ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- אורות ישראל
- פרק ג'
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מאמרים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רבקה בת צילה
הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב.
בדברים אלה, מתאר לפנינו הרב את תולדות התרבות האנושית, שהיא בעיקרה השפעה של דעות, מושגים ומידות, מאנשי המעלה - היוצרים הרוחניים הגדולים, אל הציבור והמון העם. בכל חברה אנושית ישנו מיעוט של אנשים מיוחדים, אנשי מעלה, שהם היוצרים, המובילים והמנהיגים. יצירתם, התנהגותם ומידותיהם משפיעים על הכלל ונקבעים באוצר התרבות של אותה החברה. בלשוננו המסורתית, המציאות הזאת נקראת דבקות בצדיקים . עצם צירוף המושגים הזה הוא מאוחר, ובעצם בא לנו כמושג רק מתנועת החסידות. ברם, המשמעות הזאת קיימת, כמובן, מאז ומתמיד, מפני שתמיד היו חכמים וצדיקים גדולים שהיו להם תלמידים. גם אנשים פשוטים יותר, שאולי לא זכו להיות תלמידים ממש, העריצו את האנשים הגדולים ודבקו בהם בדבקות נפשית רבה.
הרב מציין כאן את הטוב הגדול שיש בדבר. הדבקות בצדיקים, שתכליתה: כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת . כלומר, בעוד שטוב גדול, חכמה גדולה או עומק מופלא, נראים לאדם הפשוט כדברים בלתי מציאותיים, לכל היותר חלום, חזון או תקווה, אצל הצדיק זו מציאות ממש. הגישור בין מציאות האיש המיוחד, הצדיק, לבין הנשמה הבלתי נשלמת של האדם הפשוט, שאולי יש בה געגועים וכוסף להיות יותר טובה, אבל היא לא מסוגלת לעשות זאת בעצמה, נעשה כאשר דבקים בצדיק. כלומר, האדם אינו עושה מאמץ לייצר את השלמות מתוכו, שכן הוא אינו יודע כיצד לעשות זאת. במקום זה, הוא מתאמץ ללמוד, לדבוק, להתקרב, אפילו לחקות את הצדיק. אם הוא רואה שהצדיק עושה כך וכך - גם הוא עושה, גם אם הוא לא יודע מדוע ומה התועלת בדיוק. שכן הוא אומר לעצמו: "אם האיש הנפלא הזה עושה כך, גם אני אעשה. הוא עוסק בדבר מסוים, בחכמה מסוימת - גם אני. הוא מעורב בדעת עם הבריות - גם אני. הוא מתבודד במדבריות או ביערות (שהרי צדיקים שונים, חלוקים בהנהגתם) - גם אני". יש בזה כמובן פן חיצוני, שלא מחייב מחשבה ויצירה רוחנית מעמיקה, מקורית ועצמית. אבל דווקא בגלל זה, זו דרך קלה יותר, ולכן יכול להיבנות פה הגשר. המעלה הגדולה של הדבקות בצדיק היא, שהיא מקילה מאד על הרבים להתקרב למעלת הצדיק. נכון שההתקרבות הזאת היא יותר חיצונית מאשר פנימית, אבל מבחינה מסוימת, "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". כשאדם מרגיל את עצמו במעשים או לימודים טובים, הדבר באמת משפיע עליו, מזקק אותו, מטהר אותו ומעלה אותו בדרגות. הוא לא צריך לסלול את הדרך או להמציא את הכיוון, שכן מישהו אחר כבר עשה זאת, והוא מצידו עושה את המאמץ ללכת בה. על כן, הדבקות הזאת היא אחד הכוחות המקדמים ביותר את החברה האנושית.
אמנם, יחד עם היתרון יש כמובן גם חיסרון. הדבקות היא כוח נכבד מאד במהלך ההתפתחות הנפשית, אבל צריך שמירה גדולה, מפני, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, כלומר, יאמץ לעצמו לגמרי את דרכיו, מנהגיו, דעותיו וסגנונו של הצדיק - אז ידבק גם כן בחסרונותיו . שהרי, "אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז, כ), יש בו גם חסרונות, אלא שמפני מעלתו הגדולה, הם קטנים, מחווירים לעומת העוצמה הגדולה. הוא יוכל להתגבר על חסרונותיו, וטובתו תהיה מרובה על רעתו. אבל אצל מישהו אחר, שלא הוא היוצר של התכונות הללו ולא בו עצמו מתרחש התהליך הנפשי הזה, ייתכן שהם , אותם החסרונות שיש בצדיק במובלע, יפעלו לפעמים על האדם הדבק בצדיק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. וזאת, מכיוון שהוא לא יכול להתגבר על החסרונות האלה בקלות. הוא לא יודע לתת לחסרונות האלה את מקומם הקטן, הראוי, כך שהם לא יעכבו אותו, ומשום כך הוא עלול למצוא את עצמו בצרה גדולה. בתולדות ההתפתחות של התרבות היו אנשים נערצים רבים: מלכים, חכמים, מושלים, מדענים ועוד. כשמתבוננים, ניתן למצוא אצל כל אחד מהם גם חסרונות מסוימים. התרבות, ההמון או החברה שאימצו אותם, עשו זאת פעמים רבות "על קרבם ועל פִּרְשַם", על החסרונות. אם מלך או מצביא גדול הרשה לעצמו לפעמים להתנהג בפראות, זה היה נסבל. הטובה שהוא גרם לארצו ולעמו, היתה גדולה הרבה יותר מהנזק שנגרם מהפראות שהרשה לעצמו. אולם הדבק במידותיו לא יכול היה, על פי רוב, להיות מצביא גדול, אבל להיות פרא אדם כמוהו - גם הוא יכול, וזאת בעיה קשה. יכול להיות שחכם גדול שהמציא המצאות חשובות, היה באופן אישי מזעיף פנים יותר מדי כלפי אלה שלא הגיעו למדרגתו. את התכונה הזאת דווקא קל ללמוד. גם אדם לא חכם יכול להזעיף פנים ולבזות אחרים. אין שם את הפרופורציה שהיתה אצל החכם, שבגללה על אף חסרונותיו כדאי היה בכל זאת שיתקיים, ייתן מה שנתן ויתרום מה שתרם.
גם אצל איש דגול מבחינה מוסרית, יכול להיות יתרון שלפעמים הוא גם חיסרון. למשל, ותרנות ואהבה גדולה גם לבלתי ראויים ולפושעים. אם כולם יאמצו אופי כזה, ייהרסו הסדר, המשפט והצדק. צדיק אחד יכול להרשות את זה לעצמו, שכן הוא יודע לקרב ולרחק, יש לו יותר סבלנות ויותר אהבה. הוא גם בעל עוצמה גדולה, המחנכת ומשנה לטובה את מי שהוא אוהב. אבל לא כל אחד, וכל שכן רבים וחברה, יכולים להרשות לעצמם לאמץ את הגינונים האלה. אדם רגיל יכול לאמץ לעצמו את השקפת העולם הזאת ולא להעניש, אבל לפעול את הפעולה החיובית הוא לא יוכל, כי אין לו את אותה העוצמה הנפשית, ואז היתרון הופך להיות חיסרון לא קטן. תכונות רבות יכולות לעורר התפעלות, משיכה נפשית ורצון להיות דומה, כאשר הן מופיעות אצל אדם מסוים, ולהתגלות במימד הלא טוב שלהן אצל אחרים. במקרה כזה, הדבק בצדיק דומה לקריקטורה של אדם חי. יש דמיון, אבל גם הגזמות ופריעת הפרופורציות הנכונות, ואז דבר יפה הופך להיות מגוחך.
לכן, הדבקות באיש מסוים או בדרך מסוימת אחת היא בעייתית. אמנם יש בה כדי לקדם את החברה ואת הציבור וזה אכן קורה, אבל יש בה גם כדי לעוות. לעומת זאת, אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה . איננו דבקים אפילו באיש גדול כמו משה רבנו. אף שהיה אדם נפלא מאד, נביא, מלך ו"עֶבֶד ד'" (דברים לד, ה) אשר בכל ביתו נאמן - לא בו הדבקות, ולא בשום איש אחר. ישנם אנשים נפלאים, נערצים נכבדים, אך ההערכה וההערצה כלפיהם היא רק לפי עוצמת דבקותם הם בנשמת האומה ובתורה. מה שקובע עבורנו זה נשמת האומה כגילוי מיוחד של הרצון האלוהי בכנסת ישראל, והתורה כגילוי מיוחד של הרצון האלוהי המשלים את הגילוי הראשון של יצירת כנסת ישראל. הדבר בא לידי ביטוי גם בהלכה שנביא לא יכול לשנות אפילו אות אחת בתורה - אפילו נביא נפלא כמו ישעיהו, ירמיהו או שמואל. הקב"ה מדבר איתו! הוא איש אמונו של ריבון העולם, הוא מנהיג את העם בפועל! האם אי אפשר לומר שאחרי שעברו חמש מאות או אלף שנה ממתן תורה, אפשר כבר לשנות משהו? התשובה היא, שאי אפשר לשנות שום דבר. הוא לא יכול לחדש הלכה בנבואה, לא להוסיף אותיות ולא להוסיף מילים. אם הוא אומר הלכה, זו רק הוראת שעה, אבל הוא לא יכול לחדש הלכה לדורות, אם לא באופן שמבוסס על דרכי הלימוד של התורה שבכתב ושבעל פה. יש כאן הכרעה ברורה מאד, בין האישיות - גדולה, נפלאה, מושכת ומשפיעה ככל שתהיה, לבין התוכן עצמו. כבר על ראשון האבות נאמר שלא הוא העיקר, אלא שממנו תצא האומה שתשמור "דֶּרֶךְ ד' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח, יט). הוא היה איש נפלא מאד, "אֵיתָן הָאֶזְרָחִי" (תהלים פט, א), אבל גדולתנו אינה שאנחנו בני אברהם, אלא גדולתו היא שהוא יהיה אבי האומה הזאת. הדביקות בנשמת האומה , במה שהיא מגלה כאומה, על ידי אישיה הגדולים, על ידי המאורעות השונים, העמידה במבחנים וגם הכישלון בהם. כל הדברים האלה יחד, לא רק איש אחד, דרך אחת, מושג אחד או עניין אחד.
הדבקות בנשמת האומה היא להיות חלק מן הכלל. "כיוון שהוציא עצמו מן הכלל - כפר בעיקר" (הגדה של פסח). רק מציאות האומה היא שהביאה לידי המאורעות הגדולים של יציאת מצרים וקבלת התורה. רק היא הביאה לכך שנוצרו כל האישים הגדולים האלה. אנחנו מתייחסים אליהם בכבוד ובהערצה עצומה ולומדים מהם הרבה מאד, אבל בלי לשכוח שכל אחד מהם הוא אישיות בפני עצמה, וממילא בעלת חסרונות. חז"ל מצאו חטאים גם אצל משה רבנו. לפעמים זה אפילו צורם, וכמעט נדמה שישנה תחרות - זה אומר בזה חטא וזה אומר בזה חטא. בתורה כתוב שחָטא חטא אחד, ועכשיו מרוב פירושים יש לו כבר שורה שלמה של חטאים, עד שיש מי שאומר שגם הוא חושב על פירוש אחר, אבל אינו רוצה לכתוב אותו כדי לא להרבות בחטאיו של משה. ואם משה כך - מי לא? מי מבין המלכים, הנביאים ובעלי רוח הקודש לא חטא? אנחנו מתייחסים לכל אחד מהם כאישיות גדולה מאד, אבל זוכרים שהוא עדיין רק איש - אדם שכל כולו נמדד ונערך לפי הנאמנות והדבקות שלו בתורה ובאומה. לכן, כל איש ישראל - בין אם הוא גדול מאד באישיותו ובין אם הוא אדם רגיל, דבק קודם כל בנשמת האומה וביצירה הרוחנית העצומה, שבאה לעולם מפני קיומה.
אשריהם ישראל . האושר הזה נובע מכך שכל אחד מאיתנו יודע לסגל לעצמו מבט רחב וגדול על השאלה מה היא הדרך הנכונה. יש לפניו עומק ורוחב היסטוריים, שורה של אישים דגולים ונפלאים ומאורעות המוניים ויחידאיים ללמוד מהם. כל אחד, כאשר הוא דבק במכלול הזה, צריך להתאמץ לברור ולהתאים לעצמו מתוכו את הדברים המתאימים לו והנוגעים בליבו בייחוד. ולכן חז"ל יכולים לומר שבן ישראל שבא ללמוד תורה, יחפש לו את הרב הדומה למלאך ד' צבאות (חגיגה טו:). לכאורה, אם יש אמת אחת, צריך להיות רב אחד, דרך אחת, וגמרנו. ולא היא - יש כמה דרכים וכמה אפשרויות, ולא צריכה להיות ביניהן סתירה. כל עוד האפשרויות האלה נמצאות כולן בתוך המכלול הגדול הזה, צריך לחפש את הרב הדומה למלאך ד' צבאות. זהו שבח גדול וביטוי נפלא, אבל צריך לזכור שזה אינו רק שבח לתפארת המליצה, אלא יש לו גם משמעות מדויקת. כאשר האדם פוגש רב שהוא כמו מלאך - שליח של הקב"ה אליו ללמד תורה, הוא יודע שהגיע למקום הנכון. אם שליח דופק לך בדלת ומביא לך חבילה שלא הזמנת, אז אתה אומר תודה רבה, זה מאד יפה, אבל זה לא בשבילי. הוא צריך להביא לך מה שאתה צריך. זהו רב הדומה למלאך ד' צבאות. אם לא, זה לא שהוא רב לא טוב ולא שהחבילה שבידו היא לא טובה, אבל זו לא החבילה שלך. מבחינה זו, זה גם העיקרון החשוב בלימוד: "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שליבו חפץ" (עבודה זרה יט.). חפץ הלב הוא ההתאמה. היא יכולה, כמובן, להשתנות עם הגיל, הנסיבות והתנאים, שכן במהלך חייו, אדם משתנה, מתפתח ומתבגר. אבל באופן עקרוני, אנחנו חותרים להתאמה. אנחנו יכולים לעשות את זה בשקט ובשלווה נפשית, מפני שכל הדרכים האלה הן בתוך המכלול הגדול של נשמת האומה ותורת ד' הניתנת לאומה בכללותה. יש בה הדגשות שונות ופנים שונות - "שבעים פנים לתורה" (רמב"ן בראשית ח, ד; זהר בראשית מז:). שבעים זהו מספר של ריבוי גדול, הבא לסמל את קיומן של דרכים רבות ושונות. בתוך המכלול הזה, יכול האדם לבחור לעצמו את הדרך ואת הפן המתאים לו, ובלבד שיזהר מלהיות "מגלה פנים בתורה שלא כהלכה" (אבות ג, יא). צריך לדעת שישנם גם כללים כיצד להתחבר למכלול הגדול הזה. יש הלכה שנפסקת וכולנו מחויבים אליה. אנחנו יכולים להעדיף סברא כזו או אחרת, דרך הבנה כזו או אחרת, אבל יש גם דברים המחייבים אותנו באופן מעשי, ההופכים אותנו באופן מודע ומסודר לציבור אחד.
אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, בלי חסרונות. הפסוק "כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ" (שיר השירים ד, ז) נאמר על כנסת ישראל. ישנם פרטים רבים שיש בהם מומים, ואפילו פרטים כאלה שמרוב מומים כמעט ולא רואים בהם את הטוב, אבל כשמדובר על הכלל, על המכלול, אין חסרונות. עצם יצירת האומה, דרכה ההיסטורית, חזונה ותפקידה של גאולת העולם ותיקונו, זה טוב מוחלט ובזה אפשר לדבוק ללא חשש שיתפתח מזה חיסרון מיוחד. ועל ידה , על ידי הדבקות בטוב המוחלט, הם שואבים אור ד' הטוב. כל אחד לפי כישרונו, אישיותו וכליו, מוצא לעצמו את הדרך, הנתיב, הרב ובית המדרש שבו הוא שואב את הטוב והאור הזה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
