ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חמץ, מצה וכשרות לפסח
- הלכות חמץ ומצה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
נפתלי בן גילה
לעומתו, פסק השו"ע (סי' תמ"ז ס"ד) וז"ל: "אם נתערב החמץ קודם הפסח ונתבטל בששים, אינו חוזר ונעור בפסח לאסור במשהו, ויש חולקין". עכ"ל.
מחלוקת נוספת ביניהם, לגבי הכשרה לפסח, לכלים שנשתמשו בהם בחמץ. הרמב"ם בפ"ה מהל' חמץ ומצה הלכה כ"ג-כ"ד, השמיט דין 'דברים שתשמישן ע"י האור'. שבהל' מאכלות אסורות (פי"ז ה"ז) פסק שטעונים ליבון ע"מ להכשירם; ובהל' פסח הזכיר רק כלים הטעונים הגעלה, וכבר העיר על כך הרב המגיד במקום.
לעומתו, פסק השו"ע (סי' תנ"א ס"ד) וז"ל: "כלים שמשתמשים בהם ע"י האור, כגון שיפודים ואסכלאות וכיו"ב, צריכים ליבון". עכ"ל.
יש להבין מהו שורש מחלוקתם בשני העניינים הנ"ל, והאם יש קשר ביניהם.
תחילה נקדים את הסבר הר"ן בנדרים נב. לגבי יסוד דיני ביטול בכלל. הר"ן מחדש, שכל דין ביטול מבוסס על ניגוד, על עימות בין שני דברים שונים, ואז הרוב גובר ומבטל את המיעוט (בכל תערובת כדינה, יבש ביבש ולח בלח). ובלשונו: "לפי שהחילוק שבין המינים סיבת הביטול, והשווי - נותן שלא יהו בטלים". אבל אם הם דומים זה לזה - אינם מתעמתים זה בזה, וממילא אין ביטול. ובלשון הר"ן: "שכל דבר שהוא דומה לחבירו - אינו מחלישו ומבטלו, אלא מעמידו ומחזקו". עכ"ל.
על פי זה, מבאר הר"ן את המחלוקת המפורסמת בין רבנן לר' יהודה (בזבחים עו: ובמנחות כב.) האם מין במינו בטיל, או לא. שתרוויהו מסכימים לעקרון הנ"ל, אלא שר' יהודה אזיל בתר הדמיון בעצם הדבר, מצד ממשו הגשמי, הנראה לעין, ועל כן מין במינו לא בטיל, על אף שהאחד איסור ומשנהו היתר. ואילו רבנן אזלי בתר המבט ההלכתי עליהם, וכיון שהאחד איסור והשני היתר - הרי שבוודאי אינם דומים ויש ביניהם עימות, וממילא יש דין ביטול.
ע"פ עקרון זה מבאר הר"ן, ובעקבותיו הט"ז ביו"ד סי' ק"ב סק"ה את הדין, שגם נפסק בשו"ע, שדבר שיש לו מתירין, קבעו חז"ל, שאפילו באלף לא בטיל, היינו דווקא בהתערב במינו, אבל בשלא במינו בטל בששים. הר"ן מבאר, שדבר שיש לו מתירין - הואיל והאיסור ייהפך בעתיד להיתר, הרי שאינו חלוק לגמרי מההיתר מהבחינה ההלכתית, ואם נתערב במינו - הרי שגם מבחינה מציאותית הם דומים; וזו הסיבה שקבעו חז"ל שאפי' באלף לא בטיל. מה שאין כן אם חלוקין במינם הטבעי, שאז בוודאי שייך ביטול, גם לדעת רבנן. (דלא כהסבר רש"י במס' ביצה ג: בנימוק מדוע דשיל"מ אפ' באלף לא בטיל).
על פי זה, נתבונן בחמץ בפסח, שהרי נשתנה איסור זה משאר איסורים שבתורה. שבכל שאר איסורי תורה כיין נסך או ערלה, הרי שהאיסור - אסור תמיד, בכל זמן. ואם התערב יש לדונו ע"פ כללי ביטול איסור בהיתר שבהל' תערובות. מה שאין כן בחמץ, שבפסח אמנם הוא איסור, אך קודם הפסח הוא היתר, אלא שבעתיד יהפוך לאיסור.
וניתן לומר שבהגדרת חמץ לפני הפסח, נחלקו הרמב"ם והשו"ע.
הרמב"ם מגדיר אותו כהיתרא, וא"כ כשהתערב לפני הפסח - לא היה כאן כלל ביטול כי לא היה עימות בין שני חלקי התערובת, דהא תרוויהו היתר (אפלו מין בשאינו מינו, כדברי הר"ן ע"ש) ולכן ברור שכשמגיע הפסח, ולפתע נהפך החמץ לאיסור, הרי כאילו התערב בפסח ואסורה כל התערובת; ורק בביטוי מושאל זה נקרא שהוא 'חוזר ונעור', כי למעשה מעולם לא ישן, מעולם לא התבטל.
אולם השו"ע מגדיר את החמץ לפני הפסח: 'שיש עליו שם איסור', כיון שעתיד להיאסר, והוא כן מוגדר כאיסור לגבי מה שאינו חמץ, וממילא לפני הפסח היה עימות וגם היה ביטול, וברור שאיסור שכבר התבטל - אין שום סיבה שיחזור ויתעורר, ועל כן פסק השו"ע, שחמץ שהתערב לפני פסח אינו חוזר ונעור בפסח.
סוגייה דומה מצינו במשנה מסכת כלאיים פ"ט מ"א, לגבי צמר רחלים שבטל בצמר גמלים - אין בו איסור כלאי בגדים, ומותר לערבו אח"כ בפשתן. ובשו"ת הר"ן (סי' נ"ט) דימה את צמר הרחלים לחמץ לפני הפסח, שבשניהם יש שֵׁם איסור בשעה שנתערבו, ולכן אין בהם דין 'חוזר וניעור' (כדלעיל). ואילו הגרעק"א (בשו"ת מהדורא קמא סי' ל"ח) דוחה דברי הר"ן ואומר, שלא דמי חמץ לפני פסח לצמר הרחלים.
ומבאר ר' אלחנן וסרמן, (קובץ הערות למס' יבמות, אות רפ"ט) שורש מחלוקתם, שהגרעק"א ס"ל, שאני צמר הרחלים מחמץ, דהא צמר הרחלים גם כעת יש בו איסור אם יערבו בפשתים, ועל כן שפיר יש עליו שם איסור. משא"כ חמץ לפני הפסח, שכעת הוא היתר גמור, ורק הפסח מחדש את האיסור. ואילו הר"ן ס"ל שכמו באיסור שעטנז, שיש שני חלקים לאיסור, ואף שעתה הצמר לבדו, מ"מ יש עליו שם איסור, שאם יתחבר עם הפשתים יהא אסור ללובשו; כך בחמץ, יש שני חלקים: חפצא של החמץ וזמן הפסח, וכעת יש על החמץ שם איסור שאם יתחבר לזמן הפסח יהא אסור לאוכלו.
ונראה שבחילוק סברא זו נחלקו הרמב"ם והשו"ע. לרמב"ם, חמץ לפני פסח מוגדר כהיתרא, ולשו"ע - כאיסורא. כעת נבין גם את המחלוקת השניה על פי יסוד זה. הרמב"ם לשיטתו והשו"ע לשיטתו.
נקדים לזה דין, שמובא בטור יו"ד סי' צ"ג בשם הרשב"א, שאם הגעיל, ואפילו דרך בישול, כלי שבלע היתרא, כגון: בלע בשר, שלפני בישול עם חלב הרי הוא היתרא; או שיפוד של קדשים שבלע בשר קודש והגעילו טרם שנעשה נותר, כיון שהגעילו בעוד שהבלוע בו היתרא - סגי בהגעלה, על אף שתשמישו ע"י האור, כשיפוד. ולשון הרשב"א כפי שמובא בב"י: "כשהגיע זמנו להיות חל עליו שם איסור כבר נקלש ונחלש האיסור כ"כ ע"י בישול זה השני, עד שלא נשאר בו אלא בלע מועט, ואין ראוי לחול עליו שם נותר על דבר בלוע מועט כזה... אבל כלי שבלע איסור גמור, לעולם אין נכשר עד שיגעיל הראוי להגעיל וילבן הראוי ללבן". עכ"ל.
עפ"ז מבוארת המחלוקת השנייה בין הרמב"ם לשו"ע. הרמב"ם לשיטתו, שחמץ לפני פסח מוגדר כהיתרא, ממילא שיפוד שצלו עליו חמץ סגי ליה בהגעלה, כמו שיפוד של קדשים, שהרי החמץ היתרא, וסגי ליה בהגעלה. ואילו השו"ע מגדיר חמץ לפני פסח כאיסורא, וממילא דינו כשאר איסורין שתשמישן ע"י האור, וצריך ליבון.
הרה"ג דוב ליאור
לשעבר אב"ד ורב הישוב קרית - ארבע.
נשיא ישיבת "בית אורות"

חידושים בגניקולוגיה והלכה תשע"ב הגדרת פיקוח נפש ברפואת נשים
מתוך הקלטת השידור החי, כנס מכון פוע"ה תשע"ב
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.









