ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- נדרים
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- תפילות יום הכיפורים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
"מֵה' מִצְעֲדֵי גָבֶר, וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ.
מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ, וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר..."
[משלי פרק כ כד-כו]
מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ, וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר..."
[משלי פרק כ כד-כו]
א. שנו חכמים בלשון המשנה [חגיגה י א], "היתר נדרים פורחין באויר, ואין להם על מה שיסמכו", והיינו שפרשת התרת נדרים נכתבה בתורה רק ברמיזה, ועיקרה נמסרה לחכמים בתורה שבעל פה. ומטעם זה כתב הרמב"ם [בסוף הלכות שבועות, ובפיה"מ נדרים סוף פרק י] שמי שנדר וליבו נוקפו להישאל על הנדרים והשבועות משום שלא נתפרשו בתורה, יש בכך "שמץ מינות", שהרי הוא כאינו מאמין בתורה שבע"פ. וכבר העיד הרמב"ם [בפירוש המשניות שם] שבמקומותינו נוהגים לעשות התרת שבועות מעשים בכל יום, משום שאין נובעים במקומות אלו המים הרעים דהיינו המינות. ועד"ז כתב הכוזרי [מאמר שלישי סוף אות מט] שהקראים אינם מודים בהתרת נדרים.
ובשו"ת חוות יאיר [סימן טו, בתו"ד שם] הביא קבלה שקיבל שכיון שאין היתר נדרים מפורש במקרא, לכן הנמנעים מלהתיר נדרי רשות שנדרו, הרי הם כמחוסרי אמנה בקבלת חז"ל ח"ו. והצפנת פענח [בהערותיו על "זוהר הרקיע" להרשב"ץ, אזהרה עא, עמ' 283] כתב שזהו מקור המנהג שעושים התרת נדרים ביום הכיפורים בפרסום ובפומבי, שכיון שאין הצדוקים מודים בהתרת נדרים, לכן התקינו לעשותה בפומבי, כדוגמת שאר הדברים שהצדוקים אינם מודים בהם שעושים בפרהסיא, כדי להוציא מליבם של הצדוקים, כמו קצירת העומר [במנחות סה א], מצות ערבה [בסוכה מג ב] וניסוך המים [בירושלמי סוכה פ"ד ה"ו], עיי"ש. ועד"ז שמעתי טעם במנהג הקדמונים לאחוז בספר תורה בשעת אמירת "כל נדרי", [עי' מה שהובא בפרק פג סעיף ט והערה כט בנדון זה], שזהו כדי להורות ולהודיע ש"יש להן על מה שיסמוכו".
ב. ובטעם הדבר שלא נתפרשו בתורה היתר נדרים ושבועות, ועשאתם תורה כסתרי תורה שנכתבו רק ברמיזה, כתב הרמב"ן [ריש פרשת מטות] שאולי צריך להעלים אלה החוקים מבני ישראל כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים. ומטעם זה לא נאמרה פרשת התרת נדרים אלא ל"ראשי המטות" בלבד, ואמרה תורה ללמד משפט התרת והפרת נדרים רק לחכמי ישראל - ראשי שבטיהם. [ועמש"כ החת"ס ב"תורת משה" לפרש לפ"ז האמור במדרש במה שאמר נבוכדנצר לסנהדרין שהתירו לצדקיהו].
ועד"ז כתב האור החיים [שם] בטעם ש"היתר נדרים פורחים באויר" ולא נתפרשו דיני נדרים בתורה, שזהו משום שלא רצה השי"ת לפרש לעיני כל שנדרים ושבועות ישנם בהיתר, משום שיבואו עי"ז לזלזל בנדרים ובשבועות, ולכך העלים הכתוב הדבר, ומסר דבר זה רק לגדולי ישראל שהם ידעו ויבחנו חילוקי המשפטים שבהיתר. ואילו בפני כל ההמון יהיו דינים אלו נעולי דלת, לקיים כל נדר וכל שבועה, וכמו שאמור "לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה". וזה מה שאמר הכתוב, "וידבר משה אל ראשי המטות" - דהיינו גדולי ישראל - להם אמר המצוה בשלימות, ופירט בפניהם התרת נדרים ה"פורחים באויר" הנמסר בעל פה, ואילו לכל "בני ישראל", נאמר רק "זה הדבר אשר צוה ה'", עיי"ש עוד.
ג. ומטעם זה היו נמנעים בתקופת הגאונים מלשנות מסכת נדרים, וכמו שכתבו הראשונים: "ומשנות מר רב יהודאי לא נשנית נדרים בבית המדרש יותר ממאה שנה, ואין מי יודע לדקדק בה כראוי", [עי' בתשובה הנדפסת ברי"ף סוף נדרים, בסמ"ג ל"ת מצוה רמא בשם ספר העתים, וב"אוצר הגאונים", עמ' 19 ועמ' 23], ונימוקם עמם, שהרי אם יוודע לרבים שנדרים ישנם בשאלה, יבואו להקל ראש בנדרים, [עי' ב"הלכות פסוקות מן הגאונים" סימן קכ, ובמה שהביא ב"דורות ראשונים" ח"ג, רבנן סבוראי, עמ' 48-50], ויש שפירשו מטעם זה מה שאמרו הראשונים [עי' בפירוש הרא"ש נדרים ב: ובתוס' שם דף ז א ודף כ א, ועי' תפא"י אבות פ"ב ב"בועז" אות ב בסו"ד שם], "לשון נדרים משונה", [עי' ב"דורות ראשונים" הנ"ל והגרש"ז אויערבאך זצ"ל ב"מנחת שלמה נדרים עמ' קנ, וב"שלמי נדר" הערה כ שפירשו שזהו מטעם זה שנמנעו מלשנות מסכת נדרים], ואינה מתוקנת כשאר מסכתות, [עי' מה שהאריך לבאר בזה ב"דורות ראשונים" שם]. ומר יהודאי גאון אמר "אין בנו מי שיודע להתיר מחילת נדרים ושבועות, ואין בנו לשון מרפא". [עי' באוצר הגאונים, ברי"ף ובסמ"ג שם, ועוד]. והוסיפו הראשונים [שם] שהגאונים שאחריו נשאו קל וחומר בעצמן, ונמנעו מלהתיר נדרים בהתרת חכם זולת לדבר מצוה. [ורמז לזה הר"ן בנדרים כג ב].
וכך היה מנהג הישיבות בתקופת הגאונים להימנע מלומר "כל נדרי" בליל יום הכיפורים, כדי שלא יבואו להקל ראש ולזלזל בנדרים, וכמו שהביא המאירי, [ב"בחבור התשובה" עמ' 518]. וכן איתא בתשובת הגאונים [שערי תשובה, סימן לח] שרב האי גאון היה מוחה באותם האומרים "כל נדרי" כדי לבטל נדרים. ואמר: "חס ושלום, שאין לנו להתנהג בכך וכו'. ולא שמענו מרבותינו ז"ל שיהיו נוהגים מנהג זה כל עיקר ואל תתנהגו גם אתם במנהג זה וכו'. וכי דבר קל הוא בעיניכם לחטוא אדם בענין נדרים ושבועות, ויעשה זה בר"ה קודם או ביוה"כ ויכפר לו? ח"ו, כי לא אל חפץ רשע הוא ולא יגור עמו רע. אילו יהיו יודעים בני אדם ענין נדר וענין שבועה, לא יהיו מערימים עליהם כלל וכל המערים כאלו... לכן אתם החמירו כמותינו ואל תשנו ממנהג הישיבות". וכן הביא בשו"ת הריב"ש [סו"ס שצד] בשם הרי"ט שטוב שלא לומר "כל נדרי" כלל מפני שנותנים קלות ראש בנדרים בפני עמי הארץ ובפני כל מי שאינו תלמיד חכם, וגם בשו"ת הרדב"ז [ח"ד סימן לג] הביא שיש מי שסובר שאין ראוי לומר "כל נדרי" כלל כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים, ויש נוהגים כן, עיי"ש, [וכדלהלן בפרק פב הערה י], עיי"ש.
ד. ואמנם כבר נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל לומר "כל נדרי" בצבור בפרסום רב, ברגשי קודש ובניגון מיוחד המתוקן ומקובל מימי קדם, אשר בכל הארץ יצא קוום ובקצה תבל מיליהם, [עי' בפרק פב הערה ו במקור נגון "כל נדרי"], וכפי שהעידו על כך בעל מטה אפרים [סימן תריט סעיף יא] ובעל ערוך השולחן [יו"ד סימן ריא סעיף י]. והוסיף הערוה"ש שכל תפלת ליל יוה"כ מכונה אצלנו בשם "תפלת כל נדרי". וכמו"כ מנהגנו לעשות בצבור התרת נדרים בערב ראש השנה. וצריך ליתן טעם מדוע איננו חוששים לחורבא דנפיק מיניה, כפי שחשו הראשונים הקדמונים מתקופת הגאונים שאם נפרסם ענין התרת נדרים ומסירת מודעא יבואו לזלזל בנדרים מחמת כך. ומה גם שהרי בגמרא [בנדרים כג ב] מצינו שכן חששו לכך, שאמרו שרב הונא בר חנינא סבר למדרשיה בפרקא [-למסירת מודעא לבטל נדרים], והשיב לו רבא "תנא מסתם לה סתומי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים, ואת דרשת לה בפרקא".
ומצינו בראשונים שכתבו ליישב קושיה זו, ופירשו שלא הרי דורות ראשונים שגם לעמי הארצות היו נדרים חמורים, ולכך הקפידו שלא לדרוש בפירקא "מסירת מודעא", כדורות אחרונים שהוקל עוון נדרים בעיני ההמון רח"ל, וכמו שכבר אמרו בגמרא [בגיטין לה.] "בשני דרב קילי נדרי", ולכן בזמנינו אדרבה, עדיף לעשות זאת בפרסום. [עי' בריטב"א נדרים כג: ד"ה כתב, מאירי כ: סוד"ה ופירשו, ור"ת בספר הישר אות קמד, ולהלן פרק פד הערה י]. ופירש הגרש"ז אויערבאך זצ"ל [ב"מנחת שלמה נדרים עמ' קלו ועמ' קנ, וב"שלמי נדר" הערה כ] שמשום חומר נדרים חשו חכמי הדורות להציל את ההמון מעוון זה, ולכן הקילו מחמת כך ולא חשו לתקלה שיש בפרסום אמירת "כל נדרי" בפני כל, כדי שלא יתקיימו הנדרים, [ועי' להלן בפרק פ הערה ג ובפרק פד הערה יג אם ראוי לפרסם לנשים ענין מסירת מודעא]. והוסיף הגרש"ז אויערבאך זצ"ל [במנחת שלמה נדרים עמ' קנא, וב"שלמי נדר" אות כא] שכמו"כ לשיטת הסוברים שמסירת המודעא מועילה רק אם נזכר בה מיד אחרי הנדר, עיקר טעם תקנת "כל נדרי" היתה רק כדי להשריש בלבות בני אדם שהנדרים מגונים, וכמו שאמרו בגמרא [בנדרים כב א] שהנודר כאילו בנה במה. וע"י שיושרש הדבר בלב כל אחד, ממילא אם יארע שידור במשך ימות השנה, מיד יזכר בגנות הנדרים ויתחרט על כך. [אלא דעכ"פ בפועל מועילה המודעא רק לענין זה שלא יהיה צריך להוציא הביטול בשפתיו לאחר שידור].
מתוך ספר "כל נדרי" לרכישת הספר: 077-4300407
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








