם שמירה על חיי אזרחי אויב, במחיר חיילים הרוגים שלנו. תמהני, איך נושא זה שהוא בנפשנו כפשוטו, לא עולה לדיון גם אצל אלו שכל הזמן מסתכלים לראות אם העם איתנו. הרי בסוגיה זו, של ערך חייו של חייל יהודי וממילא הגדרת תפקידו של הצבא, אין ספק שהעם ברובו הגדול חושב כמונו. אני מאמין שרוב מוחלט של ההורים בישראל יעדיפו לראות את בנם החייל חי, במקום שייהרג בקרב מסובך כדי לשמור על חיי אזרח אויב.
ג. 'הסרבנות מרחיקה'. מתנגדים רבים לסירוב לפקודת גירוש סבורים שאנו מרחיקים בכך את עם ישראל. גם זו כמובן טעות מצערת. כדי ליצור חיבה חייבת קודם לכן להיות הערכה. אף אחד לא מעריך את מי שמחפש אהבה ולשם כך מוותר על עצמיותו ועקרונותיו. כל חייל ששירת בצבא ראה שבסופו של דבר החיילים החילונים העריכו בדרך כלל דווקא את החייל הדתי שנלחם על אמונתו ועקרונותיו, ולא את החייל המתחנף או הדתי לייט. הרב זצ"ל הורה לנו את הדרך, כבוד הדת ורק אחר כך חיבת הדת. אין קיצורי דרך. מי שינסה, כאותה אשה מוכה, לזכות באהבה בלי לשמור על כבודה, ימצא את עצמו מוכה שוב ושוב ללא הערכה וללא אהבה. יש הסבורים שמי שתומך בסירוב עושה זאת מתוך ייאוש מן העם, ההיפך הוא הנכון. דווקא מתוך אמונה בעם ובסגולתו, אנו מאמינים שכאשר יפגוש ערכיות עוצמתית, העומדת על שלה, העם ידע להוקיר אותה ויחפוץ להתקרב אליה.
כמובן ישנו החשש שמהלך כזה יגרום לתגובה דיקטטורית של סגירת ישיבות ומכינות. האם המחיר הזה כדאי? זו אכן שאלה כבדה, אך אנו אמונים על כך שאנו לא עושים את חשבונותיו של הקב"ה. אנו עבדי ה' יתברך וחייליו. ומכיוון שכך עלינו לעשות רצונו, והטוב בעיניו יעשה. כל שירותנו בצבא נובע אך ורק מתוך הבנה זו. לכן, כל פקודה הנוגדת את ההלכה אסור לבצעה, כפי שפסקו גדולי הרבנים בזמנו ביחס לגירוש יהודי חברון (הגר"ש ישראלי והגר"ש גורן והרב נריה זצ"ל ויבלט"א הרב שפירא) וכפי שחזר ופסק שוב לפני גירוש יהודי גוש קטיף, הרב שפירא שליט"א. אין אנו אמורים לעשות חשבונות מתי משתלם לשמוע להלכה ומתי לא, לכל דבר יש גדרים ברורים וכאשר הם לא ברורים ההכרעה נתונה בידי פוסקי הדור ובידיהם בלבד. עיקרון זה נכון הן ביחס לחילולי שבת, הן ביחס לבעיות צניעות והן ביחס ליישוב הארץ. ככל שאנו, הציבור הדתי, נפנים זאת ונחנך כך את ילדינו ותלמידנו, כך נזכה לעשות יותר את רצון ה' וממילא נזכה מן הסתם ליותר סיעתא דשמיא בכל מאבקינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
