ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- עקב
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אסתר בת רחל
מה עיקר הנסיון של עם ישראל בארצו, לעת הזאת? הנסיון הוא אם מאמינים אנו בלב שלם שאנו מקיימים מצוות ה' בישיבתנו כאן; ואם מאמינים אנו שה' יושיע בידינו שנוכל להמשיך לגור כאן.
המלחמה שלנו פנים ואחור הוא ראשית נגד הערבים העוינים, המאיימים עלינו ברצח וכליה, ושולחים טרוריסטים ומתאבדים כדי להרוג כמה שאפשר יותר יהודים. ולעומת זאת יש לנו מלחמה רוחנית נגד התבוסתנים, נגד הבלתי מאמינים בה' ובתורתו, נגד אלו "ישראליים" הסבורים שהערבים הם הבעלים החוקיים בארצנו ושאנו בני ישראל פלשנו לארצם שלא בצדק ושלא ביושר.
הודות לכך יש לנו שלושה מוקדים של פעילות אינטנסיבית ביחסי חוץ של ממשלת ישראל. [א] "מפת הדרכים" כדי למסור לאש"ף את חלק הלב של א"י, יש"ע וכן מזרח העיר ירושלים, [ב] לפתוח בשיחות עם חמא"ס לשמור על "סטטוס קוו" שאנו לא נמשיך ב"חיסולים" ופעולות צה"ל, והם יחדלו או לכל הפחות יצמצמו היריות בקסאמי"ם על שדרות ועוד ישובים במערב הנגב. וכך ויתרנו ברצון על חלק הדרומי של ארצנו. כלול בזה יחס של אי התערבות בבנייה בלתי חוקית של אוכלוסיות ערבים בנגב ובגליל, שיתפשטו ויתרחבו ויתבססו ככל מאוייהם. [ג] לפתוח בשיחות גישור עם הרודן מסוריה, כדי להעניק לו את רמת הגולן (ולעקור משם רבבות יהודים) למרות שיש בזה סיכון ממשיי ביותר לבטחונם של היהודים בטבריה ובקעת בית שאן, כי הם למעלה ואנו למטה. וכל ילד בן עשר מבין הסכונים המלחמתיים של מצב כזה לאוכלוסיה הנמצאת לרגלי ההר.
וכל הזמן משרתים אנשי תקשורת שלנו לתבוסתנים, ומחדירים לנו מסר של שקר "כבר נסינו את הכל. ואין עצה אלא לוותר להם, ולקוות שהכוחות השפויים שבין הערבים יעלו לשלטון, וירסנו את האלמנטים הפראיים שלהם". וכפי האוירה הציבורית שנוצרה בארץ, אם היהודים הנהרגים הם במספר מצומצם, רק כעשרה לכל שנה [נניח], זה סבל סביר ואין לצאת על זה למלחמה. הרי אם נצא למלחמה, מסבירים המלומדים שבין אנשי השכנוע, ימותו חיילים במספר גדול מזה, ואיזה טעם והגיון יש לזה? וכך העם בציון מדוכא בעצב, בייאוש, בתסכול, באפס אונים. כי החדירו לנו הפוליטיקאים שבשלטון כי אין לנו ברירה אחרת, אלא להשלים עם העוולה.
מה החסרון שלהם? שאין לתבוסתנים אמונה בדברי הקב"ה. הרי על מצב כזה של כניסת עם ישראל לארץ ישראל, על מלחמה ועל קשיים, ועל מסירות נפש, וגם על מצבי לחץ, כבר הודיעה לנו התורה מראש! מה כתוב בתחילת פרשתנו היום? (דברים ז, יז-כג)
(יז) "כִּי תאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי, אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם?:
(יח) לא תִירָא מֵהֶם זָכור תִּזְכּור אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אלוהיך לְפַרְעה וּלְכָל מִצְרָיִם:
(יט) הַמַּסּות הַגְּדולות אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאותות וְהַמּופְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרועַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ ה' אלוהיךָ כֵּן יַעֲשֶׂה ה' אלוהיך לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם:
(כא) לא תַעֲרוץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אלוהיך בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא:
(כג) וּנְתָנָם ה' אלוהיך לְפָנֶיךָ, וְהָמָם מְהוּמָה גְדולָה עַד הִישָּׁמְדָם":
(יח) לא תִירָא מֵהֶם זָכור תִּזְכּור אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אלוהיך לְפַרְעה וּלְכָל מִצְרָיִם:
(יט) הַמַּסּות הַגְּדולות אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאותות וְהַמּופְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרועַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ ה' אלוהיךָ כֵּן יַעֲשֶׂה ה' אלוהיך לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם:
(כא) לא תַעֲרוץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אלוהיך בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא:
(כג) וּנְתָנָם ה' אלוהיך לְפָנֶיךָ, וְהָמָם מְהוּמָה גְדולָה עַד הִישָּׁמְדָם":
רבנו יונה ("שערי תשובה", ח"ג פסקא לב) הביא פסוקים הנ"ל בחשבונו של המצוות שנצטוינו בהן, והוסיף פסוק "כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם" (דברים כ, א) הוזהרנו בזה שאם יראה האדם כי צרה קרובה, תהיה ישועת ה' בלבבו ויבטח עליה, כענין שנאמר 'אך קרוב ליראיו ישעו' (תהלים פה, י) וכן כתוב 'מי את ותיראי מאנוש [שהוא] ימות" (ישעיה נא, יב) עכ"ל.
הבדל יש בינינו לבין הציבור החילוני שבארצנו, שאנו מאמינים בכל מה שהתורה מלמדת, ובכל מה שהתורה מבטיחה, כי דבר ה' הוא. היודע שהקב"ה ברא את העולם, ושהוא כל יכול, והוא שליט בכל המעשים, איננו מפחד משום קרוץ חומר, משום בן אנוש. בעיה זו שבימינו היא אותה הבעיה של המרגלים שהיו בימי משה רבנו ודור המדבר. גם הם נבהלו "אפס כי עז העם"! וכלב התווכח איתם "אך בה' אל תמרודו!". מה הוא המרד? מבאר רמב"ן (על במדבר יד, ט) כדלהלן:
"כי יראתכם לחוזק העם היושב בה, הוא מרד בהשם הנכבד. כי לא בכוחכם [שלכם] יצאתם ממצרים, [אלא] כי יד ה' עשתה עמכם להפליא. והוא הבטיח אתכם שיורישם מפניכם. אם כן תאמינו ותצליחו" עכ"ל.
מוזכר שוב בתהלים (קו, כד) מפני איזה טעם נכשלו. "וימאסו בארץ חמדה, לא האמינו לדברו". הסיבה למאיסה זו היא הכפירה בדבר ה'. כי לפי שכל פשוט, אם אנו מעט, והם רבים, וגם כל העולם (מערב ומזרח) נגד מדינת ישראל, הא כיצד נישרד? יש רק עצה להיכנע. אבל לאלו שמאמינים בהקב"ה ובהבטחותיו, התמונה שונה לחלוטין. ממש להיפך. הקב"ה יכול להציל תולעת אחת על פסי הרכבת, גם כאשר רכבת עמוסה סחורות דוהרת על פסי הרכבת ומתקרבת לתולעת. פשוט עיקום אחד בפסים יכול להסיט גלגלי הרכבת הצידה, וכל הקרונות יפלו על צידיהם בקרקע הסמוך, ואותה תולעת תמשיך ליהנות מאור השמש. ועל זה עודד אותנו ה' "אל תיראי תולעת יעקב" (ישעיה מא). כך הפסוקים בנידון:
(יד) אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקב וכו' אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם ה' וְגואֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:
(טו) הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת, תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדוק וּגְבָעוֹת כַּמּוץ תָּשִׂים:
(טז) תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם, וְאַתָּה תָּגִיל בַּה', בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל:
(טו) הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת, תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדוק וּגְבָעוֹת כַּמּוץ תָּשִׂים:
(טז) תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם, וְאַתָּה תָּגִיל בַּה', בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל:
אנו דבקים בה'. ארצנו היא המסוגלת לגרום לנו קירבת ה'. המצוה בפרשתנו " ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו " (דברים יא, כב) עלינו לקיים זאת במה שאנו יושבים כאן בבטחון גמור.
יש מקור נאמן לכך שהדבקות בה' נקנית בארץ הקודש. כך לשון ר' נתן (תלמיד מובהק לר' נחמן מברסלב): "כי א"י שם עיקר הדבקות בהקב"ה. ועל כן אמרו כל הדר בא"י כאילו יש לו אלוק" ("ליקוטי הלכות", או"ח ברכת הריח, הלכה ג פסקא ו').
וכן כתב "כלי יקר" (תחילת פרשת לך לך) "כי שם יגיע אל דבקות השכינה". וכן כתב ספר הכוזרי (חתימת הספר, דף רלד) "הלב לא יזך, והכוונה לא תהיה כולה קודש לה', כי אם במקום ההוא". וכן כתב מהר"י אברבנאל (על אבות, חמישי, סוף פסקא "גלות באה לעולם", עמ' שמד). ובזה מוסבר שאין לנו לזוז מכאן. ואין לנו להיות מושפעים במורך לב מהכפרנות של התבוסתנים בעמנו המחלישים את הציבור בדיבורי הסתה של ויתור על ארצנו. אנו מאמינים בני מאמינים (שבת צז.)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
