ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- כתבי הראי"ה
- למהלך האידיאות בישראל
מִתּוֹךְ הַהֲכָנָה לָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי, מִתּוֹךְ הַנְּטִיָּה הָעֲצוּמָה שֶׁלְּרוּחַ הָאָדָם בִּכְלָלוֹ לְהִתְבַּסֵּס עַל יְסוֹדוֹ שֶׁל זֶה וְלִמְצֹא שָׁמָּה אֶת מַחְסֵהוּ וּבְסִיס עֶמְדָּתוֹ, הַהַמְשָׁכָה הַפְּנִימִית אֶל הָאוֹרָה וְהַמְּנוּחָה, אֶל הָרוֹמְמוּת וְהָאַלְמָוֶת שֶׁבָּרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי, - סוֹבֵב הוֹלֵךְ הוּא רוּחַ הָאָדָם לְבַקֵּשׁ אֶת מְגַמָּתוֹ בִּדְרָכִים שׁוֹנִים, בְּחֶזְיוֹנוֹת מִתְנַגְּדִים זֶה לָזֶה, בְּעִרְבּוּבְיָה שֶׁל עַרְפִלֵּי צַלְמָוֶת עִם נִיצוֹצֵי נֹגַהּ, עַד שֶׁבָּא הַבִּטּוּי הַחַי שֶׁל הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית בִּלְבוּשׁ הַסִּגְנוֹן הַלְּאֻמִּי, בְּרוּם הַגֹּבַהּ וְהַהַתְאָמָה - בְּיִשְׂרָאֵל.
אנו שבים אל הרעיון היסודי: בכל הלבבות נמצאת הכנה לרעיון הא-להי.
למהלך האידיאות בישראל (39)
הרב זאב סולטנוביץ'
37 - למהלך האידיאות בישראל פרק ב' שיעור שלישי
38 - למהלך האידיאות בישראל פרק ב' שיעור שני
39 - למהלך האידיאות בישראל פרק ב' שיעור ראשון
טען עוד
הנטייה של האדם היא לבטא את ייחודיותו, את שונותו מן הטבע הסובב אותו. נטייה זו באה לידי ביטוי בכל חברה. מן התרבות האנושית העליונה ועד השבטים הרחוקים והפרימיטיביים ביותר. הפרשנות האנושית לטבע ולסביבה, היצירה האנושית, זו נטיית בני האדם למצוא בתוך עצמם משהו מיוחד, משהו שונה מן הטבע והסביבה, וזו ההכנה לרעיון הא-להי. כלומר, מושג הא-ל נוצר כאותו מושג שיא של שלמות, נצחיות, כל-יכולות וטוּב, שלאדם יש נטייה טבעית אליו. האדם חש את היסודות העליונים הללו בתוך תוכו, ונדחף להביא לידי ביטוי דווקא את הצד הזה שבו.
האדם יכול להסתגל לכל תנאי החיים, בעזרת שכלו. אולם דווקא היצור בעל כושר ההסתגלות המופלא משתוקק כל הזמן למה שמעבר, ולא מצליח למצוא מנוח. אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו 1 , יש לו מנה רוצה מאתיים, יש לו מאתיים רוצה ארבע מאות (התאווה גדלה בטור הנדסי ולא חשבוני). הרעב שמייחד את האדם, גם הרעב הממשי - לא קיים אצל בעלי חיים אחרים. גם הטורפים הגדולים ביותר חדלים להתאוות למזון אחר שאכלו כל צרכם. ההכנה לקיבול, הרצון וההשתוקקות להתעלות ולטעום יותר ויותר, לטוב ולרע, היא תכונה אנושית ייחודית. זה יכול להופיע בצורה רעה, של שאיפת כיבוש אכזרית, כשהרצון מתפשט ומרחיב את גבולו, ובמקום להשתלט על תחומי דעת הוא משתלט על תחומי חומר. והשתוקקותו הגדולה להתאחד עם שאר חלקי הבריאה, לא נעשית אז על ידי חדירה עמוקה ברוחו לרוחם של דברים אחרים, אלא בניסיון להחזיק בידיו כמה שיותר נכסים חומריים. כמובן שזה יכול להופיע גם בצורה טובה, כשאיפה למוסריות ולקודש.
הַהַמְשָׁכָה הַפְּנִימִית אֶל הָאוֹרָה וְהַמְּנוּחָה, אֶל הָרוֹמְמוּת וְהָאַלְמָוֶת שֶׁבָּרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי, - הרב ממקד אותנו, במה רוצה האדם לדבוק באופן הטבעי ביותר, לדבוק בא-להים. אורה, מנוחה, רוממות, אלמוות, כל מה שהוא מעל ומעבר לטבע הרגיל.
- סוֹבֵב הוֹלֵךְ הוּא רוּחַ הָאָדָם לְבַקֵּשׁ אֶת מְגַמָּתוֹ בִּדְרָכִים שׁוֹנִים, - האדם מחפש כיצד יבנה את חייו בהתאם לנטייה ולהמשכה הזאת? מה תהיה הדמות של יצירתו? במה הוא מיוחד?
בְּחֶזְיוֹנוֹת מִתְנַגְּדִים זֶה לָזֶה, - המילה 'חזיונות' משמשת כאן במשמעות שונה מזו המקובלת היום, כאן משמעותה - 'תופעות'.
הדבר מתבטא בתופעות שונות ואפילו מנוגדות. דרכים שונות לו לאדם לבטא את יחודו, דרכים שונות ולעיתים סותרות זו את זו.
בְּעִרְבּוּבְיָה שֶׁל עַרְפִלֵּי צַלְמָוֶת - הצורך לחיות בתוך המציאות, בתוך העולם, בתוך הטבע החייתי היצרי, החומרי, האנושי, ובכל זאת לתת לקיום משמעות שונה. זו "ערבוביה של ערפלי צלמוות" כי צלו של המוות שורה על החומרי, הסופי והמתכלה.
עִם נִיצוֹצֵי נֹגַהּ, - במושגים קבליים, יש עשר ספירות ולעומתן עשר קליפות. מן הספירה הגבוהה, המאירה ביותר, עד לספירת מלכות שהיא המציאות הזאת, מציאות שמוארת על ידי נוכחות א-להית, בהשגחה ובהדרכה. וכנגד עשר הספירות - עשר קליפות, שתפקידן להסתיר ולכסות. "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים" 2 . אם הספירות נועדו לשקף את הנוכחות הא-להית, הרי שהקליפות נועדו להסתיר אותה, כמו כל קליפה. והקליפה הקרובה ביותר לספירת מלכות, הנושקת לה, היא קליפת נוֹגַהּ. מלשון אור נוּגֵה וחלש. 3 הרב אומר לנו שבתוך ערפלי הצלמוות יש ניצוצי נוגה. אנחנו מתפעלים מהישגי התרבות, הישגי הרוח, התבונה והרגש של האנושות לתרבויותיה השונות, ונפעמים מן הכישרון הרב, - כל זאת עטוף בתוך ערפלי צלמוות. בתוך החומריות הזאת, שהאדם רצה ולא הצליח להיחלץ ממנה, יש ניצוצות של כישרון, הארות של גאונות ותבונה, של רגש ושל דמיון. זוהי קליפת נוגה. 4 יש בה הארה - אבל היא חלשה לעומת מקור האור שהיא אמורה לשקף.זהו הדבר הקליפתי, המסוכן בקליפת נגה: מכיוון שיש ניצוצות של גאונות ורוממות באדם נדמה שדי בכך. נדמה, בטעות, שאפשר להתבסס על הניצוצות הללו ולא צריך להמשיך ולחפש את הא-ל. כאילו עצם יכולותיו של האדם מספיקות. אנו רואים תופעות כאלה, התנוצצויות אור שנתפסות כדוגמה ומופת לכל אדם: סופרים והוגים, מדענים ומחזאים, מנהיגים ואמנים. אך אם ההתעלות מהם מסתירה את המקור הא-להי הרי יצא שכרה בהפסדה. התיקון הוא לשקם את הקשר בין המקור לבין התופעות ובכך להסיר את הקליפה.
כל הערבוביה הזאת היתה בעולם העתיק. כבר נבנו תרבויות חשובות וגדולות. כאן בסביבתנו, שתי התרבויות הגדולות, התרבות המצרית ותרבות ארם נהריים - שומר, אכד, בבל וארם. גם רחוק יותר, התרבות הסינית, תרבות הודו. כבר היו תרבויות נכבדות, עם הישגים אדירים בכל התחומים. המינהל, הכלכלה, המדע, המתמטיקה והאסטרונומיה. היו גם הישגים מדעיים שימושיים ביותר כמו תעלות השקיה יעילות לחקלאות. הפירמידות שנבנו בתקופה הקדומה של התרבות המצרית, לפני שבני ישראל באו למצרים. אחדים מהישגים אלה הם פלאי עולם מבחינת יכולת התכנון והביצוע. היו הישגים גדולים גם מבחינה דתית, אלילות מפותחת מאד עם מיתוסים ומקדשים וכל האמנות הנלווית. כל זה כבר היה.
עַד שֶׁבָּא הַבִּטּוּי הַחַי שֶׁל הָאִידֵאָה הָאֱלֹהִית בִּלְבוּשׁ הַסִּגְנוֹן הַלְּאֻמִּי, בְּרוּם הַגֹּבַהּ וְהַהַתְאָמָה - בְּיִשְׂרָאֵל.
העולם העתיק הוא עולם של הכנה, של הבשלת הרוח האנושית, התבססות כלכלית, מנהלית, משטרית, אמנותית, מדעית, כמעט עד רוויה תרבותית. אכן, היו ערים גדולות והישגים תרבותיים וכל אלו היו הכנה לאידיאה הא-להית בלבוש הלאומי. מאחת הערים הקדומות האלה יוצא הביטוי הייחודי העברי. מאור-כשדים, שהיתה אחת הערים המפותחות והקדומות של העולם, יוצאת הבשורה, ממנה יוצא אברהם אבינו. כל ההכנה הזאת הביאה לידי הבשלת ההכרה והתודעה התרבותית, שעל גבה אפשר היה לבסס מושגים משוכללים ומבוססים של הבנה ודעת. דווקא מתוך ביקורת בשלה של התרבות, ואבחנה דקה וחריפה במגרעותיה. למרות כל הישגיה, נולדו אישיותו ותהייתו של אברהם.
על כן, הופעת האמונה הישראלית היא גם תוצאה של עבודה נפשית, תבונית ותרבותית, והכנה בלב לרעיון הא-להי. וכמובן על גבי זה, באה ההתגלות הא-להית. אבל הכלי היה בנוי לתלפיות, כלי משוכלל מאד, שיכול היה להכיל את האורה הגדולה.
גובה והתאמה הם שני מושגים חשובים. מקור היניקה והשתלבותו במציאות. אור וכלי מתאים. כלי עלול להישבר, או לגבור על האור ולשעבד אותו. יש צורך בסולם המוצב ארצה אך שראשו יגיע השמיימה. באומה הישראלית, יש התאמה לאור. תכונות יסוד של מודעות והכרה ברעיון הא-להי כיסוד בחיים, ושל רצון לבנות חברה שתנהג בהתאם.
יסוד חשוב נוסף מבדיל הבדלה עצמית-עקרונית בין ישראל לעמים: יסוד הכללות. בתהליך של יצירת האומה עד מותה, מתחילים בחומר-הפרט וגם מסיימים בו. הכל מתפורר כי היסוד הוא תועלת הפרט. לעומת זאת, אברהם אבינו לא חיפש את תועלת עצמו. הוא יצא ממולדתו ומבית אביו במצות הבורא, 5 ועקד את בנו יחידו אשר אהב - את יצחק, 6 ועמד בעוד ניסיונות רבים. 7 ואותו אברהם שלא משמיע מילת תלונה כשמוציאים אותו מבית אביו וכשהוא נקרא לעקוד את יצחק, אותו אברהם בא בפלילים כשה' רוצה להעניש את אנשי סדום הרשעים. זהו אברהם העברי - שכל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד 8 , הוא יחידי אך לא פרטי. יסוד הכללות, הדאגה לטובת הכל, האהבה אל הכל היא מידתו. זהו התנאי הראשון, שהיסוד יהיה רוחני ולא פרטי. תנאי שני הכרחי הוא שתהיה הכרה בכך. והתנאי השלישי - מבנה שונה מהותית, כדי לשבור ולפרוץ את מעגל הטבע. והרב אומר שהשאיפה, ההכרה והטבע הזה - קיימים בעם ישראל.
^ 1. קהלת רבה פרשה א פסקה לב, ד"ה ונתתי: "הוּא עִנְיַן רָע נָתַן אֱ-לֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ (קהלת א, יג) - ר' בון אומר זו שיפוטו של ממון, אמר ר' יודן בשם ר' איבו אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו אלא אן אית ליה מאה בעי למעבד יתהון תרתין מאוון, ואן אית ליה תרתי מאוון בעי למעבד יתהון ארבעה מאה".
^ 2. קהלת ז, יד.
^ 3. לכן למה שקוראים היום 'הארות' בספר, קראו פעם הגהות. להגיה פירושו להאיר. גם הגהה בשולחן-ערוך פירושה הארה, לא הערה במשמעות של הסבת תשומת הלב למשהו לא תקין, אלא במשמעות של הוספת תוכן.
^ 4. עיין עץ חיים שער מט, בייחוד פרק ג.
^ 5. בראשית יב, א.
^ 6. בראשית כב, ב; יב, טז.
^ 7. אבות ה, ג.
^ 8. בראשית רבה מב, ח.
^ 2. קהלת ז, יד.
^ 3. לכן למה שקוראים היום 'הארות' בספר, קראו פעם הגהות. להגיה פירושו להאיר. גם הגהה בשולחן-ערוך פירושה הארה, לא הערה במשמעות של הסבת תשומת הלב למשהו לא תקין, אלא במשמעות של הוספת תוכן.
^ 4. עיין עץ חיים שער מט, בייחוד פרק ג.
^ 5. בראשית יב, א.
^ 6. בראשית כב, ב; יב, טז.
^ 7. אבות ה, ג.
^ 8. בראשית רבה מב, ח.
למהלך האידיאות בישראל למהלך האידיאות בישראל פרק ו' שיעור שני
התאחדות האידיאות בכנסת-ישראל בתחיתה בארצה, רשמי דרכיה ופעולותיה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
