ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אורות ישראל
- פרק א'
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
מיכאל בן מזל
כשמדברים על דבר תעודת ישראל בעולם מיד אנו באים לההכרה של העדות על גאות ד', שבאה על ידי כנסת ישראל, המבררת במציאותה את היסוד האלוהי של הנהגת העמים והממלכות, וממילא של כל המציאות כולה, - ומזה אנו באים לידי תביעת הקדושה והטהרה בחיים המעשיים ובחיים העיוניים.
הרב מזכיר כאן מושג שהיום כבר לא מדברים בו כל כך, אבל נזכר פעמים רבות בראשית ימי התנועה הלאומית - תעודת ישראל (לא במובן של מסמך, אלא של יעד, מטרה). השאלה מהי תעודת ישראל, כלומר, למה נועד העם הזה, ומה הערך בהמשך קיומו, נשאלה ביתר שאת בימים ההם, מפני שעצם קיומו של העם היה קשה. הוא היה רצוף בקשיים, השפלות, ייסורים ומצוקות. האם כדאי לסבול? ואם כדאי, אז למען מה? מהי המטרה? היו באמת יהודים שאמרו שלא כדאי. גם הקיום היהודי של העבר, אף שכלל מופתים של עוצמה ומסירות נפש, היה למעשה מיותר. על כן אומר הרב, שכשמדברים על דבר תעודת ישראל בעולם , ושואלים מהי מטרת ישראל ומה ערכם בעולם, מיד אנו באים לההכרה של העדות על גאות ד' - גדולת ד'. "גָאֹה גָאָה" (שמות טו, א), זה מי שמתנשא להיות גבוה כמו גאות הים. גדולת ד' שבאה על ידי כנסת ישראל . בעניין זה, חזר הרצי"ה פעמים רבות על הפסוק "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כא). זוהי התעודה, וערך יצירת העם הוא לספר את תהילת ד'. הרב אומר כאן שהתפקיד הוא עדות על גאות ד' , ויש הבדל מסוים בין זה לבין דברי הפסוק. סיפור הוא פעולה מודעת, אך מבחינה היסטורית "תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" התקיים גם באופן לא מודע. העדות באה על ידי כנסת ישראל, המבררת ב עצם מציאותה , גם כשהיא לא רוצה או מעוניינת בכך, את היסוד האלוהי של הנהגת העמים והממלכות . הן בגדולתה בימי דוד ושלמה, והן בירידתה בגלות, שכן גם הסתר הפנים הוא אופן של הנהגת העמים והממלכות . כמו כן, התופעה היחידה במינה בתולדות התרבות האנושית - האנטישמיות, שנאת יהודים ושנאת ישראל ללא קשר למצבם. שנאו אותם גם כשהיה להם טוב וגם כשהיה להם רע, כשהיו ביחד וכשהיו מפוזרים. לא היה חשוב מה הם באמת רוצים או איך הם מתנהגים. זו שנאה שנובעת מהערצה חבויה ואימה גדולה ונסתרת מן היהודים.
היסוד האלוהי של הנהגת העמים והממלכות וממילא של כל המציאות כולה. רבים עסקו, ועדיין עוסקים, בשאלה האם ישנה השגחה אלוהית על גורלו של הפרט. הרב מוסיף, ששאלה זו צריכה להישאל גם ביחס לכלל - לעמים והממלכות . אם לא היתה לנו עדות על השגחה אלוהית, היינו אומרים שעולם כמנהגו נוהג, ונגמר העניין. אך מכיוון שיש לנו עדות על ההנהגה הזאת, על כך שלא "עָזַב ד' אֶת הָאָרֶץ" (יחזקאל ח, יב), שייך לשאול ולדרוש, וממילא ניתן ללמוד על כל המציאות כולה . אמנם לא תמיד התשובות ברורות, אבל מפני שיש עדות כזאת, הנחת היסוד היא שישנה השגחה אלוהית על הנהגת העמים והממלכות . אין לטעון שבירור זה של המגמה ההיסטורית יכול להיעשות רק על ידי נבואה. ייתכן שבלא נבואה לא יעלה בידינו לדעת תמיד את התשובה המוחלטת, אבל אנחנו יכולים לשאול ולהתאמץ לחפש תשובה. בדומה לכך, לא תמיד אנחנו יודעים מה השיפוט האלוהי המדויק לגבי כל מעשה שאנו עושים, ובכל זאת אנחנו עושים חשבון נפש. גם בלא נבואה, על פי העקרונות שהתורה קבעה, אפשר להשתדל ולהתאמץ לברר את השיפוט האלוהי, גם מבלי להיות בטוחים באופן מוחלט שזה אכן בדיוק כך. הדבר דומה גם לגישה ביחס לעיסוק בטעמי המצוות. אנחנו לא יודעים את טעמי המצוות, אבל אנחנו משתדלים לברר, ויש ספרות גדולה שמסבירה אותם. אף אחד לא אומר על טעם מסוים שהוא הסיבה בשבילה ניתנה המצווה ואין בלתה, ובכל זאת, זה נותן משהו. זהו חלק מן העיסוק התורני שלנו, וכך הוא גם הניסיון להבין את ההנהגה האלוהית, הן ביחס לפרט והן ביחס לכלל.
ומזה , על ידי העדות, אנו באים לידי תביעת הקדושה והטהרה בחיים המעשיים ובחיים העיוניים. אילו היינו חושבים שהעולם הפקר, לא היה תוקף ומשקל לשום תביעה מוסרית. בעולם כזה, לא חשוב מה טוב ומה רע (ומי בכלל יודע מהו טוב…), ואין שכר ועונש. אבל מכיוון שאנחנו יודעים שהעולם הוא לא הפקר, שכן יש לנו עדות על הנהגה אלוהית, ישנו גם תוקף לתביעה המוסרית. תביעת הקדושה והטהרה , היא תביעה ממשית בחיים המעשיים - סידור חיי החברה, הסדרי ממון, אופי המשטר ועריכת מוסדות מתאימים, וכן הכוונת המעשים הפרטיים של כל אחד. וגם בחיים העיוניים , כלומר, בתביעת המושגים הנכונים, כמו התביעה שלא תהיה עבודה זרה במציאות. הרי אפשר לטעון שלא אכפת לנו אם אנשים עובדים עבודה זרה, כל עוד החיים המעשיים מסודרים ומתוקנים. אבל הנוכחות האלוהית שבעדות המציאות הישראלית, תובעת גם את טהרת המושגים העיוניים, ולא רק את תיקון החיים המעשיים. האדם איננו עשוי רק ממעשים. הוא כולל גם מחשבות, רעיונות ושאיפות, ולכן כדי שיעשה את המעשים הנכונים - האישיות כולה צריכה להיות מתוקנת.
כאשר העדות על הנוכחות האלוהית אינה משמשת כבסיס לתביעה המוסרית, אנו עדים לקלקולים רבים. לצערנו הגדול, יש אנשים שאומרים שבסיס התוקף לתביעה מוסרית הוא המצפון. המשפט יפה מאד, אבל חלש מדי. בפועל, המצפון שלך אומר ככה, והמצפון שלי אומר אחרת. אין כאן סמכות עליונה, אלא רק מחשבות ורגשות. ישנה חשיבות גדולה למצפון ולעדינות הנפש של כל יחיד, וצריך לטפח אותם מאד. יש להם ערך רב כאשר הם מצטרפים אל המקור ומסתמכים על המקור האובייקטיבי, האלוהי, של התביעה המוסרית. אבל כמקור בלעדי לתביעת הקדושה, הטהרה והמוסר, לא די בהם. אי אפשר לבנות חיים אך ורק בהסתמך על טוב לבו של האדם. הניסיונות האלה כשלו כבר כמה פעמים, והכישלונות היו צורמים למדי. למשל, המשטר הקומוניסטי, שגירש את האלוהים מחייו, ורצה לבנות את עצמו רק על יושר כוונותיהם של האדם ושל החברה. הקומוניזם גרם עוול רב, וניסה להשליט את עקרונותיו המוסריים באכזריות רבה. בפועל הוא גרם לחיי סבל, ובסופו של דבר גם לא הצליח להחזיק מעמד
דוגמא נוספת לכך, היא מה שמכונה היום 'בגידת האינטלקטואלים' של גרמניה, צרפת ואנגליה, שצידדו בברית המועצות הסטאליניסטית. בזמן שמיליונים נמקו בבתי כלא ובמחנות, ואחרים נרצחו ונגדעו ממשפחותיהם על לא כל עוול בכפם, הם צידדו במשטר 'העתיד הורוד של האנושות'. גם מול גרמניה הנאצית היו שנקטו עמדה פציפיסטית, מוסרית כביכול. אנחנו נתפרק מנשקנו, מפני שאם הם יראו שאין לנו נשק, אז הם לא יילחמו בנו. ממש "הבנה עמוקה"... הרי ברור שרשע שיודע שאתה לא חמוש, רק יילחם אתך יותר מהר ויותר חזק. אבל התפישה הזאת חדרה לממשלות, וגרמה להם לנסות להשלים אם הנאצים, במקום לזהות את הרשע ולנסות להתגבר עליו. חשוב לזכור, שהתביעה המוסרית היא לא רק תביעה לחלוקת מתנות ודמי חנוכה, אלא גם לגבורה ואומץ. גם לעמוד מול הרשע, להכריע אותו ולשרש אותו מהמציאות, היא תביעה מוסרית. אנחנו לא מקבלים את העמדה המוסרית הנוצרית, שגרמה כבר ממילא לצרות רבות בעולם. אנשים שנתפשים בטעות כמייצגים את המוסר, מייצגים בסך הכל את אותם פרפורים מצפוניים רגשיים, שהם בעיקרון טובים, אבל אם הם לא על בסיס יציב וברור, גם הם גורמים צרות.
גישות כאלה גורמות לכך שאפשר, מתוך תביעה מוסרית כביכול, להתקומם נגד התערבות במשטר הרשע של עיראק, מפני שזה לא מוסרי, או להגן על אחד מגדולי הרוצחים שמתגורר על ידנו. זאת, כאשר ברור שאין לתביעה זו כל בסיס אובייקטיבי, והיא נובעת רק מהרגשת רחמנות המתעוררת מצפייה בטלויזיה או קריאה בעיתון. ההגדרה של הטוב והרע בסכסוך היא רגשית לחלוטין, ואינה מתחברת אפילו לניתוח סביר של המציאות. מספרים שתוך כדי הפלישה האמריקאית לעיראק נהרגו כמה אלפי אזרחים. סביר מאד להניח שזה נכון, אבל בשנות משטרו של סדאם חוסיין נהרגו מאות אלפים לפחות, שרק עכשיו חושפים את שלדיהם. השיקול המוסרי צריך לקחת בחשבון עוול אחד מול משנהו. במקרה הזה, למשל, משמעותה של אי-התערבות היא לא רק סכנה לאזור, אלא גם סכנה לעולם, אם לא עכשיו אז בעוד מספר שנים, כי כוונות המשטר הזה היו ידועות. מלבד זאת, צריך לשקול גם את העוול שכבר נעשה על ידו בפועל. והנה, אלה שכביכול מייצגים את התביעה המוסרית בעולם, בעצם מגלים שהתביעה הזאת לא עומדת על הבסיס המוסרי האובייקטיבי. היא נובעת מכל מיני רגשות, שאולי כשלעצמם הם רגשות טובים של רחמנות, אבל ללא המסגרת הסבירה, הופכים להיות בדיוק ההיפך ממוסר, מטוב ומיושר. זה באמת נורא, מפני שכוונותיהם של האנשים האלה בדרך כלל טובות, והרגשות כשלעצמם הם רגשות טובים. אבל כאשר חסרה להם האמת האובייקטיבית וכושר השיפוט הסביר, אם הם לא צמודים למסמך היסוד של דבר ד' בעולם, אשר מספר לנו מהי הנוכחות האלוהית ומהם המסילות שלה, התוצאה היא לעתים ההיפך ממה שהם רוצים. ומכאן גם המבוכה הגדולה שיש בעולם. יש הרבה מאד אנשים נבוכים, שלא יודעים כיצד לנהוג. מצד אחד, הם לא רוצים לגרום עוול, ומצד שני, הם חשים שאולי כן צריך לנקוט באיזה צעד. זו מבוכה רוחנית ומוסרית קשה, ואמיתית מאד.
ישנו הכרח אובייקטיבי בעולם שתהיה עדות על נוכחות ד', ולכן יש הכרח אובייקטיבי במציאותה של כנסת ישראל. העולם אינו יכול להתנהל אלא על פי דרישות היסוד האלה של קדושה וטהרה, על פי הקודקס המוסרי המשפטי שכנסת ישראל מייצגת. ואכן, כיום רוב האנשים ברוב העמים מכירים בתבנית הבסיסית של התנ"ך - עשרת הדיברות, כתביעה מוסרית מוחלטת ובלתי מותנית.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
