ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- שמיני
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שולמית חייה בת יעל
קראנו השבת את פרשת שמיני, ופרשת פרה. הפרשה פותחת:
"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם... כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם. וַיִּקְחוּ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה'. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'". (ויקרא ט, א-ו)
מה הכוונה במילים "זֶה הַדָּבָר"? המפרשים פרשו "זֶה הַדָּבָר" שה' ציווה אותנו בפסוקים לעיל אילו קורבנות יש להביא וירא כבוד ה' .
ה"אור החיים" (ט, ו) מוסיף פירוש:
ונראה שיכווין לומר על המעשה שהזכיר הכתוב בסמוך, דכתיב: "וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה'" (שם ה), דקדק הכתוב לומר "לפני ה'", ולא אמר: "לפני אהל מועד".
זאת אומרת שהעדה עמדה לפני ריבונו של עולם, עם ישראל הרגישו שהם עומדים לפני ה'. כתוב: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים טז, ח) והם הגיעו להכרה זו. ועל זה אומר משה: זו המדרגה אותה ציווה ה', לעמוד תמיד במדרגה זו, לראות שהקב"ה נמצא בכל מקום ואנו עומדים מולו. עובדים אותו ועושים את רצונו ומתמלאים בגדולה מזה שאנו שייכים לקב"ה.
מקור האהבה
ר' חיים מצרנוביל, תלמיד המגיד ממזריץ', כותב בספרו ה"מאור עינים" שבכל פסוק צריך לחפש מה דברי התורה אומרים לנו להיום. פרשתנו מדברת על העבר, הקב"ה מצווה איך לערוך את חנוכת אוהל מועד, מה עשו ביום השמיני, אלו קרבנות הביאו. אלו לא מצוות תמידיות, מה התורה רוצה ללמדנו? שבעת ימי המילואים הם כנגד שבע מידות שבכל יום אדם צריך לעבוד על מידה אחת מיוחדת. ביום הראשון על מדת החסד, להתבונן ולהעמיק בעבודת ה', על ידי זה שהאדם יתבונן באהבות הטבעיות שלו. לדוגמה, אם הוא אוהב מאכל מסוים הוא צריך להתבונן מי עשה שמאכל זה יהיה אהוב עליו כל כך והוא ימשך אליו. הרי זה ניצוץ אלוקי, שהרי הקב"ה ברא את העולם ונתן בו את היופי והטעם ואת כוח המשיכה. זאת אומרת שמקור הטוב הזה הוא למעלה ושם למעלה הוא מופיע בשלמות. המקור הוא מהקב"ה שהוא הטוב השלם, המתיקות והחביבות השלמה, כביכול, ומשם נמשך והצטמצם לדבר מאכל. וכן אהבת החבר, אדם מתגעגע לראות את פניו של החבר. מי נתן בחבר את החן והנעימות שאליו הוא נמשך? ריבונו של עולם המשיך עליו חן זה, ולמעלה החן הוא קיים בשלמות. ולאחר שהאדם מתבונן בזה הוא מתעורר לאהבת ה'. וכן באהבת האשה שהיא אהבה היותר מוחשית, מי נתן כוח זה? מקורו למעלה ואם אדם נשוי ואוהב את אשתו קל וחומר שיש לאהוב את הקב"ה.
כל שיר השירים הוא משל לזה. כל מה שיש בעולם זו הופעה אלוקית. זה פרוש הפסוק: "מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים" (שיר השירים ז, ז), כלומר: אהבת ה' הנמצאת בתוך התענוגים הגשמיים הם נעימים ויפים. וזה מה שנאמר: "רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ" (קהלת ט, ט) כלומר שלא תדבק באהבה החומרית שהיא מתה, אלא תדבק בחיות הפנימית שהיא אהבת ה'.
מקור היראה
אותו דבר לגבי היראה. היום השני שבשבעת ימי המילואים הוא כנגד היראה. יש אנשים שמפחדים מבעלי חיים, יש שמפחדים מהחושך, ממלחמות, ממחלות. מי המקור לפחדים אלו? מדוע אדם מפחד מחיות? ריבונו של עולם נתן בהם כח מיירא. לא נתן הקב"ה ברקים ורעמים אלא לירא ולעורר יראת שמים (ע"פ ברכות נט.). אדם שומע קול של יריות, הוא נכנס לפחד. וכיוון שמקור היראה הוא מהקב"ה, היראה צריכה להיות אליו ולא לאמצעים שדרכם נגרמת היראה.
זה מה שאומר בעל ה"תולדות יעקב" על הפסוק: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ". (דברים י, יב). שואלים חז"ל במסכת ברכות (לג:) אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? הרי זו המדרגה העליונה ביותר לירא מה'! והוא מפרש, אל תפחד משום דבר, רק מריבונו של עולם רק ממנו תירא כי הכול ממנו. אם אדם מתרגל שכל מה שהוא פוגש במציאות זה הופעה של הקב"ה, הוא עומד לנוכח ריבונו של עולם, על זה נאמר: "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'", לפגוש תמיד את הקב"ה, בכל המציאות. כל מאורע הקב"ה עושה ואליו צריך לפנות, לא אל הכלים והלבושים. לא לפחד מהמקל אלא מהמחזיק בו, אין הערוד ממית אלא החטא ממית. (ברכות לג.)
גדול המצווה
בהמשך הפרשה התורה מספרת על חטאם של נדב ואביהוא, שהקריבו אש זרה לפני ה'. חז"ל דורשים שחטאם היה שהם הורו הלכה לפני רבם (תנחומא אחרי מות ו). ויש מפרשים שמה שהם עשו היה דבר טוב ויפה אך הם לא נצטוו על כך. ויש לשאול: אדרבה הרי הם פעלו באופן ספונטני מרצון שנבע מפנימיותם מתוכם? יש להבין שמה שהקב"ה לא מרשה לעשות, דבר שהקב"ה לא ציוה, זה לא משהו פורמלי אלא זה משהו עמוק. כאשר עושים משהו בציווי ה', כל המעשה מקבל ערך אחר לגמרי, הוא נעשה דבר אלוקי. "גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה" (בבא קמא לח.). זו לא רק תוספת מעלה אלא זה משהו מהותי, מי שמצווה יש במעשיו גודל עליון אלוקי, הוא השליח לגלות את רצונו של ריבונו של עולם. כאשר אדם עושה מרצונו מעשה ומביע את דבקותו בריבונו של עולם - זה אנושי. אילולי נצטוו ישראל לעשות את הכרובים על הארון זו היתה עבודה זרה, אך כיוון שהקב"ה ציווה זו עבודת ה'.
עבודת ה' בשכרות
ויש מפרשים שחטאם של נדב ואביהוא היה שהם נכנסו שתויי יין (תנחומא שם). יש לשאול מה הבעיה בזה שהיו שתויי יין, הרי "יַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ" (תהלים קד, טו), הם רצו להיכנס לאטמוספרה של שמחה וכך לעבוד את ה' שהרי כתוב "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" (תהלים ק, ב)? חז"ל נתנו ליין מעמד מיוחד, עושים קידוש והבדלה על היין, וכן ברכת המזון וברכת הקידושין והנשואין, וארבע כוסות של ליל הסדר, ולכן נתקנה ליין ברכה מיוחדת כיוון שהיין מרומם. אם כך לכאורה טוב שהם שותים יין לפני שהם עובדים את ה', ואין לומר שהם שתו יותר מידי, אלא שצריך לדעת שיש מדרגות בעבודת ה'. הזוהר אומר שיש שמן ויין. השמן מורה על החכמה והיין מורה על התורה (זוהר שמיני מ:). החכמה היא השורש של התורה. הפסוק "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה" (משלי א, כ) מדבר על התורה. השמחה של היין היא שמחה חיצונית. אדם שותה ומתחיל לדבר, "נכנס יין - יצא סוד" (עירובין סה.), כל פנימיותו מתגלה כלפי חוץ. יש בזה צד מעלה אך היא לא המעלה העליונה. זו עבודת הלווים הם היו פוצחים בשיר ומנגנים, וזו עבודה חשובה ועליונה. אך לכהנים יש תפקיד אחר, הם צריכים להיכנס לפני ולפנים בלחש, ב"קוֹל דְּמָמָה דַקָּה" (מלכים א יט, יב), זו מדרגה יותר גבוהה מהשמעת קול. יש חשיבות גדולה בהשמעת התורה ופרסומה, להפיץ אותה בראש חוצות. אך סודות התורה אין לספר. את סודות התורה צריך ללחוש באוזן למי שראוי ואם אדם יוציא את סודות התורה החוצה הוא בגדר "הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד" (משלי יא, יג), הוא מקלקל את המעלה של התורה הפנימית שהיא שייכת לעומק לא לחיצוניות.
הכהן משוח בשמן המשחה, שמן כאשר שופכים אותו לא שומעים את קולו הוא משהו פנימי עמוק. על כן הטעות של נדב ואביהוא היתה שהם חשבו שלהיכנס לעבוד לאחר שתית יין זה דבר יפה. אך זה לא נכון, כל דבר נכון למדרגתו וכאשר טועים במדרגה הורסים את הכול.
חז"ל אמרו שפרה אדומה באה לכפר על חטא העגל. ואמרו: משל לבן שפחה שטנף פלטין של מלך אמר המלך: תבוא אמו ותקנח הצואה, כך אמר הקב"ה: תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל (ילקוט שמעוני חקת, רמז תשנט). חטא העגל היה דומה לחטאם של נדב ואביהוא. ישראל רצו לעבוד את ה' על ידי העגל, כיוון שמת משה הם רצו דבר ממשי איתו יעבדו את ה'. הם עשו את העגל כדי להתחבר לריבונו של עולם, ולא חס חלילה להיפרד ממנו. אך מעשה זה לא היה על פי צו ה'. חטא העגל היה בזה שהם עשו אמצעי לעבוד את ה' (ע"פ הכוזרי א, צז). האיסור: "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה" (שמות כ, ג), כולל גם מקרים שאינם נגד האמונה בקב"ה, כעשיית צורות לעבודת ה'. באה מצוות פרה אשר עליה נאמר: חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, ואין אתה רשאי לעבור על גזירתי (מדרש תנחומא חקת ד). האפר מטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים, יש כאן סתירה. אלא שמצוותיו של ריבונו של עולם גזירות, ואתה לא תמציא מצוות, אתה צריך לעשות את ציווי ה'. גם המצוות שאנו מבינים הם הרבה יותר גבוהים מההבנה, הם הנהגות אלוקיות עליונות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
