ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- בינה לעתים
- כרך א'
קדושת הארץ בראי הגלות
קדושת הארץ בראי הגלות; דרכי הגאולה.
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' יהודה אריה בן שמואל הכ"מ
הגלות יוצרת מבט שונה וייחודי על עם ישראל, בחינה חדשה של המציאות הריאלית. עד לגלות, היות עם ישראל בארצו, קיום ממלכת ישראל וממלכת יהודה - כל אלה היו "עובדות בשטח", ובמשך מאות שנים התייחסו למצב זה כאל מציאות פוליטית נתונה. רק עם היציאה לגלות, קיומו של עם ישראל בארצו מקבל ערך של קדושה. כמובן שגם לפני כן ערך קדושת הארץ היה כתוב בתורה, ובפועל קיימו בדרך כלל את ההלכות התלויות בארץ - שמיטין ויובלות וכו', אך הגלות יצרה פרספקטיבה שונה, מבט אחר, זווית ראייה שונה. פתאום הובלט מאוד ערכה הרוחני הקדוש של מציאות שהיתה קיימת עד לפני זמן קצר. כל סוג של קדושה יש בו מן הריחוק. קדוש - כפי שאומר תמיד המהר"ל - הוא נבדל, משהו שנמצא מעבר, מרחוק. ואכן המרחק הפוליטי והגיאוגרפי הבליט את מה שנותר. הארץ לא היתה כבר בידיים יהודיות, ליהודים לא היתה ממלכה ולא היה בית מקדש. אם כן מה נשאר? לכאורה לא-כלום. כך אכן קרה לכל העמים האחרים שגלו ממקומם, שאמרו 'לא נותרה לנו מדינה, אז אין יותר תשתית לקיום לאומי בפועל', וכך במשך 50-60 שנה מתערים הגולים במקום חדש, בשפה חדשה ובמנהגים חדשים, וכך העם שהיה נעלם.
בעם ישראל נותר משהו שהתברר כעיקר, הוא הקדושה. מבחינה הלכתית אנו רואים זאת בהבדל שבין שתי קדושות ארץ ישראל. קדושה ראשונה, אומרים חז"ל, היא קדושת יהושע, קדושת הכיבוש, והיא בטלה. כיבוש אחר ביטל את הקדושה הראשונה. כלומר, זוהי קדושה של המציאות בפועל, כאשר בטלה הסיבה ובטלה המציאות - בטלה הקדושה. וישנה קדושה שניה, קדושת חזקה ולאו דוקא קדושת כיבוש, והיא אינה בטלה לעולם 1 .
הקדושה השניה מתבססת על הזיקה הבסיסית לארץ ישראל, זיקה בסיסית שאיננה מותנית בכיבוש בפועל. גם אם אין כיבוש בפועל ישנה קדושה שקיימת ואינה בטלה. זיקה מהותית זו - הקדושה, באה לידי ביטוי מלא בתרבות חברתית לאומית, סדר התנהגות, מושגים ותקוות. במילים אחרות כל מה שנקרא " תורה ". הקשר בין אדם לאלקים, העם ויעודו, העבר, ההווה והעתיד, קנה המידה לסמכות חברתית ומשפטית, כל זה כלול בתורה, נובע מהתורה ומביע את המהות הנפשית של היחיד והכלל, וזוהי "הקדושה".
בד בבד עם הגלות והחורבן נבנית קומה חשובה מאוד, מתבלטת קומה שלמה בתודעת העם ובתרבותו, וזו הקומה של התורה והיחס אל התורה, לא רק היחס הריאלי אל מציאות נתונה, אלא גם כאשר המציאות מתבטלת ונשארת הזיקה לבדה. כך עולה ארץ ישראל בתודעת העם לדרגה של קדושה, ונוצרת התשתית לחזרה לארץ על ידי עזרא ונחמיה, ומתאפשרת פעולתם של אנשי כנסת הגדולה לכינון הממלכתיות והלאומיות היהודית מעפרה. ארץ ישראל כמושג שיש בו ערך של קדושה, ולא רק כשטח בפועל, הופכת בדברי חכמים לתחום שלם שזקוק לתיקון וגאולה במציאות. אנו יודעים שהאדם הפרטי זקוק לתיקון וגאולת מידותיו, יצריו ודרכי חייו, אך גם ארץ ישראל זקוקה לכך. מושג הקדושה יוצר יחס שונה אל הארץ, ומכאן אותה דבקות בארץ ישראל שבאה לידי ביטוי לאורך דורות ארוכים. כל מה שקשרו לארץ ישראל נקשר בעיקר מצד קדושתה ולא רק מצד ההתקיימות בה בפועל. זהו יסוד התקוה לתיקון, וראיית העם והארץ יחדיו. כלומר, המשכיות הקיום הלאומי היהודי התקשרה כאן בבהירות וברירות, עם קיום העם בארץ ישראל דווקא ולא בשום מקום אחר.
אמת, צריך להזכיר שלא גלות בבל יצרה את המושגים הללו, הם כתובים כבר בתורה ובנביאים, אבל מכיוון שבתקופת בית המקדש הראשון היתה ארץ ישראל מציאות פוליטית נתונה, האפיל הדבר על קדושתה, על היותה מיוחדת. מעין מה שאנו חשים היום. דורות רבים לא יכלו להסביר ולא יכלו לתפוש את התחושה הזו. היום אנו מרגישים את הבעייתיות, כי גם אנחנו מתייחסים לארץ במושגים פוליטיים, ריאליים וכלכליים: כך וכך קילומטרים רבועים של שטח, גבולות הגנה, מים, צמחיה - מושגים לגיטימיים בהחלט, אך פעמים רבות הם מאפילים על מה שהתברר דווקא בגלות. "מרוב עצים לא רואים את היער". המרחק מהארץ בפועל, משטחה הפיסי ומאוצרות הטבע שבה וכדו', הבהיר בצורה בהירה מאוד שמלבד כל זה יש בה גם קדושה. הקדושה הזו יכולה לשכון בלבבות, אין צורך להיפרד ממנה גם כאשר נמצאים רחוק מהארץ. הקדושה הזו ממקדת סביבה תקוות וחלומות, התנהגויות, רצונות וחזון העתיד, ויוצרת מוקד של קיום וחיים, אותו אנו רואים לכל אורך הגלות.
מן הראוי לתת את הדעת לכך שפעמים רבות המציאות הריאלית, הפוליטית או הכלכלית מאפילה על המציאות הערכית הרוחנית. רק כאשר הדברים מופרדים אז בולט האחד על פני האחר, אך כשהם יחדיו יכולה להיווצר בעיה לא פשוטה. והנה אנחנו באמת רואים - במשך אלף שנות קיום יהודי בארץ ישראל עד חורבן בית המקדש, היה היחס בעיקרו מתוך המאורעות שקרו, כיחס למציאות פוליטית וכלכלית. רק בגלות בבל השתנה היחס לארץ. כפי שהיחס לגבי התורה השתנה בגלות, כי גם התורה היתה מציאות נתונה, במיוחד כאשר היינו בעלי השלטון והיה בית מקדש. רק כאשר חרב בית המקדש באה לידי ביטוי הבחירה בתורה מרצון, ורק כאשר גלו ישראל מארצם באה לידי ביטוי הבחירה בארץ הזו מרצון, ויצירת געגועים, תקוות והתנהגויות מיוחדות כלפי ארץ ישראל על ידי חכמי התורה, והעם קיבל זאת על עצמו.
לתודעה התורנית התרבותית של עם ישראל נוסף מושג חדש בעל ערך רב להבנת העם את עצמו - " הגלות ". אנו מתחילים להתמודד עם מושג הגלות בעם ישראל, שהרי העם היהודי בילה בגלות יותר זמן מאשר בארץ ישראל. בתולדות ישראל מושג הגלות הוא מושג חשוב מאוד, וחייבים לבחון את האופי הלאומי והתרבות הלאומית גם בפריזמה של הגלות, ולא רק במבט מתוך ארץ ישראל. צריך להבין מה הגלות תרמה לעיצוב תפישת העולם היהודית, במה היא היתה נחוצה מבחינת ההשגחה וכיצד היא מתחברת למושג הגאולה והשיבה לארץ.
דרכי הגאולה
עזרא, שחז"ל אומרים שהיה ראוי שתינתן התורה על ידו אלא שקדמו משה 2 , בוודאי היה מוביל מבחינת היחס לקדושה. אמנם, בשכבות הבינוניות של הציבור היתה בעיה. המצטרפים לעזרא ונחמיה, אותם ארבעים ושניים אלף הראשונים שעולים מבבל לארץ ישראל אחרי הצהרת כורש, אינם מתנגדים לקדושה, אך הם ביטוי לחריגה מקדושת המשפחה הישראלית. היו ביניהם ממזרים, אסופים, שתוקים וכל אותם "יוחסין" 3 , כלומר אנשים משולי החברה, שמסתבר שחזרתם לארץ לא נבעה משאיפות של קדושה.
גם בגלות האחרונה התמונה מורכבת. כל בתי המדרש החשובים יצרו יחס מיוחד לארץ ישראל, הן מצד החסידות בעליית רבי מנחם מנדל מויטבסק, והן מבית מדרשו של הגר"א, מבית המדרש של החת"ם סופר, ומתלמידי ר' עקיבא אייגר 4 , ומבשרי הציונות הרב קלישר, הרב גוטמכר, הרב אלקלעי, רבי עקיבא יוסף שלזינגר. ואכן, יש מהם אנשים המגיעים לארץ ויש המטיפים לחזרה לארץ, ומכינים, כל אחד מהזווית שלו, את ענין הגאולה. רובם פעלו בהקשר למאורעות הכלליים שקורים בעולם, מהפכות וכו', הם ראו בכך סימנים ואמצעים כדי לממש את גאולת ישראל בפועל, על-ידי קניית קרקעות ובתים. התשתית הזו קיימת. לאחר מכן החל ועד חובבי ציון את פעולתו. למעשה מי שהרים את הכפפה שנזרקה על-ידי ד"ר פינסקר היה ראש ישיבת וולוז'ין, הנצי"ב, שנכנס לועד חובבי ציון, וכן אחד מגדולי הרבנים והפוסקים שבדורו, הרב מוהליבר, אותו הגדיר הרב קוק בעת שהספידו "גאון וגיבור", וכמובן הרב ריינס שהיה גאון גדול וראש ישיבה. נוספה להם גם דמות מופלאה שלא נמצאה כדוגמתה - הרב קוק. מלבד גדולתו העצומה בתורה הוא גם נשא בעול ההנהגה הציבורית. הרב צבי יהודה אמר פעמים רבות, שמעין עזרא של הגאולה ההיא בעת החזרה מגלות בבל, היה הרב בדורנו אנו. לא נמצא גדול כמותו בשום שטח: גדול, בקי, חריף, חדשן, צדיק וגאון - הכל ביחד. כל מי שהיה לידו ראה בו את התכונות הללו. הלמדנים הגדולים ראו בו למדן גדול, הפוסקים ראו בו פוסק גדול, צדיקים ראו שהוא צדיק, ואנשי מוסר ראו בו איש מוסר מופלא במיוחד וציינו את 'שבירת המידות' שלו - מושג ידוע בתנועת המוסר, ועוד ועוד.
אם כן אי אפשר לומר שגאולתנו נטולת קדושה, אך נכון שבמעמד הבינוני היתה בעיה קשה. כמו בגאולה הראשונה מבבל, כך גם בגאולה זו. מי שעלה לארץ היו דווקא האנשים שאינם מבני המעלה הגדולים. אנשי העליה השניה והשלישית היו בעצם פליטים מן המהפכות, ממהפכת הנפל בשנת תרס"ה (1905) שהיתה ברוסיה, ומהמהפכה הקומניסטית בשנת תרע"ח (1917) שבשנים האחרונות התברר שגם היא היתה מהפכת נפל. כך היתה גם העליה הרביעית מפולין, שנקראה עליית גרבסקי, על שם שר האוצר הפולני שהכביד ידו על היהודים. ולאחריה העליה מגרמניה שהיתה בעקבות גזרות השלטון הנאצי.
האמת היא, שבדרך כלל, מפולין, רוסיה וגרמניה לא עלו הטובים ביותר, לא העשירים ביותר ולא המדענים הדגולים. אלו נסעו למדינות אחרות, עשירות וגדולות. לכאן הגיעו אנשים עממיים ופשוטים. וכידוע, לאחר מלחמת העולם השניה, הגיעו לארץ שרידי חרב שבורים ורצוצים בגופם ובנפשם. אותם מיליון איש שרידי חרב היו עיקר האוכלוסיה בארץ, שהרי הם רבו במספרם מאלו שהיו כאן קודם. והנה היה זה מפלאי הבריאה שאותם אנשים הצליחו להקים דור נורמאלי ואף השתקמו בעצמם. הרי זה לא יאמן, אלו ניסים מוחלטים! על פי מה שאנשים אלו עברו וראו, היה צריך לקום פה בית חולים פסיכיאטרי בקנה מידה בינלאומי. זהו פלא. מיליון איש הגיעו לכאן ומיד הוטלו לתוככי מלחמת השחרור, ולאחר מכן לכל שנות הצנע ולכל רציחות הפדאיון ומלחמות ישראל, ובכל זאת איכשהו הצליחו להקים כאן מקום נורמאלי. לאחרונה נתבשרנו שהבנק העולמי צירף את מדינת ישראל לאחת מ26- המדינות המפותחות ביותר בעולם, על פי רמת ההכנסה לנפש, רמת התיעוש והכושר המדעי! זהו נס גלוי.
היה אם כן פער עצום בין אישיות כמו הרב קוק לבין הציבור שהגיע בפועל. אנחנו מתגאים בחצי פרס נובל אמיתי שקיבל ש"י עגנון, אבל עגנון היה רק צעיר הצאן מבין הסופרים היהודים הדגולים שהיו באירופה. הוא הגיע ארצה בשנת תרס"ז (1907) ושמע שהרב קוק מלמד שיעור בכוזרי בבית הכנסת ביפו. כשסיפרו לרב קוק שהגיע בחור צעיר מגרמניה (עגנון היה מגליציה אבל עבר דרך ברלין), הוא חשב שבודאי הבחור למד באוניברסיטה והוא מן המשכילים. ולכן בכל פעם שעגנון היה מגיע לשיעורים היה הרב אומר בשיעור: 'שפינוזה אומר כך... וקנט אומר כך...' והכל בשביל עגנון שכלל לא ידע את משנותיהם...
סיפר אדם אחר שלמד בסמינר המזרחי בסוף שנות העשרים: פעם בשנה היו מזמינים את הרב קוק לבחון את התלמידים. הוא היה בא ושואל שאלה, ולפני שהיינו מספיקים להתחיל לענות את התשובה, מתוך ששאל את השאלה היה הרב מתחיל לפרט קצת, והיה ממשיך ומספר את כל הסוגיה, ועוד היה מחדש חידושים תוך כדי זה, וכל כך היה מתלהב עד שהיה טופח על שכמינו ואומר "טוב מאוד" "מצוין", וכך נגמר המבחן. הוא היה השואל והמשיב ומחדש החידושים, ובאמת זה היה מצוין...
מעין זה היה גם בחזרה מבבל. המעמד הבינוני, שהוא עמוד השדרה של כל ציבור, לא עלה לארץ ישראל. זוהי הבעיה של הגלות, זו הבעיה של עוצמת מושג הקדושה המתגלה דווקא בגלות. לפעמים נוצרת תחושה שאפשר להסתפק במושג הקדושה עצמו, שכל כך ממלא את הלב. אחת התשובות המעניינות ביותר של הרב קוק, היא איגרת ארוכה שכתב בתשובה לשאלה של תלמידו החביב והאהוב, הרב חרל"פ 5 . שאל הרב חרל"פ: שמא הציפיה לישועה גדולה יותר מן הישועה עצמה? הוא שאל זאת על רקע החלטתו של הרב קוק שעכשיו זו הישועה ממש. ושאלתו: הלא החלוצים פורקי עול מחללי שבת, האם זה נקרא גאולה?! הלא פקידי הברון יצרו כאן מצב עלוב, וכי אפשר לקרוא לזה ישועה?! לפיכך חשב הרב חרל"פ לעצמו: הציפיה היא נפלאה, נהדרת, ואילו בפועל מקבלים משהו אחר. לכן שאל את הרב, אולי הציפיה גדולה מהישועה? ואז כתב הרב איגרת חשובה מאוד בה הוא מוכיח את תלמידו, אמנם הוא מוכיח בעדינות רבה, שהרי הרב חרל"פ הוא תלמידו האהוב. הוא כותב שמחשבה זו היא אחת מיסודות הכפירה של קיצוץ בנטיעות. אפילו מחשבה כזאת בלבד! יחד עם זאת, הדבר אינו מבטל את הפרובלמטיות של המציאות הריאלית. השכבות הרחבות הבינוניות של הציבור, אלו שיש להם מה להפסיד אם הם זזים ממקום למקום, פעמים רבות הם מסתפקים בציפיה, בקדושה הערטילאית, ואינם רוצים להגיע אל המימוש, מפני שבמימוש גם הרבה חסרונות, הוא אורך זמן רב, וצורך סבלנות מרובה וחזון גדול. הבעיה הזו היתה קיימת בגלות בבל ובמקביל לזה גם בגאולה האחרונה.
^ 1. רמב"ם, הלכות תרומות פרק א, הלכה ה.
^ 2. סנהדרין כא, ב.
^ 3. קידושין סט, א: "משנה: עשרה יוחסים עלו מבבל: כהני, לויי, ישראלי, חללי, גירי, וחרורי, ממזירי, נתיני, שתוקי, ואסופי..."
^ 4. למשל, הרב קלישר והרב גוטמכר.
^ 5. אגרות ראי"ה ג, תשנג.
^ 2. סנהדרין כא, ב.
^ 3. קידושין סט, א: "משנה: עשרה יוחסים עלו מבבל: כהני, לויי, ישראלי, חללי, גירי, וחרורי, ממזירי, נתיני, שתוקי, ואסופי..."
^ 4. למשל, הרב קלישר והרב גוטמכר.
^ 5. אגרות ראי"ה ג, תשנג.
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א ממשבר התעוררות אל אמונה גדולה
אורות התחיה - פסקה ז'
השיעור עוסק בהתעוררות הלאומית ובתהליך שיבת ציון מתוך כתבי הרב קוק, ומסביר כיצד המשבר הרוחני המתלווה אליה הוא שלב מעבר בונה. דרך התבוננות מעמיקה והרחבת הדעת, עם ישראל נקרא להתעלות מעל אמונה מצומצמת ומפוחדת לעבר עבודת השם שלמה, אמיצה וגדולה בארצו.

מאמרים נוספים בארץ אגדה צרעת דויד - ומלחמתו באדום
בתלמוד הבבלי מסופר שדויד הצטרע ששה חודשים והסנהדרין פירשו ממנו. מדובר בצרעת סמלית והבבלי מרומז לשיטה בירושלמי שדויד נלחם באדום בניגוד לדעת הסנהדרין. הרמב"ן פסק כשיטה זו, אך הרמב"ם דחה אותה.

ויצא זריזות, התחדשות וקידוש השם בעולם
שיחת מוצ"ש פרשת ויצא
השיעור עוסק בחשיבות גיוס כל כוחות הנפש להתגברות על קשיים רוחניים, תוך לימוד ממידת הזריזות וההתחדשות התמידית של הנמלה על פי תורת הרב חרל"פ. בהמשך, השיעור מציג את משנתו של הרב צבי יהודה קוק על הערך העליון של קידוש השם הלאומי, ומסביר מדוע תלות במיעוט נוכרי בהנהגת המדינה מהווה פגיעה בכבוד ישראל ובמלכות השם.

מדינה וממשלה קידוש השם או ממשלת מיעוט? למה הרב צבי יהודה זעק?
מתוך שיחת מוצ"ש פרשת ויצא
הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א בהתייחסות לסוגיה הפוליטית של בחירת בעלי תפקידים והקמת ממשלה בישראל בהישענות על מיעוטים, מתוך נקודת מבט תורנית והיסטורית. הרב מביא את דבריו של הרב צבי יהודה הכהן קוק מתקופת ממשלת המיעוט שלאחר מלחמת יום הכיפורים, ומסביר את תפיסתו שלפיה שלטון יהודי עצמאי שאינו תלוי באחרים הוא יסוד מרכזי בקידוש השם ובכבוד ישראל.

שם משמואל על הפרשה יעקב אבינו ושעבוד ארבע מלכויות
שם משמואל על הפרשה - ויצא (תרע"ו)
השיעור עוסק במשנתו של בעל ה"שם משמואל" המבארת את חלום סולם יעקב ואת משמעות הברית שנכרתה עמו, שבמסגרתה קיבל יעקב על עצמו ועל זרעו את תפקיד בירור הטוב ותיקון העולם מתוך שעבוד ארבע המלכויות. דרך הקבלה למדרשים ולספר הזוהר, המרצה מסביר כיצד ההתמודדות של ישראל בגלות – ובפרט צרותיו של יעקב בבית לבן כדוגמה מוקדמת לגלות בבל – מהווה תהליך הכרחי של הפרדת הטוב מהרע וזיקוק הקדושה עד לגאולה השלמה

ויצא יעקב אבינו: בין שמיים לארץ
פרשת ויצא
השיעור עוסק בדמותו הייחודית של יעקב אבינו המשלב בין עולמות הרוח והתורה העליונים לבין עשייה ארצית, כישרון מעשי והתמודדות עם קשיי הגלות. דרך התבוננות בחלום הסולם ובנישואיו לרחל ולאה, מוסבר כיצד שילוב זה מניח את היסודות לבניין עם ישראל ומהווה דגם להתמודדות של האומה לאורך הדורות.

שם משמואל על הפרשה עיקר וטפל בעבודת ה' ובחיי האבות
שם משמואל על הפרשה - ויצא (תרע"ג)
השיעור עוסק בחששו של יעקב אבינו מפני אחיו עשו ומפני הכישוף והטומאה שבבית לבן הארמי. על פי פירוש ה"שם משמואל", ההתמדה והשקיעה המוחלטת בלימוד התורה בבית המדרש של שם ועבר הן אלו שהעניקו ליעקב הגנה רוחנית והתעלות מעל כוחות הטבע והכישוף.

שמונה פרקים לרמב"ם דרך האמצע וחטא אדם הראשון
שיעור 8
השיעור עוסק במשנתו של הרמב"ם לגבי דרך האמצע ובפער שבין "המושכלות" (אמת ושקר אובייקטיביים) לבין "המפורסמות" (טוב ורע יחסיים ומוסריים) בעקבות חטא עץ הדעת. דרך ניתוח פרשת בראשית ומגילת אסתר, מוסבר כיצד החטא יצר את ההבחנה הסובייקטיבית ואת התודעה המוסרית בעולם האנושי.

תורה ומדע חירות אמיתית: בין שיעבוד לצמיחה
השיעור עוסק בהגדרת מושג החירות, ובוחן את ההבדל בין חופש פיזי חיצוני לבין חירות פנימית ותבונית המשחררת את האדם מדחפים, מהתמכרויות וממגבלות החומר. דרך משנתם של הכוזרי, המהר"ל והרב קוק, מוסבר כי חירות אמיתית אינה מתמצה בניתוק מוחלט מהעבר, אלא בבחירה חופשית להתחבר לתורה ולצמוח מתוך המהות הפנימית של האדם

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א מידת ההשתוות והכבוד הרוחני האמיתי
טהרת הנפש והמידות י"ז - י"ח
השיעור עוסק בהתמודדות עם מידת הגאווה והזלזול באחרים, שלעיתים צומחים דווקא מתוך תחושת גדלות ועלייה רוחנית, וצורך לזכך אותם באמצעות תשובה וענווה. בהמשך נבחנת מידת ההשתוות כדרגה עליונה שבה האדם אינו מושפע משבח או מגנאי חיצוני, וזוכה לכבוד רוחני אמיתי הנובע מערכה הפנימי של התורה והנשמה.

יסודות הש"ס כללי ספקות בהלכות השבת אבידה
השיעור עוסק ביישום כללי הספקות ההלכתיים (כגון "ספק דאורייתא לחומרא", "ספק ממון לקולא", חזקה ורוב) בהקשר של מצוות השבת אבידה. במהלך הדיון נבחנת השאלה העקרונית והמחלוקת בין הראשונים (הרא"ש מול הרמב"ם) האם מצוות השבת אבידה מוגדרת כדין איסור והיתר או כדין ממונות, וכיצד הגדרה זו מכריעה במקרים של ספק בבעלות או בייאוש.

רביבים ספר חדש: תורה, עם וארץ
בחסדי ה' יצא לאור במסגרת 'פניני הלכה' ספרי החדש 'תורה עם וארץ' | נוכחתי לדעת שאצל רבים הדרכת התורה בעניינים של תלמוד תורה, עבודה, מדע, יישוב הארץ וצבא - אינה מבוררת ומבוססת כראוי | אחר פגישה עם רבנים בארצות הברית גמלה בליבי ההחלטה ליצור את הספר | זאת כדי לבאר את ההשקפה השלמה של התורה על החיים | מגמת ספר זה לבאר שהתורה היא חיינו ואורך ימינו, וממנה שורה ברכה לחיי ישראל בארצו, ומתוך כך תימשך ברכה לתיקון העולם כולו

ויצא מסע הנשמה: תפילה, תורה ושליחות
פרשת ויצא
השיעור מתחקה אחר מסעו של יעקב אבינו מבאר שבע לחרן כמשל לירידתה של כל נשמה לעולם הזה ולשליחותה לבנות את "בית ישראל". דרך סיפור חלום יעקב והמפגש עם "המקום", מוסבר כיצד ההתעצמות בתפילה ובלימוד התורה מעניקה לאדם כוח רוחני להפוך את המציאות החומרית למשכן להשראת השכינה.

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת ויצא תשפז
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. מה הטעם שבפסוק זה נכתב ג' פעמים אֲחִי אִמּוֹ. האם באמת הסכים יעקב לעבוד עבור רחל בפעם הראשונה והשניה בשווה? שבע שנים מלאות פעמיים. מה הטעם שלאה לא הודתה לקב"ה בג' לידות הראשונות עד לידת יהודה. מה הטעם לכתיבת שתי אותיות שי"ן בשם יִשָּׂשכָר בעוד שהוגים רק אחת.










