ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- נושאים באמונה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן ז"ל
ודאי קדושה היא מציאות. אמנם השוני אינו נראה לעיניים, אבל גם דברים שאינם נראים לעין קיימים. לדוגמא: את הנפש שבאדם אי-אפשר לראות, אבל אין ספק שהיא קיימת, והיא אף יותר חשובה מהגוף שאותו היא מחיה. גם את השכל שבאדם החכם אי-אפשר לראות, אף-על-פי שהוא קיים בודאי. כך גם קדושה אינה נראת לעיניים אבל היא מציאות קיימת.
ראיות מהש"ס שקדושה היא מציאות
מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל היה רגיל להביא ראיה להנחה זו מהגמרא במסכת מכות דף כב: "אמר ר' יצחק: המנהיג בשור פסולי המוקדשים, לוקה, שהרי גוף אחד הוא, ועשאו הכתוב כשני גופים", עכ"ל לשון הגמרא. שור פסולי המוקדשים הוא שור קדוש שנפל בו מום ונפדה והוא מותר באכילה כחולין, ואסור בגיזה ועבודה כמוקדשים. יש בו צד של חולין וצד של מוקדשים, ולכן המנהיג אותו, או חורש בו, עובר באיסור כלאיים, כי חרש בשני מינים, מין חולין ומין קודש, ואף שהוא גוף אחד, עשאו הכתוב כשני גופין. זאת אומרת, קודש הוא מין שונה במציאותו מחולין, עד כדי כך שיש כאן איסור כלאיים.
הוכחה נוספת שקדושה היא מציאות ממשית יש להביא מהגמרא במסכת תמורה דף ג: "אמר ר' יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי הגלילי: כל לא-תעשה שבתורה, עשה בו מעשה, לוקין עליו. לא עשה בו מעשה, אין לוקין עליו. חוץ מנשבע ומימר ומקלל חברו בשם, דאלו אף-על-פי שלא עשה מעשה, חייב". ובהמשך הגמרא בעמוד ב שם: "אמר ליה רבי יוחנן לתנא: לא תתני מֵימֶר משום דדבורו עשה מעשה", שעושה מחולין לקדשים. "מֵימֶר" פירושו מי שרוצה להמיר בהמת קודש בבהמת חולין, דבר האסור מן התורה, ואם עשה זאת לוקה. רבי יוחנן אומר שאף שכל מה שעשה הוא בדיבור, נחשב לו הדבר למעשה ממשי, כי עשה שינוי בבהמה, מחולין לקדשים, וזה נחשב למעשה ממש.
הרי אם כן שתי ראיות מהגמרא שקדושה הינה מציאות ממשית. אמנם היא איננה נראית לעיניים, אבל אין זה מפחית מממשותה.
לאמור, קדושה איננה רק גֶדר דיני, שדבר קדוש יש עליו אסורים וחיובים מסויימים, אבל במהותו אינו שונה מדבר שאינו קדוש. אלא כאמור, קדושה היא מציאות ממשית, והדינים שעליה נובעים מן אותה המציאות של הקדושה.
הקדושה - המציאות היותר ממשית
כעת נעלה שלב נוסף בהגדרת הקדושה. לא רק שהקדושה הינה מציאות ממשית, אלא היא המציאות היותר ממשית והיותר קיימת. מקור כל המציאות הוא ריבונו של עולם הקדוש ברוך הוא. כל הבריאה נמשכת ממקור הקדושה, וסדר השתלשלות הוא, מקדושה עליונה מוחלטת, לקדושה פחותה, ממדרגה למדרגה, עד למדרגה של חולין. וככל שהשתלשלות הינה ארוכה יותר ורחוקה יותר מהמקור, פחות היא חזקה ופחות היא מציאות קיימת.
קדושת המקום
כך הדבר בבריאת המקום, בריאת העולם. המקום המקודש ביותר בעולם הוא בית-המקדש, והמקום היותר מקודש בבית-המקדש הוא קודש הקודשים, שם נמצאת אבן-השתיה. חכמינו אמרו: "למה נקראת שמה אבן-השתיה - שממנה הושתת העולם". הרמב"ן בהקדמתו לתורה, מפרש שאבן-השתיה היא הנקודה הראשונה של התחלת העולם, ואחר-כך הנקודה הזו הלכה והתרחקה והתפשטה עד שנעשתה עולם שלם. שלמה המלך בחכמתו ידע ש"מציון מכלל יופי", מציון נשתכלל העולם, והיה שלמה המלך יודע איזהו גיד שהוא הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין. כלומר עיקרו של עולם והתחלתו בפועל היא ממקור הקודש, הוי אומר, מה שיותר קרוב לקדושה, יותר הוא קיים, יותר הוא מציאותי ויותר הוא ממשי.
ולפי שמקום קודש-הקודשים הוא הנקודה הראשיתית של בריאת העולם, והנקודה הזו היא נוגעת כביכול במה שלפני הבריאה של המקום, לפיכך במקום הזה נעשה נס, כמו שאמרו חכמים, ש"מקום ארון אינו מן המדה". קודש-הקודשים היה עשרים אמה על עשרים אמה. מצד אחד של הארון היה האורך עשר אמות, ומצד שני שוב עשר אמות, והרי הארון היה אמה וחצי על אמתיים וחצי, ואיך מדדו מכל צד עשר אמות, כאשר כל אורך ורוחב קודש-הקודשים היה סך-הכל עשרים אמות, אלא היה זה נס שהוא מתאים למקום הזה, כי קודש-הקודשים הוא הגבול בין מקום לבין מעל-מקום, ולכן יש בו מציאות של מקום ולא-מקום בו-זמנית.
ולפי שבית-המקדש מקום קדוש, יש בו מצוות מיוחדות, לו וירושלים שהיא הקרובה למקדש. היא קדושה משאר ארץ-ישראל, ולכן יש בה מצוות מיוחדות, שאוכלים בה קודשים-קלים ומעשר-שני. לא המצוות גורמות את קדושתה, אלא קדושתה היא שגורמת שיש בה מצוות מיוחדות. וכן ארץ-ישראל קדושה מכל הארצות, ולפיכך יש בה מצוות הנובעות מקדושתה, אלו הן "המצוות התלויות בארץ".
קדושת הזמנים - קדושת השבת
וכך הדבר בבריאת הזמן. הזמן הקדוש ביותר הוא הזמן הראשון שנברא, והוא מקור כל הזמנים. השבת היא הזמן הקדוש ביותר. היא "תחילה למקראי קודש", לכל זמני הקודש, שהם הימים-הטובים. היא במרכז השבוע. שלושה ימים לפני השבת, ושלושה ימים אחר השבת, והשבת באמצע. על כן מי שלא הבדיל במוצאי-שבת יכול להבדיל עד יום שלישי, שעדיין קשור בקדושת השבת. מיום רביעי כבר נכנס לשלושה ימים שלפני השבת הבאה. לעתיד לבוא יהיה "יום שכולו שבת", ומכאן שהזמן שמעל הזמן בעולם-הזה הוא השבת. השבת היא "מעין עולם-הבא", בגבול בין העולם לבין מה שמעל העולם.
הנה הבריאה התחילה משבת, שהרי ביום הראשון נאמר: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". יש להבין מה הכוונה במילים "ויהי ערב", הרי כל עוד שלא היה אור היה כל הזמן חושך, ואם כן ההתחלה לא התחילה בערב, אלא בבוקר, כשנהיה אור אשר מקודם לו היה חושך? אלא אמרו חכמים [עיין רמב"ן שם], שהיה אור ומיד נחשך ויהי ערב. איזה אור היה זה? איזה אור יש לפני הערב של היום הראשון בשבוע? זהו אורו של יום השבת אשר קדם לבריאה ושהוא אחרי הבריאה. נמצא ששבת-קודש היא המקור של בריאת הזמן, ויום השבת הוא יום קדוש, שונה משאר הימים במציאותו, עליון וממשי יותר. ומתוך שהוא קדוש, יש בו מצוות מיוחדות הנובעות מקדושתו.
קדושת ישראל
וכמו שיש זמנים קדושים ומקומות קדושים, כך יש אומה קדושה. בני ישראל קדושים מכל העמים, שונים משאר העמים, לא רק במצוות המוטלות עליהם, אלא בעצם טבעם, בעצם מהותם. וכפי שאמרנו, מה שיותר קדוש הוא יותר ראשוני, יותר קרוב אל ראשית הבריאה, ולכן ישראל נקראים ראשית - "קודש ישראל לד', ראשית תבואתו".
ישראל נקראים "בכור" - "בני בכורי ישראל". הבכור הוא ראשון והוא קדוש. נשמתם של ישראל חצובה מתחת לכסא הכבוד. ישראל קדמו לעולם. הם ראשית המציאות ולכך הם קדושים. ישראל נקראים "הלב שבאומות". ראשית בריאתו של אדם היא הלב, אחר-כך נרקמים שאר האיברים. כך ישראל ראשית הבריאה האנושית, ומתוך שהם קדושים יש להם תפקיד מיוחד, יש להם תורה ומצוות.
עקרי דברים אלו זכיתי לשמוע ממורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל.
לסיכום: שלושה מישורים של הבריאה: הזמן, המקום, ונבראים - שורשם בקודש, והקודש הוא המציאות השורשית, וממנה נמשך כל קיומו של עולם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
