ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- בינה לעתים
- כרך א'
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' יהודה אריה בן שמואל הכ"מ
בין הבעיות המרכזיות בתקופת בית המקדש הראשון, עמדה בעיה הקשורה לכל תהליך המשכו של העם, והיא בעיית היחס שבין ישראל לעמים האחרים, בין אם היו הם עמים עצמאיים ששכנו בגבולות צמודים לישראל, ובין אם היו אלו שבטים כנעניים שונים שהיו תחת השלטון הישראלי בתקופות אלו ואחרות. זוהי בעיה סבוכה מאוד, מפני שפנים רבות לה: יש לה פן תרבותי רוחני, ואכן הנביאים הראשונים והאחרונים ייחדו מקום לבעיה רוחנית זו, כלומר, האם לעשות מעשים ומנהגים כמו העמים שסביבנו או לא לעשות כמותם, ומדוע לא? ישנו גם פן משפטי אזרחי - מה דינו של מי שאינו בן ישראל בחברה הישראלית - שווה או שווה פחות. ויש לבעיה גם פן מוסרי - מהו היחס העקרוני לבן עם אחר.
השפעת העמים על ישראל
בעיה זו קשורה אף לחורבן בית המקדש, היות שעם ישראל לא נשמע לאיסורי התורה שחזרו ונשנו בדברי הנביאים, שלא ללכת בדרך הגויים ולא לחקות את פולחניהם, ולא לנהוג על פי ערכיהם החברתיים. עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות הם דברים שבני ישראל למדו במידה רבה מן העמים האחרים. אמנם כל אדם לומד מיצרו הרע, אין לאדם צורך במורים חיצוניים, יצרו של כל אדם מוליך אותו לאווירה זו. אף על פי כן קיים הבדל גדול בין תבערת היצר או תאווה של אדם אחד, לבין נורמות ציבוריות שאותן לומדים מתרבות שלמה. כאשר חיים בתרבות שבה הכלל הוא ריסון, איפוק ועידון היצרים האלו, פעמים רבות האדם יצליח להתגבר על יצרו או לפחות יוכל לחזור בתשובה. אבל אם הנורמה המתירנית היא נורמה חברתית, אם נדמה שלרצוח, לדוגמא, הוא דבר קל, ולכן אבירי מאוד להזמין את היריב לדו-קרב, זו נורמה שמתירה שפך דם ללא כל פרופורציה לסיבת התעוררות הדבר, ואז קשה מאוד ליחיד לרסן את עצמו. הוא הדין גם לגבי עבודה זרה וגילוי עריות. אלו עבירות חמורות, שחז"ל ציינו אותן כעבירות שהביאו לחורבן בית המקדש הראשון 1 , ואנו מתרשמים באופן בלתי אמצעי מדברי הנביאים לגבי עבירות של תאוות יתר ושפיכות דמים. גם אותן למדו מן העמים שבסביבה, כי כך היה מקובל לנהוג. התורה מצווה שהמלך לא ירבה לו כסף וזהב, ולא ירבה לו נשים וסוסים, אך אצל שאר העמים היה מקובל ההיפך, שהרי במה ניכרת מלכותו אם אינו יכול להרבות לו עושר וכבוד?... זו הנורמה בקרב המלכים, ואין מדובר במלכים רשעים במיוחד, אלא כך היא התשתית התרבותית שהיתה מקובלת אצל העמים. במצב כזה קשה מאוד למלך היהודי שלא להתפתות, ולנהוג בשונה משאר מלכי האומות.
היחס לנכרי
המסובך שבבעיה זו הוא שמצד אחד ישנו יחס שוויוני לכל אדם, לגבי הפגיעה בו או שלילת רכושו ואפילו לגבי הצטרפותו לחברה היהודית. כלומר, התורה והנביאים אינם חוסמים את הדרך ומכריזים שכל בן נכר פסול מראש. כל בן נכר יכול להיות חסיד וצדיק, וכך יש להתייחס אליו - במלא הדרת הכבוד, וכמובן שאין לפגוע בו גופנית או ממונית. אך מצד שני אנו רואים שלמעשה בני ישראל מועדפים על ידי התורה: אם בתוך החברה הישראלית אסור לקחת ריבית הרי "לנכרי תשיך" 2 . מותר ליהודי 'לנשוך' מהגוי מעבר למה שנתן לו! זו שאלה לא פשוטה, ולפעמים כשמסתכלים רק על הצד האחד שלה ומסיקים מסקנות כלליות - טועים. לא בכדי בני ישראל נכשלו דווקא בהיותם על אדמתם במלכותם. הם נכשלו בשאלה היסודית הזו - כיצד להתייחס לסביבה הנכרית, בחיוב או בשלילה, מה לכבד ומה לשלול. המצב הוא מורכב. כל מצב שיש בו עירוב של כמה עמים או שבטים הוא מצב מורכב, כי צריך לקבוע את היחסים באופן נכון. כאן המורכבות גדולה יותר, מכיוון שמעבר לבעיית ההתנגשות הפוליטית והצבאית או התחרות הכלכלית על אותה פיסת ארץ, יש גם בעיה תרבותית עמוקה מאוד.
באופן כללי אנחנו יכולים לומר, שההבחנה עוברת בין פרט לכלל. כלומר יש לכבד כל נוכרי כפרט, אותו, את גופו, ממונו, רכושו, מעמדו וזכויותיו, אסור לפגוע בו. אך אם מדובר על התארגנות חברתית לאומית שמעבר לאופי הפרטי יש לה גם תרבות, נורמות התנהגות, ערכים ותשתית מסויימת - היחס שונה. אל תרבות כוללת שונה מתייחסים בחשדנות רבה, ולפעמים אפילו שוללים אותה מעיקרה.
שיא היחס הטוב אל היחיד בא לידי ביטוי בנכונות לקבל אותו לתוך החברה הישראלית על ידי גיור. במסורת היהודית הופכת רות המואביה להיות "אמה של מלכות" 3 , כלומר, בזכות מידותיה המיוחדות היא אם מלכות בית דוד כולו! זאת ועוד, רות באה ממואב, מעם שככלל יחידיו הגברים אינם מתקבלים לעם ישראל, ורק לגבי הנשים למדו באופן מיוחד את היתרם לבוא בקהל: "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית" 4 . כך רות הופכת להיות אם מלכות ישראל לעתיד לבוא. זהו שיא מופלא ביחס ליחיד בעל המידות הטובות.
ומצד שני, כלפי הכלל, יש מצוות "לא תחיה כל נשמה" 5 , כלפי עמים העומדים נגדך. יש מצוות שחלות גם היום, למשל "לא תחנם" - המצווה שלא לתת לגויי הארץ היאחזות בקרקע ולא לתת חן, ולא מתנות חינם 6 . לא לאפשר מציאות כזו שהעמים האלו ירצו להיאחז בנחלת ישראל מבחינת אחיזה בקרקע, או מבחינה חברתית או כלכלית, זו מצווה שקיימת עד היום הזה 7 .
הדדיות והרתעה
היחס כלפי האומות הוא יחס הדדי. יחסו של דוד כלפי השבטים והעמים שהיו למכשול הוא יחס שיש בו אכזריות של לוחם. מקובל לתת כדוגמא את העונש למואב "וימדדם בחבל" 8 כעונש אכזרי, אך זהו עונש על פי אמות המידה של אותו זמן בהדדיות מוחלטת. דוד פועל כך, כדי שאף אחד לא יאמר שהוא מרחם על אויביו יותר מאשר מלכים אחרים. זו הדדיות שיש בה לקח חשוב. כאשר ישנה התנגשות בין עמים, על כל צד להבין, שכל פעולה שלו עלולה להזיק לו עצמו, לא פחות ממה שהיא תזיק לצד שהוא תוקף. על כך מבוססים יחסים בינלאומיים. לא יתכן שיווצר מצב אי הדדי, שרק צד אחד יכול יהיה לומר: 'אני מרשה לעצמי להיות אכזרי, אני יכול ליזום תקיפה, אך הוא אינו מסוגל לעשות זאת'. לכן היחסים בתקופה החדשה נקראו 'מאזן אימה', מאזן שיצר תקופה ממושכת של אי לוחמה, מפני שכל צד ידע שאם הוא מתחיל במלחמה, הוא לוקח בחשבון שהתוצאה עלולה להזיק לו כפי שתזיק ליריבו.
זהו גם כוח ההרתעה. דוד יצר כוח הרתעה שהספיק גם לכל שנות מלכותו של שלמה בנו. על בסיס הכוח הזה והרחבת השטח התעצמה המדינה הישראלית מבחינה כלכלית ומבחינה מדינית. דוד לא הצליח להפוך את האומות לחסידי אומות העולם, אך הוא הצליח לשמור על גבולות בטוחים מתוך מודעות של הרתעה שהיתה למדינה מתקופתו ואילך. דוד יצר את המהפכה הזו במדינה, ודווקא על ידי פעולות שהיה בהם גם מרכיב של הדדיות. אמנם תמיד צריך להיות נבון יותר ומתוחכם יותר, אך היה בסיס של הדדיות. כפי שהתבטא שמואל כאשר שיסף את אגג: "כאשר שיכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך" 9 , המרים חרב צריך לדעת שהפעולה יכולה להיות גם נגדו. לא יתכן שרק אימהות של צד אחד יהיו שכולות משום שהעם האחר אינו מחזיר מלחמה.
בימי בית המקדש הראשון העם פוגש סביבה אנושית, לאומית, תרבותית ומדינית שהיה צריך להתמודד אתה. ההתמודדות עם הסביבה מורכבת ביותר. היחס לאדם כצלם אלוקים מול ההתמודדות הערכית, לאומית, תרבותית. מתוך הסבך הזה היה גם כישלון בית ראשון. כי מצד אחד החליט העם להיות "ככל הגויים", שפירושו היה לקחת ערכים והתנהגויות מתרבויות קרובות. ומצד שני יכול להיות שההתנהגות האישית כלפי נוכרים פרטיים שהשלימו עם השלטון היתה לא נאותה, כפי שנמצא בתוכחות הנביאים 10 . ואף בכך היה הכישלון בעקרון ההדדיות.
ישנו סיפור ידוע על ר' יונתן אייבשיץ, שהגיע אליו הבישוף של העיר וטען: איך אתם מתנהגים? ביניכם לבין עצמכם אינכם לוקחים ריבית, אך ממני או מכל מי שאינו בן ישראל אפשר לקחת ריבית? "לנכרי תשיך"? אמר לו ר' יונתן אייבשיץ: זהו ענין של הדדיות. התורה לא אסרה עליך לקחת ריבית ממני, מותר לנוכרי לקחת ריבית מיהודי, גוי יכול לקבל טובת הנאה מהכסף שהוא מלווה ליהודי, אם-כן מדוע התורה תאסור על יהודי לקחת ריבית מנוכרי? אילו כל אומות העולם היו מקבלות על עצמן שלא לקחת ריבית מאף אחד, מסתבר שזה היה מחייב גם אותנו מדין דרכי שלום, כי כאשר יש שלום הוא מחייב 11 . אבל שלום הוא קודם כל יחס הדדי. עיקרון ההדדיות, מבחינה מוסרית ומדינית, עמד ביסוד כיבושיו של דוד ושל כל אלו שעסקו בכיבוש ארץ ישראל. כשם שלעדים זוממים עושים "כאשר זמם", כך גם במלחמות ישראל - כל מי שמרים ידו להתקפה, עליו לדעת שיתכן שהוא יקבל זאת בחזרה. מי שמכריז מלחמה צריך לקחת בחשבון שהוא עלול להפסיד הכל, את השלטון, את השטח וכו'. זהו המאזן, אפילו הוא 'מאזן אימה'.
זהו רק חלק מאותה בעיה קשה מאוד שהיתה, ועודנה, אחת הבעיות המרכזיות של הקיום היהודי, בגולה ובארץ ישראל. שאלת היחס הנכון אל אומות העולם, מה לקבל ומה לדחות, מה לקרב ומה לרחק, היא שאלה מורכבת ביותר לאורך כל דורות ישראל.
^ 1. יומא ט, ב.
^ 2. דברים כג, כא.
^ 3. בבא בתרא צא, ב. ובמדרש זוטא רות, א.
^ 4. יבמות עו, ב.
^ 5. דברים כ, טז.
^ 6. דברים ז, ב. עבודה זרה כ, א.
^ 7. לדוגמא, העובדים הזרים במדינת ישראל יוצרים בעיה לא פשוטה. כמובן שחייבים להיות הגונים כלפיהם, אך אסור לעשות מאמצים מיוחדים, כפי שעושים לעולים החדשים, כדי להאהיב עליהם את הארץ וכדי שיתערו בחברה.
^ 8. שמואל ב' ח, ב.
^ 9. שמואל א' טו, לג.
^ 10. אם הנביא מוכיח את העם על כך שאין משחררים עבד עברי על פי הדין, כלומר שהיחס לעבד מבני העם הוא מחפיר, בוודאי היחס לעבד נוכרי לא היה טוב יותר. ולכן הקב"ה, דרך נביאו, מנחם את הנוכרי, "ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו" (ישעיה נו, ג), וזאת כדי שיהיה איזון כלשהו ביחס הנכון לכל יחיד ויחיד.
^ 11. עיין סנהדרין נט, א, שאין דבר שאסרה התורה על בני נח והתירה לישראל. עוד עיין ביבמות כב, א, שאסרו על גרים להתחתן עם נשים שהיו אסורות עליהם בהיותם נוכרים, שלא יאמרו: "באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה", וכן נפסק בשו"ע יו"ד רסט, א.
^ 2. דברים כג, כא.
^ 3. בבא בתרא צא, ב. ובמדרש זוטא רות, א.
^ 4. יבמות עו, ב.
^ 5. דברים כ, טז.
^ 6. דברים ז, ב. עבודה זרה כ, א.
^ 7. לדוגמא, העובדים הזרים במדינת ישראל יוצרים בעיה לא פשוטה. כמובן שחייבים להיות הגונים כלפיהם, אך אסור לעשות מאמצים מיוחדים, כפי שעושים לעולים החדשים, כדי להאהיב עליהם את הארץ וכדי שיתערו בחברה.
^ 8. שמואל ב' ח, ב.
^ 9. שמואל א' טו, לג.
^ 10. אם הנביא מוכיח את העם על כך שאין משחררים עבד עברי על פי הדין, כלומר שהיחס לעבד מבני העם הוא מחפיר, בוודאי היחס לעבד נוכרי לא היה טוב יותר. ולכן הקב"ה, דרך נביאו, מנחם את הנוכרי, "ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו" (ישעיה נו, ג), וזאת כדי שיהיה איזון כלשהו ביחס הנכון לכל יחיד ויחיד.
^ 11. עיין סנהדרין נט, א, שאין דבר שאסרה התורה על בני נח והתירה לישראל. עוד עיין ביבמות כב, א, שאסרו על גרים להתחתן עם נשים שהיו אסורות עליהם בהיותם נוכרים, שלא יאמרו: "באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה", וכן נפסק בשו"ע יו"ד רסט, א.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
