ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- עניינו של יום
- מדורים
- ישיבת מרכז הרב
- יום ירושלים תשס"ח
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
מורי ורבותי. בשנה שעברה ביום הזה ובמקום הזה עמד בראשנו מרן ראש הישיבה, רבנו אברהם אלקנה כהנא שפירא זכר צדיק לברכה. זכה מורנו ורבנו זכר צדיק לברכה לאריכות ימים, וזכינו גם אנחנו לאריכות ימיו. הוא היה עמוד התורה של בית מדרשנו, המשיך את דרכם של מורינו ורבותינו מרן הרב ומרן הרב צבי יהודה. סביבו התאחדו התלמידים הגדולים של בית המדרש וכעת נחסר הכוח המאחד.
לפני שלושה חודשים, בראש חודש אדר ב' הזדעזעה הישיבה בפיגוע רצחני ובהריגתם של תלמידים קדושים ויקרים. אירועים נוראיים אלה דורשים מאתנו להעמיק את אמונתנו בה' אלוקינו. הזעזועים האלו מחייבים לעלות לשלב חדש של קריאה בשם ה'. "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא" (תהילים קטז, ג-ד). הצרה מביאה לקריאה חדשה בשם ה'. הצרה מזעזעת ומוציאה אותנו מהסדר, ואנחנו צריכים להתעלות לקריאה חדשה בשם ה', קריאה עמוקה וגדולה. ביום הזה שאנחנו מודים ואומרים: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" (שם יג) מתעצמת הקריאה מתוך הזעזועים, קריאה גדולה מתוך הצרה ומתוך הישועה כאחד, קריאה חדשה בשם ה'.
מלחמת ששת הימים פרצה עקב כניסתו של הצבא המצרי לסיני והתקרבותו לגבולות ישראל, בניגוד להסכמים. היה גיוס של חיילי המילואים, והיו אלו שלושה שבועות של חרדה לפני המלחמה. באותם שלושת השבועות העם כולו התאחד לעמוד מול האויב, הסכנה מבחוץ איחדה את כולם. שכנים שלפני כן לא דיברו זה עם זה, פתאום נהיו אוהבים, ידידים ועוזרים זה לזה - נשכחו חילוקי הדעות וכל המחלוקות נעלמו. בגלל גיוס המילואים המלא בירושלים כמעט ולא הייתה תחבורה ציבורית מסודרת, ואנשים נאלצו ללכת משכונה לשכונה ברגל, אבל כל מכונית פרטית שעברה עצרה ושאלה את ההולכים: לאן אתם רוצים להגיע? אולי אנחנו יכולים להסיע אתכם? ועזרו לאנשים להגיע למחוז חפצם.
אחדות הייתה גם בהנהגה. בכנסת ובממשלה היה עד אז נתק גמור בין מפלגות השמאל והימין, אי אפשר היה אפילו לחלום על קואליציה משותפת של מפא"י וחרות, ושבממשלה ישבו גם אנשי השמאל וגם אנשי הימין. ראש הממשלה הראשון הכריז שבממשלה לעולם לא ישבו חרות ומק"י. והנה, בימים שלפני פרוץ המלחמה הוכנסו נציגי הימין לממשלה כדי שכולם יהיו שותפים ביחד בעול של ההחלטה האם לצאת למלחמה או לא. אחדות כמו שהייתה אז לא הייתה עד אז ולא הייתה מאז בישראל.
איך קרה הדבר? איך יכלו לשבת יחד בממשלה כאשר הדעות שונות כל כך והמפלגות חלוקות מן הקצה אל הקצה? הרי כל אחד חשב שהשני הולך בדרך מוטעית שמדרדרת ומזיקה למדינה ולייעודה - התשובה היא שהאויב בא לפגוע בעצם קיומה של המדינה. ואף על פי שמפלגה אחת סברה שהשנייה פועלת בצורה מזיקה ומסוכנת שפוגעת במדינה, כל מפלגה מודעת לכך שגם חברתה רוצה בקיום המדינה ושגשוגה, ונגד אויב הרוצה להשמיד את המדינה כולם מאוחדים. כלומר האחדות נוצרה בגלל שהנקודה המשותפת של כולם התגברה. כולם שותפים לרצון בקיומה של מדינת ישראל, ולקיומו של העם, וכשהייתה סכנת קיום לעם, כל העם התאחד.
אחרי שהמלחמה פרצה, וניצחנו ניצחון גדול במלחמה, אולי בזכות האחדות, וכבשנו את ירושלים ואת הר הבית, האחדות נעשתה כפולה ומכופלת בשמחה המשותפת של כיבוש הר הבית. גם אצל אנשים שרחוקים מתורה ומצוות, ומתנכרים ליהדותם, הלב הזדעזע, פעימות הלב גברו והעיניים דמעו מהתרגשות של שמחה בשמיעת ההודעה שהר הבית בידינו, שכבשנו את הר הבית וחזרנו למקום הקודש. אף אחד לא הבין מדוע הלב כל כך התרגש והתברר שנשמה יהודית יוקדת בכל אחד ואחד בישראל. זאת הייתה הנקודה המאחדת והמשותפת שאיחדה את כל ישראל בימים הראשונים לאחר שחרור הר הבית,
אני זוכר שלמחרת כיבוש העיר העתיקה, בכ"ט באייר, בישיבת "חברון" של הרב יחזקאל סרנא אמרו הלל בתפילת שחרית על הניסים ועל הנפלאות ועל הניצחונות. באו תלמידים בישיבה שלנו לרבי נתן רענן ואמרו לו: איך יכול להיות שבישיבת "חברון" אמרו הלל ובישיבה שלנו לא אמרו הלל? ר' נתן אמר שבאמת צריך לתקן את זה ולמחרת בראש חודש סיוון נאמר הלל שלם. כולם אמרו אז הלל. אני זוכר שבאותם ימים שעדיין לא נתנו לאזרחים להיכנס לעיר העתיקה, הלכנו למעבר מנדלבוים כדי לנסות, אולי אפשר כבר להיכנס לעיר העתיקה ולכותל המערבי. עמדו שם אנשים רבים, חרדים וחילונים, וזרקו סוכריות על החיילים הנכנסים לעיר העתיקה וכולם הריעו למכוניות הצבא היוצאות והנכנסות - אחדות כזאת עוד לא הייתה.
אלו היו שעות היסטוריות שבהם העם התעלה כולו ויסוד אחד איחד את כולם. בפרטי הדרך יש חלוקי דעות עצומים וכביכול בלתי ניתנים לגישור, אך היסוד הוא אחד, המגמה הכללית משותפת, וכאשר מופיע משהו מההתגשמות של המגמה הכללית, כמו החזרה לירושלים ולהר הבית, אז באותה שעה חשים את האחדות והשמחה מתפשטת בכל.
האחדות בירושלים בזמן הרגל
זה עניינה של ירושלים, שהיא מאחדת את כל ישראל ועושה את כל ישראל חברים, כדברי הירושלמי במסכת חגיגה (ג, ו): "'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו' (תהילים קכב, ג) - עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים", לאמור, כשבאים כולם לרגל לירושלים נעשים כולם חברים, במובן הזה שהם לא עמי ארצות לעניין טומאה וטהרה אלא הם נאמנים על התרומה על הטהרה ואוכלים אחד אצל השני ולא חוששים שמא עמי הארץ לא נזהרו ולא נשמרו מטומאה.
ה"משנה למלך" (הלכות טומאת אוכלין טז, י) מסביר שלא רצו לגזור טומאה על עמי הארץ ברגל מפני שהכל מתקבצים בירושלים ואם היינו גוזרים טומאה, אתו לאינצויי והיה כל אחד עושה במה לעצמו ולא יאכל משל חברו, "ומצאו טעם להיתר זה לפי שהכל מטהרין עצמן ברגל, אבל לאחר הרגל שבטל עיקר הטעם (דאתי לאינצויי) חזר הדבר לגזרה שגזרו טומאה על עמי הארץ". ורש"י בביצה (יא, ב ד"ה אף הפותח) כתב שהתירו הגזרה ברגל כדי שלא לביישן. לאמור, האחדות בירושלים בזמן הרגל חשובה עד כדי לדחות גזרה דרבנן, כי עניינה של ירושלים הוא לאחד.
ובכל שנה בימים אלה ביום הזה, יום ירושלים, אנו מתרוממים רואים את היסוד המשותף של כולנו. כל ישראל מתאחדים. אנו עם כל העם כולו נושאים עינינו לירושלים עיר המקדש. והצפייה לבניין המקדש ולגאולה השלמה מאחדת את כל ישראל.
מורי ורבותי, תלמידי הישיבה, הציבור הרחב. אנחנו תלמיד בית מדרשו של מרן הרב זצ"ל ומורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, אנחנו אוהבי ה' תורתו עמו וארצו זכינו באופן מיוחד להכיר את ערך היום הזה, יום ירושלים, ולהודות לה' ולומר: "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (תהילים קיח, כד), "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" (שם קו, א). חסד ה' הוא חסד נצחי, לעולם. אני חושב שזה ענייננו ביום הזה, כשאנחנו נזכרים באותה התרוממות הרוח שהייתה בימים הגדולים ההם. אנחנו צריכים לשמור על הנקודה הפנימית הזאת, לזכור שיש דבר משותף בכולנו ולמרות שמבחוץ ובחיי היום יום יש חילוקי דעות איך מגיעים אל המטרה ונראה שהמרחקים בין הדעות והמגמות אינם ניתנים לגישור, עלינו לזכור שהמטרה היא אחת, מטרה משותפת לכולנו שכולנו רוצים בשלמותה של האומה, בשלמותה של התורה ובשלמותה של הארץ. והציבור שלנו שחונך בבית הזה, בדרכו של מרן הרב, ודאי חייב למצוא את הדרך איך להתאחד סביב המטרות המשותפות. אין הכוונה שצריך לבטל את הגוונים השונים שיש, ושאולי גם יש להם מקום, אבל המשותף הוא רב, הוא המאחד. ומהיום הזה אנחנו צריכים להמשיך את האחדות, ולפעול ביחד כדי להמשיך את תורתו של מרן הרב, לפעול ביחד לחיזוק החינוך הדתי התורני לחיזוק אחיזתנו בארץ ישראל כולה, ולחיזוק אור התורה הגואלת, אורו של משיח.
נברך את ראש הישיבה הרב יעקב שפירא, שה' יתן לו את הכוחות להמשיך להנהיג את הישיבה בהצלחה גדולה ובעלייה מרובה, ומכל הקשיים - "עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע" (ירמיהו ל, ז), שהישיבה תפרח ותגדל ותהיה למקום גדול של תורה ואהבת ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
