שלום וברכה מחילה מכבוד הרב על הנושא, אך תורה היא... ההגדרה של חוסר נקיות בשו"ע סימן עו סעיף ה: הצואה נראית כשהוא יושב. כאשר יצא לי להתפנות בטיול, בשטח, שמתי לב, שהמקום שנראה כשהוא יושב הוא הרבה יותר חיצוני לעומת הנראה כאשר יושבים בבית כסא על האסלה. שכן, באופן בו בנויות האסלות כיום, הישיבה מותחת מעט את האיזור שסביב פי הטבעת, ולפיכך על גבי אסלה אפשר לנקות יותר לעומק, וכביכול נראה יותר. אבל באמת בכל ישיבה אחרת, גם על כסא רגיל (וכמובן כשמתפנים בשטח כנ"ל), לא נחשף כלל האזור הזה. לפיכך שאלתי האם אפשר להקל שההגדרה של נראה כשהוא יושב, היא כפשוטו, בישיבה רגילה, ולא בישיבה על אסלה בבית הכסא המודרני. שכן לא זו המציאות הפשוטה. אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי, ושוב מחילה. יתכן שיועיל גם לאנשים שמעט (אני מקווה) עם נערווין כמוני. בתודה וברכה

לשואל, שלום וברכה! נכון הוא שיש הבדל בשיעור החשיפה בין ישיבה רגילה על כסא לבין ישיבה בשעת עשיית הצרכים, כאשר פי הטבעת 'תלוי' וההישענות היא בעיקר על הירכיים. לעניין הגמרא ביומא ל ע"א שדנה על צואה שנראית כשהאדם יושב ואינה נראית כשהאדם עומד, כתב רבנו חננאל שם: "אמר רב פפא: צואה במקומה, כלומר [במקום] הטנופת בחורי של אדם שיוצאה ממנו, אפילו אם אינה נראית אלא כשיושב לעשות צרכיו - אסור לקרות קריאת שמע כנגדה, משום דנפיש זוהמא ולא דמיא לצואה על בשרו". נראה שלדעתו הקובע הוא צורת הישיבה בשעת עשיית הצרכים, החשופה יותר (העיר על כך ב'שיעורים וכתבים - ברכות' עמ' קצא) . אם כי, ראיתי מבארים שכוונתו להקל לגבי מהות הצואה, שמדובר דווקא בשעת הפליטה, ולא בשרידים שנותרו אחרי הקינוח ('הלכות יום ביום' תפילה ח"א עמ' צז, וכדעת המור וקציעה בסי' פא שהביא שם). מאידך, לא ברורה לי טענתך שיש חשיפה גדולה יותר במבנה האסלות של היום. גם בימי חז"ל בבית כסא קבוע היה מתקן דומה, כדברי רש"י בביצה לב ע"ב: "אבנים של בית הכסא - אבנים גדולות שמצדדין אותן להיות כמין מושב חלול, ויושבין עליהם בשדות במקום המיוחד לבית הכסא", וראה גם ברכות סא ע"ב: "רבה הוו שדיין ליה לבני מזרח ומערב, אזל אביי שדנהו צפון ודרום" ובחידושי הרא"ה ובפסקי הרי"ד שם ובאור זרוע סי' קלו, שלפי תיאורם רבה הניח את שתי רגליו על שתי הלבנים בשעת עשיית הצרכים (בניגוד לרש"י בברכות שם). אמנם בגמ' בערובין י ע"ב מתואר בית כסא עם כיסוי עור שסך כל רחבו טפח, שליש מכאן ומכאן ושליש בחלל שבאמצע, ולפי זה משתמע שהחלל באמצע קטן מאוד ונמצא שצורת הישיבה דומה לישיבה רגילה על כסא. אולם במאירי שם מבואר שהעור מתמתח "להיות הנקב מתרחב כפי צורך היושב". ובערוך ערך 'אסלא' כתב בשם רבנו ניסים גאון תיאור אחר לגמרי, שזהו כסא ברזל מתקפל, והרצועות הצרות שהוזכרו לא נועדו לישיבה עליהן אלא רק לתמיכה במוטות הברזל שלא יתרחקו זה מזה, ולפי תיאורו החלל שבין מוטות הברזל גדול הרבה יותר. בויקיפדיה ערך 'לטרינה' ניתן לראות דגמים של בתי כסא עתיקים, ברובם יש חלל רחב למדי כמו היום ובחלקם חלל מועט. שיקול נוסף שיש לקחת בחשבון: הרי הנימוק לקולא בצואה שאינה נראית הוא "לא ניתנה תורה למלאכי השרת". מכיוון שכך, אפילו אם נניח שצורת הישיבה בבית הכסא של זמנם הייתה פחות חשופה, אפשר לומר שחז"ל אמדו את היכולת על פי המסוגלות המקובלת לנקות, ולכן בימינו הדין יהיה חמור יותר. לכן, נראה לענ"ד שיש לאמוד על פי צורת הישיבה המקובלת בבית הכסא כיום. אם זה מייצר עצבנות, אני מציע לקבוע מספר קבוע של קינוחים (בין חמישה לעשרה) בלי להסתכל בהם, ואחרי זה להפסיק.