ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- חיי שרה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
מתמיה מאד בפרשת זיווגו של יצחק שהאהבה הראויה בין איש לאשתו רשומה בתורה רק אחרי נישואיו: "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו, ויקח את רבקה ותהי לו לאשה, ויאהבה" (בראשית כד, סז). לכאורה לפי מושגי זיווגים שבימינו היה ראוי לרשום שאהב אותה בעת שהכיר אותה כשהביא אותה אליעזר לפניו, ועל סמך זה הסכים לקדש אותה? ועוד יותר קשה להבין, כיצד קבע אליעזר עם ההורים לקחת את רבקה לשם נישואין, ולא היתה ליצחק שום אפשרות לבחון ולבדוק אם להסכים או לא. כלום הוא סמך בעיניים עיוורות על מה שמישהו אחר בורר בשבילו? והרי מדובר על שותף אמיתי לכל שנות החיים, ואין כאן סתם קנין של רכישת חפץ?
רבי שמשון רפאל הירש דן בשאלה ראשונה הנ"ל ומביא מכאן סימוכין למנהג ישראל משך דורות רבים שלא בוחרים בת זוג לפי חשק ראשוני של תחילת היכרותם זה את זו. אלא מתבוננים בטיב מדות הטובות של האדם שמציעים לזיווג, ואהבה אמיתית בוא תבוא במרוצת הזמן, ככל שיתנהגו זה עם זו ביושר וכנות, בהגינות והתחשבות. זו לשונו: "אף זו תכונה אשר ב"ה לא ניטשטשה בזרע אברהם ושרה, יצחק ורבקה! ככל שהוסיפה להיות אשתו, כן גדלה אהבתו! כדוגמת נישואין אלה של הבן היהודי הראשון, כן נוסדים הנישואין (רוב הנישואין) בישראל לא על יסוד התשוקה אלא על פי שיקול התבונה. הורים וקרובים נמלכים בעצמם אם הצעירים מתאימים זה לזו; משום כך גוברת האהבה ככל שהם מרבים להתוודע זה לזו. אך רוב הנישואין בעולם הלא-יהודי (נגמרים) [נחלטים] ע"פ מה שהם קוראים 'אהבה', ואין לו לאדם אלא להציץ בתיאורי הנובילות (הוספת המעתיק: ספרי רומנטיקה) הלקוחות מהחיים, כדי להיוכח מיד מה רבה שם התהום בין ה'אהבה' שלפני הנישואין לבין זו שאחריהם, איך הכל אחר כך תפל וחסר טעם, מה שונה הכל מתיאור הדמיון (תוספת המעתיק: שלקח שבי את העלם והעלמה בעת שהתרועעו זה עם זו לפני הנישואין). אהבה זו היתה עיוורת, ועל כל שעל בעתיד [באה] אכזבה. לא כן הנישואין בישראל, שעליהם הוא אומר 'ויקח את רבקה ותהי לו לאשה, ויאהבה'. שם החתונה איננו שיא הפריחה אלא השורש לאהבה" [העתידית]. עכ"ל
מדוע השתמש רש"ר הירש במלת "דמיון" לתאר אהבה עיוורת שלפני הנישואין? מפני כמה סיבות. פגישות קצרות הנערכות בין העלם והעלמה אינן מספקות מידע אמתי מה טיב האופי והתכונות הנפשיות של השני. והרי משך הפגישה כל צד "מציג" התנהגות נאותה, חביבה וחיננית. האמת יוצאת לאור רק בחיי יום יום, כאשר האדם נמצא בלחץ מפני עבודתו, או מפני צער גידול בנים, או מפני בעיות כלכליות. אז נוצצים החוצה פרטים לא חביבים של עצבנות, של כעס, של מרירות. כמו שכל עלם ועלמה מתייפים לקראת הפגישה בבגדים יפים, בטיפול קוסמטי ובחיוכים מקסימים, כך הם מכינים את אופי השיחה שתהיה על מי מנוחות, לכל משך זמן הפגישה. והא כיצד יבחנו זה את זו?
עוד בעיה כרוכה באופני ההיכרות שבימינו, הרי העלם והעלמה הם מחוסרי נסיון חיים. הם לא ראו מצבי מפח נפש אצל זוגות אחרים והם דנים לפי התרשמות ראשונית. באמת ההורים שלהם יותר מלומדי חיים ויוכלו לייעץ להם ממה ליזהר. אבל פעמים רבות הצעירים אוטמים את אוזניהם ומסרבים לשמוע הערות מצד המבוגרים מהם; אדרבה כועסים עליהם מפני כל התערבות. התפקיד של ההורים הוא לשלם את הוצאות החתונה, הבית והריהוט. אבל אוי ואבוי להם אם יביעו דיעה המנוגדת לדעתם של הצעירים. ולכן מתרבים מקרי הגירושין בזמננו, מפני אכזבות מרות שלאחרי תקופה ראשונה של הנישואין, והקסם כבר נשחק ומרגישים את עצמם מרומים.
גם הרב מלבי"ם עורר ביקורת על שינוי מנהג בני זמננו ממה שנהגו אבותינו. הוא מעיר כי אם בונים את יחסי הנישואין על חשבון מפוכח שהשני הוא למעלה ממדריגת בינוני, לא יבואו בני הזוג לידי אכזבה. אבל אם חושבים על השני שהוא מופלא בהצטיינות, בחכמה ובדעת, או שיא היופי והחן, ודאי שאח"כ בא מפח נפש מפני ציפייה שנתבדתה. נקצר כאן מלשונו: "מכאן תשובה למתלוצצים מאבותינו שהיה דרכם בקחתם נשים לבניהם חקרו רק על [טיב] המשפחה ועל הנהגת אביה ואמה ועל מדות הנערה. רק קודם הנישואין היה החתן רואה את פני הנערה [כלומר לכמה פגישות קצרות]. אבל נביטה צור מחצבתנו אברהם אבינו כשרצה לקחת אשה לבנו יחידו וכו' וכו'. וכתיב 'ויקח את רבקה ותהי לו לאשה' ואח"כ 'ויאהבה'. וכן היה מנהג ישראל בשבתם על אדמתם. ואהבתם היתה כנטיעת עץ אשר הוא מגרגיר קטן וע"י מים יתדבק בארץ, ובכל יום יגדל ויתעבה יותר. כן היתה אהבתם שבתחילה היתה רק זיק האהבה שתול על תלמי לבו, וע"י כשרון המעשה ניתוספה בו בכל יום אהבה. ונמצא שעיקר האהבה היתה נגלית רק אחר הנישואין" (מלבי"ם על דברים, תחילת פרק כד).
מה שהזכרנו שמתחתנים על דעת שבן הזוג הוא "בינוני פלוס" יש להבין מהמשך דברי המלבי"ם שם: "וגם השכל מחייב שטוב היה מנהג אבותינו, כי קודם הנישואין לא ידע האיש בבירור מזג האשה, וכן האשה [לא ידעה היטב מזג האיש]. לכן בהכרח היה אצלם ההסכם גם אם יהיה על דרך הממוצע [בינוני]. אבל כפי מנהג החדש [בימינו שרוצים להשיג רק את המופלא בחן, ביופי, בחכמה וכו'] יתלמדו הבנים מקודם איך לתפוס בלבבם זה את זו שיראו (י' מנוקדת פתח) זו לזה אהבה אשר אין על עפר יסודה [כלומר אין דומה לה בכל העולם] ורק במשלים ובמחזות על במות ישחק [ורק בהצגות תיאטרון או בסרטים]. ולכן כשיתוודע להם אח"כ שהטעו זה את זה, תתקרר האהבה מעט מעט עד שתהיה לאין ולאפס" עכ"ל.
ודאי האהבה מתרבה עם הזמן ככל שהם פועלים יחדיו בשותפות, ככל שהם יחדיו מטפלים בבעיות השעה. אם יש מדות טובות, כל שאר החילוקי דיעות שביניהם נחשבים לטפלים. לעולם אין תיאום "מאה אחוז". אם המשותף ביניהם מרובה בהרבה ממה ששונה ביניהם, המצב הוא טוב.
אדרבה, החילוקים שביניהם עוד בונים אותם. על הפסוק המפורסם "אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב, יח) ביאר הנצי"ב פשוטו של מקרא מה הוא "כנגדו"? זו לשונו: "הניגוד יהיה לעזר. שהרי מי שהוא כעסני ורגזני, אם אשתו עוד מסייעתו לכך, אע"פ שבשעת הרוגז הוא נהנה מזה, אבל אח"כ כשסר הרוגז יש לו צער הרבה מזה שהוסיפה אשתו אש ועצים [למדורה]. מה שאין כן אם תהא מנגדתו מתחילה ותשכך כעסו ותפייס אותו, אע"פ שנראית באותה שעה שהיא מנגדתו, מכל מקום היא העזר האמתי שאין למעלה הימנו" ("העמק דבר", שם, הרחב דבר). וגם מהר"ל כתב על נושא זה שהאהבה נוצרת בין איש ואשה כאשר כל צד מוצא השלמתו בזוגו ובזוגתו, שתשלים אותו בתכונות החסרות אצלו. ולכן מה שיש שינויים קלים ביניהם היא תופעה חיובית ורצויה.
בזמננו נוצרה בעיה גדולה שנותרו הרבה רווקים ורווקות עד גיל די מבוגר. לחלק יש הצדקה מנומקת מחמת שירות צבאי, או הזמן הנצרך ללימוד מקצוע וכו'. אבל חלק גדול מהבעיה הזו היא מפני בררנות יתירה. הרבה בחורים ובחורות ממתינים עד שיבוא מועמד עם "קליק", כלומר קסם חן "המדליק". גם אם אין אהבה במבט הראשון, ממתינים הרבה לקבל התרגשות לבבית, ליצירת "כימיה". ולכן דוחים הרבה אפשרויות המוצעות, כי מצפים להצעה "טובה יותר". אבל לפי דברי רבותינו גישה זו בטעות יסודה. צריכים לבדוק אם מרגישים נעימות בנוכחות של המועמד. צריכים לבחון אם יש שיחה טובה ביניהם, והסכמה ב"רוב" הנושאים. צריכים לבדוק אם יש למועמד "מדות טובות" (כמו שאליעזר חיפש אצל רבקה).
יש מקרים שהבחור או הבחורה מחכים בתוחלת לקבל הצעה התואמת "חלום נעורים" שלהם כשתיארו לעצמם את בן הזוג. אבל לצערנו, [א] ככל שממתינים יותר המאגר נהיה מצומצם יותר. ה' נתן חן טבעי לבני נוער בגיל מסוים. כאשר עוברים גיל זה, החן החיצוני פוחת, כח המשיכה אוזל. [ב] גם ככל שהאדם מתבגר יותר הוא יותר ביקורתי. הוא בקלות יתר מוצא פגמים בזה שמציעים לו. [ג] וככל שהאדם מתבגר יותר הוא פחות גמיש, הוא איננו מוכן להתפשר עם דיעותיו של הזולת. ונהיה לצערנו מעגל קסמים שככל שממתינים יותר, הסיכויים למצוא את "המודל הנכון" פוחתים והולכים כי משתנה קנה המדה אצל המחפש וזה מקשה עליו ליזום פעולה ולהחליט בחיוב.
צריכים אנו לשנות את עמדתנו לענין הקריטריונים שמחפשים בבן זוג. נכון שצריכים להיות מתונים ולבדוק היטב. אבל צריכים גם כן להיות גמישים ולהזדרז יותר. צריכים לדעת כי אי אפשר לברר לגמרי, וצריכים יותר בטחון ברחמי ה' ולהאמין שה' מזווג זיווגים. כן צריכים על כך תפילה לבבית. מפני צירוף כוחות הנפש הללו שולח ה' את ברכתו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
