ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- קרח
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד
מה היה חטאו של קרח? לכאורה כפר בנבואתו של משה רבנו ואמר שהוא בודה דברים מלבו, בכך שמינה את אהרן אחיו לכהן גדול, זאת אנו לומדים מדברי משה אליהם "רב לכם בני לוי… ובקשתם גם כהונה" ואת אליצפן בן עוזיאל לנשיא, המחלוקת של קרח בנושא השררה כאמור בכתוב "כי תשתרר עלינו גם השתרר" (רש"י טז, א. דבור המתחיל ודתן ואבירם). ומתוך כך יצא לחלוק על כל נבואתו של משה רבנו. מובא בירושלמי סנהדרין דף י הלכה א: "באותה שעה אמר קרח אין תורה מן השמים, ואין משה נביא, ולא אהרן כהן גדול". ולכן משה רבנו מבקש שהאדמה תפתח את פיה ותבלע אותם באופן פלאי ביותר ע"י "בריאה חדשה" בעולם כדי להוכיח את נבואתו, וכך נאמר: "ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי" (במדבר טז, כח).
וכך אנו מוצאים שלאחר שנבלעו באדמה, הם חוזרים ואומרים "משה אמת ותורתו אמת והן בדאין (סנהדרין קי. מדרש רבה יח, טז) משמע שחטאם היה בכפירה במשה ובתורתו.
למרות זאת, חז"ל ראו את עיקר חטאו בכך שעשה מחלוקת בישראל, ומהפסוק השולל את התנהגותו של קרח "ולא יהיה כקרח וכעדתו" למדו אזהרה שלא להחזיק במחלוקת (סנהדרין קי), מדוע לא ראו את עיקר חטאו בכפירה במשה ובתורתו?
נראה שחז"ל חדרו לעומק חטאו של קרח, ופרשו את עיקר חטאו בקנאה ומחלוקת, שמידות רעות אלו גרמו לו לכפור בתורת משה, ולהעליל עליו דברים, שגם הוא לא חשב אותם לאמת. ולכן אנו מוצאים אותו מלבה את יצר המחלוקת בעם, בדרך דמגוגית ולא בויכוח עניני, ברצונו משיב וברצונו מתחמק מהשיב, אמרו חז"ל במדרש "לפי שהיה פקח ברשעו אמר אם אני משיבו, יודע אני בו שהוא חכם גדול ויקפחני בדבריו ואני מתרצה לו בעל כורחי, מוטב שלא אזדקק לו".
דוגמה נוספת לכך, כאשר קרח רוצה לשאול מדוע טלית שכולה תכלת חייבת בציצית, כיצד הוא מציג את השאלה: "מיד צוה ועשו מאתיים חמישים טליתות תכלת ונתעטפו בהן" (במדבר רבה יח, ב). אם היה קשה לו השאלה ההלכתית של טלית שכולה תכלת חייבת בציצית (בפתיל תכלת), יש דרך לשאול שאלה זו בבית המדרש, ונראה שכל ההצגה הזאת היא לשם ליצנות, וכדי להבעיר את אש המחלוקת.
וכך אנו מוצאים שבדרך ליצנות מציגים קרח ועדתו את הדברים בצורה מעוותת ובלתי נכונה עד כדי נסיון להראות לפני העם היפוכן של דברים, ולשכנע אותם בדרך דמגוגית לחלוק על משה. דוגמא לדבר:
א. דתן ואבירם אומרים על משה "כי תשתרר עלינו גם השתרר", והלא התורה העידה על משה רבנו שהוא היה "עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה", ואיך אפשר להעליל עליו שהייתה לו מידה הפוכה לכך של גאווה. ובקשר לטענת קרח "כי כל העדה כולם קדושים", הלא מצאנו שמשה לא הקפיד על נבואתם של אלדד ומידד שאמרו "משה מת ויהושע מכניס", ואמר "ומי יתן את כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם, נמצא שכל דברי קרח כנגדו היו הסתה של מחלוקת.
ב. מובא במדרש שהם חרפו את משה "ויקנאו למשה במחנה", שכל אחד קנא למשה מאשתו. ואיך אפשר לומר דבר כזה על משה שפרש אפי' מאשתו וכולו היה קודש לה'? והם למדו מזה שמשה פרש מאשתו שמא הוא חס וחלילה נואף. עד היכן כוחה של ליצנות!
ג. וכן אנו מוצאים שהם אומרים על גלות מצרים שהיא ארץ זבת חלב ודבש, "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר", עד כדי כך אפשר לעוות את הדברים!
הויכוח בין השמש והירח ובין הקב"ה
מובא בגמרא נדרים דף לט עמוד ב: "דרש רבא, ואמרי לה: אמר רבי יצחק, מאי דכתיב: (חבקוק ג) 'שמש ירח עמד זבולה', שמש וירח בזבול מאי בעיין? והא ברקיע קביעי! מלמד, שעלו שמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו: רבונו של עולם, אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירים, ואם לאו - אין אנו מאירין! באותה שעה ירה בהן חיצים וחניתות, אמר להם: בכל יום ויום משתחווים לכם ואתם מאירים, בכבודי לא מחיתם, בכבוד בשר ודם מחיתם! ובכל יום ויום יורים בהן חיצים וחניתות ומאירים, שנאמר (חבקוק ג): לאור חציך יהלכו"
לכאורה קשה, מדוע באמת לא מחו בכבודו של מקום? ועוד, כי השמש והירח מחו בכבודו בשר ודם, בודאי מחו על הכפירה במשה, ולפי זה מחו בכבודו של הקב"ה?
נראה שמחאת השמש והירח הייתה באמת בכבודו של מקום, שמתגלה לנו ע"י אבי הנביאים משה רבנו שמסר לנו את תורתו. אולם קרח הרי טען שהוא חס על כבודו של מקום, וכבודן של ישראל, אדרבה הוא אומר: "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'", וכל טענתו היא רק כנגד משה רבנו "ומדוע תתנשאו על קהל ה'", וכאשר השמש והירח מוחים כנגד קרח, אפשר שיטעו לחשוב שהם מגיבים על מחלוקת קרח כפי שהיא, והם מוחים בכבודו של בשר ודם, ולא בכבודו של מקום. ולכן הם באים ואומרים שלעולם הם חשים בכבודו של מקום, ואינם מאירים עד שהקב"ה זורק בהם חיצים שיאירו בעל כרחם. היינו, שמתוך הדיאלוג הזה בין הקב"ה והשמש והירח, מתברר שהם מוחים בכבודו של מקום, ולכן מבקשים שיעשה להם דין לכבוד בן עמרם, שעל ידו יתגלה כבוד שמים, ועל ידו יתברר שגם אם הם מאירים לרשעים הרי זה "לאור חיציך יהלכון".
חטא חיצוני ולא שורשי
וכך אפשר לפרש את האמור במדרש והביאו רש"י "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי" – ולא הזכיר בן יעקב, שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו במחלוקתם". ועל זה אמר יעקב "בקהלם אל תחד כבודי". ולכאורה הדבר ידוע שלוי בן יעקב ומה לי אם נזכר שמו או לא? אלא עומק הדבר שהשמיענו בזה שהחטא של קרח לא הגיע עד לשורש ממש להתנתק מיעקב אבינו, אלא רק פגם בענפים (עיין אור החיים הקדוש), היינו שקרח הדגיש את המחלוקת הנכרת בענפים המתפצלים אולם לא כפר בשורש עצמו. וזו הייתה תפילתו של יעקב אבינו עליו השלום שלא יפגום בשורש וכך תהיה לו תקומה.
כמה קשה עונשה של מחלוקת
מעונשם של קרח ועדתו אנו למדים כמה קשה מחלוקת, אמרו חכמינו (מובא ברש"י טז, כז): "בא וראה כמה קשה המחלוקת שהרי בית דין של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות ובית דין של מעלה עד עשרים שנה וכאן אבדו יונקי שדים" מדוע חמורה כל כך המחלוקת, שמידת הדין שלה אינו מבחין בין גדול לקטן, ואוי לרשע ואוי לשכנו? מפני שהמחלוקת עלולה לגרום עכוב בדרכי התשובה, שלא יקבל תוכחה מפני המחלוקת, וממילא אין תקווה לבעל המחלוקת, ולכן עונשה חמור ואינו מבחין הבחנה של דין.
מובא בשם רח"ו שאמר בשם האריז"ל : "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם, בין דין לדין, ובין נגע לנגע, דברי ריבות בשעריך" הקשה כלפי מעלה, הרי הלכה היא לכסות את הדם, ולמה כביכול הקב"ה שופך דם הצדיקים ואינו מכסה אותו? וזהו בין דם לדם. והרי הלכה ש"אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד", ואיך הקב"ה שופך דם של אב ובנו ביום אחד? וזהו בין דין לדין. והרי הלכה שאם ראה נגע בבית אין הכהן מטמא אותו עד שיפנו את הבית, מפני שהתורה חסה על ממונם של ישראל, ואיך הקב"ה לא חס על ממונם של ישראל? בין נגע לנגע. והתשובה: "דברי ריבות בשעריך", היינו בסיבת המחלוקת. שאין אין הבחנה בגלל שהמחלוקת גורמת לבלבול הדעת שלא תהיה הבחנה בקיום המצוות.
וכמה יש ללמוד מכאן להיזהר ולהתרחק ממחלוקת שמביאה לכל האסורים שבתורה, ומונעת דרכי תשובה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
