ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- נדרים
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- תפילות יום הכיפורים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
"מֵה' מִצְעֲדֵי גָבֶר, וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ.
מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ, וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר..."
[משלי פרק כ כד-כו]
מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ, וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר..."
[משלי פרק כ כד-כו]
א. שנו חכמים בלשון המשנה [חגיגה י א], "היתר נדרים פורחין באויר, ואין להם על מה שיסמכו", והיינו שפרשת התרת נדרים נכתבה בתורה רק ברמיזה, ועיקרה נמסרה לחכמים בתורה שבעל פה. ומטעם זה כתב הרמב"ם [בסוף הלכות שבועות, ובפיה"מ נדרים סוף פרק י] שמי שנדר וליבו נוקפו להישאל על הנדרים והשבועות משום שלא נתפרשו בתורה, יש בכך "שמץ מינות", שהרי הוא כאינו מאמין בתורה שבע"פ. וכבר העיד הרמב"ם [בפירוש המשניות שם] שבמקומותינו נוהגים לעשות התרת שבועות מעשים בכל יום, משום שאין נובעים במקומות אלו המים הרעים דהיינו המינות. ועד"ז כתב הכוזרי [מאמר שלישי סוף אות מט] שהקראים אינם מודים בהתרת נדרים.
ובשו"ת חוות יאיר [סימן טו, בתו"ד שם] הביא קבלה שקיבל שכיון שאין היתר נדרים מפורש במקרא, לכן הנמנעים מלהתיר נדרי רשות שנדרו, הרי הם כמחוסרי אמנה בקבלת חז"ל ח"ו. והצפנת פענח [בהערותיו על "זוהר הרקיע" להרשב"ץ, אזהרה עא, עמ' 283] כתב שזהו מקור המנהג שעושים התרת נדרים ביום הכיפורים בפרסום ובפומבי, שכיון שאין הצדוקים מודים בהתרת נדרים, לכן התקינו לעשותה בפומבי, כדוגמת שאר הדברים שהצדוקים אינם מודים בהם שעושים בפרהסיא, כדי להוציא מליבם של הצדוקים, כמו קצירת העומר [במנחות סה א], מצות ערבה [בסוכה מג ב] וניסוך המים [בירושלמי סוכה פ"ד ה"ו], עיי"ש. ועד"ז שמעתי טעם במנהג הקדמונים לאחוז בספר תורה בשעת אמירת "כל נדרי", [עי' מה שהובא בפרק פג סעיף ט והערה כט בנדון זה], שזהו כדי להורות ולהודיע ש"יש להן על מה שיסמוכו".
ב. ובטעם הדבר שלא נתפרשו בתורה היתר נדרים ושבועות, ועשאתם תורה כסתרי תורה שנכתבו רק ברמיזה, כתב הרמב"ן [ריש פרשת מטות] שאולי צריך להעלים אלה החוקים מבני ישראל כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים. ומטעם זה לא נאמרה פרשת התרת נדרים אלא ל"ראשי המטות" בלבד, ואמרה תורה ללמד משפט התרת והפרת נדרים רק לחכמי ישראל - ראשי שבטיהם. [ועמש"כ החת"ס ב"תורת משה" לפרש לפ"ז האמור במדרש במה שאמר נבוכדנצר לסנהדרין שהתירו לצדקיהו].
ועד"ז כתב האור החיים [שם] בטעם ש"היתר נדרים פורחים באויר" ולא נתפרשו דיני נדרים בתורה, שזהו משום שלא רצה השי"ת לפרש לעיני כל שנדרים ושבועות ישנם בהיתר, משום שיבואו עי"ז לזלזל בנדרים ובשבועות, ולכך העלים הכתוב הדבר, ומסר דבר זה רק לגדולי ישראל שהם ידעו ויבחנו חילוקי המשפטים שבהיתר. ואילו בפני כל ההמון יהיו דינים אלו נעולי דלת, לקיים כל נדר וכל שבועה, וכמו שאמור "לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה". וזה מה שאמר הכתוב, "וידבר משה אל ראשי המטות" - דהיינו גדולי ישראל - להם אמר המצוה בשלימות, ופירט בפניהם התרת נדרים ה"פורחים באויר" הנמסר בעל פה, ואילו לכל "בני ישראל", נאמר רק "זה הדבר אשר צוה ה'", עיי"ש עוד.
ג. ומטעם זה היו נמנעים בתקופת הגאונים מלשנות מסכת נדרים, וכמו שכתבו הראשונים: "ומשנות מר רב יהודאי לא נשנית נדרים בבית המדרש יותר ממאה שנה, ואין מי יודע לדקדק בה כראוי", [עי' בתשובה הנדפסת ברי"ף סוף נדרים, בסמ"ג ל"ת מצוה רמא בשם ספר העתים, וב"אוצר הגאונים", עמ' 19 ועמ' 23], ונימוקם עמם, שהרי אם יוודע לרבים שנדרים ישנם בשאלה, יבואו להקל ראש בנדרים, [עי' ב"הלכות פסוקות מן הגאונים" סימן קכ, ובמה שהביא ב"דורות ראשונים" ח"ג, רבנן סבוראי, עמ' 48-50], ויש שפירשו מטעם זה מה שאמרו הראשונים [עי' בפירוש הרא"ש נדרים ב: ובתוס' שם דף ז א ודף כ א, ועי' תפא"י אבות פ"ב ב"בועז" אות ב בסו"ד שם], "לשון נדרים משונה", [עי' ב"דורות ראשונים" הנ"ל והגרש"ז אויערבאך זצ"ל ב"מנחת שלמה נדרים עמ' קנ, וב"שלמי נדר" הערה כ שפירשו שזהו מטעם זה שנמנעו מלשנות מסכת נדרים], ואינה מתוקנת כשאר מסכתות, [עי' מה שהאריך לבאר בזה ב"דורות ראשונים" שם]. ומר יהודאי גאון אמר "אין בנו מי שיודע להתיר מחילת נדרים ושבועות, ואין בנו לשון מרפא". [עי' באוצר הגאונים, ברי"ף ובסמ"ג שם, ועוד]. והוסיפו הראשונים [שם] שהגאונים שאחריו נשאו קל וחומר בעצמן, ונמנעו מלהתיר נדרים בהתרת חכם זולת לדבר מצוה. [ורמז לזה הר"ן בנדרים כג ב].
וכך היה מנהג הישיבות בתקופת הגאונים להימנע מלומר "כל נדרי" בליל יום הכיפורים, כדי שלא יבואו להקל ראש ולזלזל בנדרים, וכמו שהביא המאירי, [ב"בחבור התשובה" עמ' 518]. וכן איתא בתשובת הגאונים [שערי תשובה, סימן לח] שרב האי גאון היה מוחה באותם האומרים "כל נדרי" כדי לבטל נדרים. ואמר: "חס ושלום, שאין לנו להתנהג בכך וכו'. ולא שמענו מרבותינו ז"ל שיהיו נוהגים מנהג זה כל עיקר ואל תתנהגו גם אתם במנהג זה וכו'. וכי דבר קל הוא בעיניכם לחטוא אדם בענין נדרים ושבועות, ויעשה זה בר"ה קודם או ביוה"כ ויכפר לו? ח"ו, כי לא אל חפץ רשע הוא ולא יגור עמו רע. אילו יהיו יודעים בני אדם ענין נדר וענין שבועה, לא יהיו מערימים עליהם כלל וכל המערים כאלו... לכן אתם החמירו כמותינו ואל תשנו ממנהג הישיבות". וכן הביא בשו"ת הריב"ש [סו"ס שצד] בשם הרי"ט שטוב שלא לומר "כל נדרי" כלל מפני שנותנים קלות ראש בנדרים בפני עמי הארץ ובפני כל מי שאינו תלמיד חכם, וגם בשו"ת הרדב"ז [ח"ד סימן לג] הביא שיש מי שסובר שאין ראוי לומר "כל נדרי" כלל כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים, ויש נוהגים כן, עיי"ש, [וכדלהלן בפרק פב הערה י], עיי"ש.
ד. ואמנם כבר נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל לומר "כל נדרי" בצבור בפרסום רב, ברגשי קודש ובניגון מיוחד המתוקן ומקובל מימי קדם, אשר בכל הארץ יצא קוום ובקצה תבל מיליהם, [עי' בפרק פב הערה ו במקור נגון "כל נדרי"], וכפי שהעידו על כך בעל מטה אפרים [סימן תריט סעיף יא] ובעל ערוך השולחן [יו"ד סימן ריא סעיף י]. והוסיף הערוה"ש שכל תפלת ליל יוה"כ מכונה אצלנו בשם "תפלת כל נדרי". וכמו"כ מנהגנו לעשות בצבור התרת נדרים בערב ראש השנה. וצריך ליתן טעם מדוע איננו חוששים לחורבא דנפיק מיניה, כפי שחשו הראשונים הקדמונים מתקופת הגאונים שאם נפרסם ענין התרת נדרים ומסירת מודעא יבואו לזלזל בנדרים מחמת כך. ומה גם שהרי בגמרא [בנדרים כג ב] מצינו שכן חששו לכך, שאמרו שרב הונא בר חנינא סבר למדרשיה בפרקא [-למסירת מודעא לבטל נדרים], והשיב לו רבא "תנא מסתם לה סתומי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים, ואת דרשת לה בפרקא".
ומצינו בראשונים שכתבו ליישב קושיה זו, ופירשו שלא הרי דורות ראשונים שגם לעמי הארצות היו נדרים חמורים, ולכך הקפידו שלא לדרוש בפירקא "מסירת מודעא", כדורות אחרונים שהוקל עוון נדרים בעיני ההמון רח"ל, וכמו שכבר אמרו בגמרא [בגיטין לה.] "בשני דרב קילי נדרי", ולכן בזמנינו אדרבה, עדיף לעשות זאת בפרסום. [עי' בריטב"א נדרים כג: ד"ה כתב, מאירי כ: סוד"ה ופירשו, ור"ת בספר הישר אות קמד, ולהלן פרק פד הערה י]. ופירש הגרש"ז אויערבאך זצ"ל [ב"מנחת שלמה נדרים עמ' קלו ועמ' קנ, וב"שלמי נדר" הערה כ] שמשום חומר נדרים חשו חכמי הדורות להציל את ההמון מעוון זה, ולכן הקילו מחמת כך ולא חשו לתקלה שיש בפרסום אמירת "כל נדרי" בפני כל, כדי שלא יתקיימו הנדרים, [ועי' להלן בפרק פ הערה ג ובפרק פד הערה יג אם ראוי לפרסם לנשים ענין מסירת מודעא]. והוסיף הגרש"ז אויערבאך זצ"ל [במנחת שלמה נדרים עמ' קנא, וב"שלמי נדר" אות כא] שכמו"כ לשיטת הסוברים שמסירת המודעא מועילה רק אם נזכר בה מיד אחרי הנדר, עיקר טעם תקנת "כל נדרי" היתה רק כדי להשריש בלבות בני אדם שהנדרים מגונים, וכמו שאמרו בגמרא [בנדרים כב א] שהנודר כאילו בנה במה. וע"י שיושרש הדבר בלב כל אחד, ממילא אם יארע שידור במשך ימות השנה, מיד יזכר בגנות הנדרים ויתחרט על כך. [אלא דעכ"פ בפועל מועילה המודעא רק לענין זה שלא יהיה צריך להוציא הביטול בשפתיו לאחר שידור].
מתוך ספר "כל נדרי" לרכישת הספר: 077-4300407
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
