האם הגמרא עוסקת רק במקרים מצויים, או גם בשאלות תיאורטיות? נראה לי שהרבה פעמים הגמרא מפלפלת במשהו שלעולם לא יקרה.

שלום וברכה, הגמרא עוסקת גם בשאלות לא מצויות. גם מקרה לא שכיח קורה באחוז מסוים בתוך חברה וחשוב לדעת מה עושים כאשר קורה מקרה כזה. מעבר לכך, גם שאלות שנראים מאד רחוקים מהמציאות הם חלק מתורת ה'. מצינו בגמרא דיון על יצור שפניו אדם וגופו תייש (נידה כג:), ובירור הלכתי על גוזל שרגלו אחת בתוך חמישים אמה מהשובך, ורגל אחת מחוץ לחמישים אמה מהשובך, אם הוא שייך למוצאו וכו (בבא בתרא כג:). התורה אינה רק הוראות שימוש מה לעשות מחר. לימוד תורה לשמה היא דבקות בקדוש ברוך. אנחנו אוהבים את ה', ושמחים בתורתו, ורוצים לדעת מה התורה אומרת במקרה כזה ובמקרה אחר אף שאינו שכיח שיקרה. דבר נוסף, הרבה פעמים כאשר הגמרא או הפוסקים לדורותיהם דנים במקרה לא שכיח, הרי שהשאלה היא עקרונית ובאה ללמד איזה גדר חדש, והבנה יסודית בדין. מתוך בירור ההלכה בשאלות רחוקות כאלו וגדרי ההלכה ניתן גם ללמוד הלכות מאד מעשיות בענינים שביום יום. מקורות והרחבה: בבבא בתרא (כג:) הסתפק רבי ירמיה מה דינו של שובך שרגלו אחת בתוך חמישים אמה ורגלו אחת בחוץ. מסופר שם בגמרא שבעקבות שאלה זאת הוציאו את רבי ירמיה מבית המדרש. רש"י שם פירש שהוציאוהו כי הטריח עליהם. בתוספות שם (ד"ה 'ועל דא אפקוהו') כתבו שאין לפרש שהוציאוהו משום ששאל שאלה לא שכיחה שהרי המשנה עצמה עוסקת במקרים כאלו. ע"ש שהתוספות הסבירו הסבר אחר מדוע הוציאו מבית המדרש. כתב רבינו בחיי בספר חובת הלבבות (בהקדמה) שהדרך הנכונה היא כפי שעשו חכמינו הקדמונים שהיו לומדים את יסודות ההלכה, ולא היו מפלפלים במקרים לא שכיחים. זאת משום שרצו להשקיע מזמנם היקר לעסוק בחובת הלבבות של אהבת ה' יראת ה' וכו. עיין גם דברים דומים קצת בהקדמה למסילת ישרים, ובהדגשה במסילת ישרים – סדר הויכוח. ה'חתם סופר' (פר' בחקותי עה"פ אם בחקותי תלכו ד"ה א"י) חלק על דברי חובת הלבבות, וכתב שמוכח מהש"ס לא כדבריו, שהרי רוב הדיונים בש"ס אינם שכיחים. וז"ל: "...לאפוקי ממה שכתב חובת הלבבות ז"ל והזהיר מהיות כל עסקנו בידיעת הדינים הנכרים ושאלות הזרות, כגון דיני גטין וכדומה, אלא יהי' כל עסקנו בעיוניות, ולכשיבוא שאלה כזו לידינו נעיין בה. והנה במחילת כבוד החסיד ההוא, לא זה הדרך סלולה אשר חפץ ה', ואשר כבשוהו רבותינו ז"ל, וקבעו בש"ס: 'איבעיא להו, רגלו אחת בתוך נ' אמה ורגלו אחת חוץ לנ' אמה מהו (ב"ב כג, ב) ו'גופו תיש ופניו אדם' מהו, וכי האי גוונא רוב שקלא וטריא שבש"ס". ועיין עין איה ברכות (ג, לט) דברים דומים. עיין גם ים של שלמה (בבא קמא לט). באורות התורה (ט, יג) מובא פשרה בין דברי חובת הלבבות לדברי החתם סופר. מבואר שם שלימוד פנימיות התורה וחובת הלבבות עוזרת גם לפסוק בחלק הנגלה של התורה, מתוך חיבור עמוק ליסודות התורה. אולם יש לחלק בין 'המעיינים הרוחניים', כלומר שמסוגלים להעמיק בפנימיות התורה ומתאימים לכך, לבין אנשים שאינם כאלה. וכן יש לחלק בין תלמידי חכמים בתחילת הדרך שצריכים יותר לעסוק בפלפולי הלכות לבין תלמידי חכמים זקנים שכבר מילאו כריסם בש"ס ופוסקים ע"ש.