ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- וארא
- שבת ומועדים
- הגדה של פסח
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
כל החיילים
בגמרא בפסחים (קיח ע"א) מובא "תנו רבנן, [כוס] רביעי גומר עליו את ההלל (תהלים קיג-קיח) ואומר הלל הגדול (תהלים קל"ו) דברי ר' טרפון, ויש אומרים "ה' רועי לא אחסר" (תהלים כג). העיר על כך רשב"ם: "הכי גרסינן, רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו הלל הגדול". תמוה הדבר, כשמוסיף "הכי גרסינן" מה בא רשב"ם לתקן? והרי כך עצמו כתוב לפנינו בגמרא? אלא הגירסא הקדמונית היתה כך: "רביעי גומר עליו את ההלל, וחמישי אומר עליו הלל הגדול דברי ר' טרפון, ויש אומרים ה' רועי לא אחסר". זאת אומרת, רשב"ם מחק כל הענין של כוס חמישי. אבל הרב מנחם כשר ("תורה שלימה", סוף וארא עמ' 109-112) מביא כי "כוס חמישי" הוא הנכון לפי גירסת רבי עמרם גאון, הלכות גדולות, מהרי"ץ גיאות, רבנו חננאל, הרי"ף הרמב"ם והרא"ש, וגם ב"דקדוקי סופרים" (כת"י עתיקים של התלמוד). וכן מהר"ל (גבורות השם, פרק סה, עמ' שא) קיים גירסא זו ונתן הסבר מנומק מה הטעם שיש כן לשתותה, נביא בסוף דברינו.
במה נעוץ הויכוח? הנה הקב"ה ייעד לנו ארבע הבטחות, הן: [א] והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים [ב] והצלתי אתכם מעבודתם [ג] וגאלתי אתכם בזרוע נטויה וכו' [ד] ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוקים וכו' (שמות ו, ו-ז). וזהו טעם לארבע כוסות (ירושלים, פסחים, פ"י). אבל צריך עיון, הרי ישנה גם הבטחה חמישית? היא "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה וכו' ונתתי אותה לכם מורשה, אני ה'" (פסוק ח). מדוע אין מול הבטחה זו כוס נפרדת? ושאלה יותר חזקה נשאל, מדוע ה' לכאורה לא קיים בנו הבטחה זו, ודור יוצאי מצרים מתו במדבר ולא הגיעו לארץ?
לפי היסוד האמיתי ומוצק שלימד אותנו רמב"ן (ויקרא יח, כה) אין להפריד בין "ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוקים" לבין "והבאתי אתכם אל הארץ". כי במה אנו שייכים לחלקו של הקב"ה? בזה שאנו בעלי הארץ הזאת. זו לשונו: "ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה וכו' אני ה' אלוקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים" (ויקרא כ, כד) יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים וכו' כשנתן לנו את הארץ שיהיה הוא לנו לאלקים ונהיה מיוחדים לשמו". הרי שעיקר קשרנו עם הקב"ה היא דרך יש ישיבתנו בארץ הקודש. אמנם לא בכל הדורות אנו כאן. אבל היא לנו ל"מורשה" (שמות ו, ח). פירשו חז"ל מלה זו, שלא כתוב "ירושה" אלא "מורשה" כדי להנחיל לדורות הבאים (ירושלמי בבא בתרא פ"ח סוף ה"ב). הרי אנו בעלי הארץ מאז שזכינו בה, ועד דורות עולם. בזה יש מענה כיצד הסבורים שיש כאן רק ד' הבטחות, יצרפו יחד "ולקחתי אתכם לי לעם" עם "והבאתי אתכם אל הארץ". כי הם קשורים זה בזה.
אבל עדיין חייבים אנו תשובה מדוע לכאורה הבטחה זו לא נתקיימה? לכל הפחות שלש תשובות לדבר. ראשית עלינו לדעת כי יש ארץ ישראל המיושבת ומוחזקת, ויש ארץ ישראל המובטחת. המיושבת כי או ע"י כיבוש יהושע בזמנו, או התנחלות עזרא בזמנו, או כיבוש א"י על ידי כוחות מדינתנו במלחמת הקוממיות (לפי פסק הרב ש"י זווין, "תחומין", כרך י' עמ' 25, ודעת הגרי"מ טיקצינסקי, בספרו "ארץ ישראל"). אבל הארץ המובטחת משתרעת על שטח גדול בהרבה; מנחל מצרים (הסואץ) ועד נהר פרת, ומהמדבר (והמדבר בכלל) ועד הלבנון (בראשית טו, יח; דברים יא, כד). זאת אומרת חצי האי סיני הוא חלק אמיתי של ארץ הקודש, היתה בידינו אחרי מלחמת ששת הימים, ועתידה שוב לחזור לידינו. כי היא מזרחה לנהר מצרים והיא גבול ארצנו. לכן כאשר בני ישראל נדדו במדבר סיני משך ארבעים שנה, אמנם טרם כבשו, אבל דרכו עלאדמת קודש של ארץ ישראל. מושג זה נאמר מפורש ע"י ספר הכוזרי (מאמר ב, פרק יד) כיצד משה קבל נבואה במעמד הסנה? והרי אין נבואה בחוץ לארץ? ועונה כי באמת משה עמד שם על אדמת ארץ ישראל! וכן מפורש שם "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה" (שמות ג, יב) והוא הר סיני. ואם נקשה הרי משה לא נכנס לא"י? נענה כי לא נכנס לארץ המקודשת בכיבוש, אבל עמד בארץ המובטחת. [וכך מציין הגאון ר' מאיר שמחה ב"משך חכמה", פרשת חוקת, כי גם מרים קבורה היא בארץ המובטחת]. ולכן באמת ה' קיים בישראל "והבאתי אתכם אל הארץ", אמנם לא זכו לכבוש ולקיים בה כיבוש יהושע.
יישוב נוסף לשאלה זו נביא ע"פ הגמרא בעירובין (נב.) וברמב"ם (הל' עירובין פ"ז ה"ח). ההולך בדרך בערב שבת ורצונו להגיע למקום מרוחק יותר מן ב' אלפים אמות (והרי אסור ללכת מחוץ למקום יישוב יותר מאלפיים פסיעות), יכול לקבוע כי שביתתו תהיה תחת "עץ פלוני" שהוא מכיר. ואע"פ שבזמן כניסת השבת טרם הגיע לאותו מקום העץ אלא הוא פחות מאלפיים פסיעות מהמקום שנמצא בו אז, למחר בשבת רשאי הוא ללכת הלאה ממנו עוד ב' אלפים פסיעות נוספות, כי הרי קבע בדיבורו כי שביתתו בשבת תהיה שם.
חידוש מפתיע זה נאמר אפילו אם רק פסע פסיעה אחת בלבד אל הכיוון של אותו העץ, כיון שבדעתו להשלים את שאר המרחק עד לעץ, נחשב לו הדבר כאילו כבר הגיע לשם ושם מקום שביתתו. שם מרכז העיגול שלו ויכול להמשיך משם עוד ב' אלפים פסיעות. והרי לארץ ישראל (הנקראת בספרי קבלה "שבת מלכתא") יש אותו המושג. כיון שאבותינו במצרים יצאו לדרך בכוונה להגיע לארץ ישראל, ואמרו כי שביתתנו תהיה שם, כיון שפסעו לשם כמה פסיעות קנו שם שביתתם, ונחשבת הארץ היא שלהם.
יישוב נוסף כתבנו ב"אוצרות התורה" (פרשת וארא) ע"פ בבא בתרא (קיז ע"א) שבנחלת א"י המתים יורשים את החיים, וגם זה נחשב להם כנחלת א"י.
נחזור לעניננו. מה ההבדל בין הנוהגים לשתות למצוה רק ארבע כוסות יין בליל הסדר לנוהגים חמש כוסות? הרב מנחם כשר (תורה שלמה, פרשת וארא עמ' 107) הביא מהמדרשים למעלה מעשרים רמזים למנהג של ארבע. אבל מפני מה לשתות כוס חמישית? נביא כאן שני נימוקים.
מהר"ל מלמד כי אחרי גאולתנו מידי זרים, זקוקים אנו לברכת ה' שתהיה לנו פרנסה בשפע. כי להגאל, ואח"כ לסבול צער העוני, לא תיקרא "גאולה". ובאמת הנס של פרנסה הוא גדול מהנס של גאולה, כמאמר חז"ל בהמשך הסוגיא "קשים מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה. בגאולה כתיב 'המלאך הגואל אותי מכל רע' מלאך בעלמא, ואילו במזונות כתיב 'האלוקים הרועה אותי'" [הקב"ה בעצמו] (פסחים קיח.). כי החותך קצבה לכל חי, רווחו של אדם זה הוא על חשבון הפסדו של אדם אחר, וצריכים זכויות רבות לזכות בדין. ולכן דוקא על ברכה של כוס חמישי אמרו לומר עליו "הלל הגדול" המסתיים "נותן לחם לכל בשר, כי לעולם חסדו", או לומר "ה' רועי לא אחסר". והרי שם סיימו בגמרא "ולמה נקרא הלל הגדול? מפני שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה". ויודעי סוד מבינים שהכינוי "רומו של עולם" מציין מקור הגבוה ועצום ביותר (לשון מהר"ל "ועוד יש ענין מופלא מאד", עמ' שב). והאריך מהר"ל לחלוק על גירסת רשב"ם (עמ' שד).
נציין טעם נוסף להנהיג כוס חמישית על פי דברים מאירים של הרב מנחם כשר
בביאורו ל"הגדת פסח ארצישראלית" (ניו יורק, תש"י, עמ' 179 ואילך) המוכיח כי כן דעת רובם מהראשונים (שם, דף 190). כוס זו מסמלת "והבאתי אתכם אל הארץ". כן כתב שו"ת הראב"ד (תמים דעים, סי' רמה) בשם הירושלמי (לפי גירסתו) ועוד ראשונים (עיין שו"ת חזון עובדיה על הלכות פסח, כרך ב' עמ' תתע). ה"לבוש מרדכי" (או"ח סי' תפ"א) מלמד שהיא מסמלת גאולתנו העתידה הנצחית. לדעת הרב כשר (שם, דף 206) היא עידננו אנו אשר זכינו ב"ה לראשית צמיחת גאולתנו, עם כל חבלי לידה הקשים המלווים הענין. כדברי חזקיהו "כי באו בנים עד משבר וכח אין ללידה" (מל"ב יט, ג). וזו לשון הרב מנחם כשר:
"והנה בזמננו אנו שזכינו לראות חסדי ה' וישועתו עלינו וכו' וקיום הבטחת "והבאתי אתכם אל הארץ", טוב ויפה לקיים מצוה מן המובחר בשתיית כוס חמישי, ולומר עליו הלל הגדול "שבשפלנו זכר לנו וכו' ויפרקנו מצרינו" ולהודות לה' על הנסים ועל הנפלאות" עיי"ש שהאריך.
ואם ישאל השואל: מי התיר לנו לשנות מן המנהג המקובל בעם ומובא בשו"ע (סי' תפ"א) לשתות רק ארבע כוסות? ראשית, הרמ"א הוסיף שם ש"מי שהוא איסטניס או תאב הרבה לשתות, יכול לשתות כוס חמישי ויאמר עליו הלל הגדול". ושבח ותהלה שאומרים להקב"ה שזיכה אותנו ולמעלה מששה מליון יהודים חזרו ארצה, "ושבו בנים לגבולם", ויש לנו הצלחה נפלאה נגד כל אויבינו מסביב, יום יום, "לא תהא כהנת כפונדקית?" לא יהיו מותרים כמו התאב והאיסטניס? ובמיוחד לפי אותם ראשונים (התוספות והרא"ש) הסוברים שאיסור אכילה אחרי מצה של אפיקומן כדי להשאיר טעם של מצה בפה, הוא נאמר רק בעניני מאכל ולא לענייני שתיה (עיין "חזון עובדיה" הנ"ל עמ' תתע"א, המביא דעות שאם ירצה חמישית, רשאי רק שיאמר עליו הלל הגדול). ובודאי רשות יש לנו לשתות כוס זו כלשון רמב"ם (הל' חמץ ומצה, פ"ח ה"י). ומבאר הר"ן בדעת הרמב"ם שרבי טרפון איננו חולק על חכמים האומרים שיש חיוב לשתות ארבע כוסות, אלא שמוסיף עליהם כי כוס חמישית היא למצוה מן המובחר. ואין סתירה מכל המדרשים שנתנו טעמים רק לארבע כוסות, כי הם דנים על עצם הגאולה, ואנו מוסיפים לענין ברכת הפרנסה (כפי ביאור מהר"ל, ולכן רק בעל הבית בלבד הוא שותהו, ולא שאר המסובין) או שאנו מוסיפים כוס על שם הגאולה העתידה. ארבע כוסות הן לענין גאולת מצרים, והחמישית היא על גאולת הנצח. ועכשיו שאנו בניצנים ראשונים של גאולת ישראל, ודאי כדאי הוא לברך את הקב"ה על כך. במיוחד יושבי ארץ הקודש, שגם למראה עיניים נתקיים בהם "והבאתי אתכם אל הארץ", ינהגו כוס חמישית.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
