שלום הרב, שמעתי (בשם הגר"א, ובשם הרב קוק) את הרעיון כי ביטול היצרא דעבודה זרה הכריחה שיפסוק כח הנבואה בישראל, כי זה לעומת זה עשה האלקים, או ביותר עומק, כי באים למעלת הנבואה דוקא בעזר כחות הנפש שמהם באה גם התאוה לעבוד עבודה זרה. אם נאמר כן, קשה להבין איך לפי הגמרא היתה טענה על יהושע שלא ביטל את היצר של עבודה זרה - אם ביטול היצר של עבודה זרה מחייב גם הפסק נבואה, היאך אפשר לתבוע מיהושע לוותר על זה? תודה רבה

שלום וברכה, שאלה טובה שאלת. אפשר לומר שהטענה על יהושע היתה שהוא היה מסוגל בכוח תפילתו וזכויותיו לבטל את יצר עבודה זרה באופן שאינו מביא את הנזק של ביטול הנבואה, וכמו שיהיה לעתיד לבוא שתהיה נבואה ולא יהיה מקום ליצר עבודה זרה. מקורות והרחבה: מה שכתבת שיחד עם ביטול יצר הרע בטלה גם הנבואה – כך באמת כתב הגר"א בסדר עולם (פרק ל). דברי הגר"א הובאו במשך חכמה (במדבר יא יז), וז"ל: "סדר עולם פרק ל: עד כאן היו הנביאים (מתנבאים ברוח הקודש), מכאן ואילך - "הט אזנך ושמע דברי חכמים" (משלי כב, יז). פירוש, את היצר הרע בטלה הנבואה, עכ"ל הגר"א. וכתב המשך חכמה: וזהו יצרא דעבודה זרה כמבואר ביומא (סט, ב). ולדעתי כוונתו אל דברי הפסוק זכריה פרק יג, ב: "והיה ביום הוא נאום ה' אכרית את שמות העצבים (מן הארץ ולא יזכרו עוד) וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. והיה כי ינבא איש עוד (ואמרו אליו אביו ואמו יולדיו) לא תחיה כי שקר דברת (בשם ה') ודקרוהו (אביו ואמו יולדיו בהנבאו"). ועל זה כיוון הגר"א. כי לזה כוונת הפסוק על נבואת אמת, שתבטל בביטול יצר הרע. ולא קאי לעתיד, דעל העתיד כתיב ביואל פרק ג, א: "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי (על כל בשר), ונבאו בניכם (ובנותיכם, זקניכם חלומות יחלומון, בחוריכם) חזיונות יראו. (וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי"). וזה ענין רחב צריך ביאור במושכל, ואין כאן מקומו להאריך". עכ"ל המשך חכמה. וכעין זה כתב ר' צדוק הכהן מלובלין (רסיסי לילה אות יג): "כפי המעלה והשלימות שיש לאדם כך יש לעומתו חסרון כנגדו ממש כפי ערכו. כי מימות חטא אדם הראשון הכל מעורב טוב ורע וזה לעומת זה שעשה אלהים הם בערבוביא. וכל שיש בו חסרון עצום הוא כלי גם כן לשלימות מופלג אם יזכה. כדרך שמובא בזוהר (ח"ג רטז סוף ע"א) בדור מבול שהיו ראוים לקבל תורה. והוא כדרך שאמרו בסוכה (נב א) כל הגדול וכו' יצרו גדול וכו' פירוש יצר דתאוות שהוא נקרא שטות כמו שאמרו ז"ל (סוטה ג א) על פסוק (במדבר ה, יב) כי תשטה. וכפי גדלות החכמה כך יש גדלות שטות. ובהיות יצרא דעבודה זרה שליט היינו להיות אור הנבואה נגלה אז להיות רואה בעין מראות אלהים מזה נמשך יצר הרע לעשות אלהים אחרים הנגלים לעין: ולכן אמרו ביומא (סט ב) דכשביטלוהו אנשי כנסת הגדולה אמרו לא איהו בעינן ולא אגריה פירוש אגריה השלימות הנמשך ממנו כי מעת שנעקר יצרא דעבודה זרה נסתלקה נבואה מישראל. כי כאשר אין חסרון בזה אין שלימות להיות הכרת הנוכח דאלהי אמת לעין רק בהעלם כטעם חכם עדיף מנביא שהוא על ידי רוח הקודש עיין שם ברמב"ן בבא בתרא (יב א) והוא מצד ההעלם". הקשית: מדוע היתה טענה על יהושע שלא ביטל את היצר של עבודה זרה (ערכין לב:), והרי הוא לא רצה לבטל את הנבואה. מעניין שהרב איתן שנדורפי (מאמרים דברי הימים ב פרק לג, במאמר 'כיצד יתכן שמנשה מלך יהודה עבד עבודה זרה?)' אכן כתב שלכן יהושע לא ביטל את העבודה זרה, שלא רצה שיחד עם זה תבוא ביטול הנבואה. אך עדיין יש להסביר את הביקורת של הפסוק על יהושע לדברי חז"ל (ערכין לב:). ונראה על פי המשך חכמה (שם) שלעתיד לבוא תהיה נבואה ובכל זאת לא יהיה מקום לעבודה זרה. כנראה שיהושע היה יכול לקדם מצב כזה. שוב מצאתי במשך חכמה (דברים ל ה): "ולפי זה בגאולה ראשונה בימות יהושע בן נון לא היה יכול לבטל זה, שההבטחה היה על גאולה שניה. ולפי זה מאן דאמר שפגם השם בכבוד יהושע בן נון מפרש כר' אלעזר דקאי על גאולה העתידה לעתיד לבא. וצריך ביאור הסוגיא דסוף ערכין, ואכמ"ל". הערת הג"ר שלמה הירש: "יתכן גם שכמו שאנשי כנה"ג החליטו שעדיף לבטל את יצרא דע"ז כדי שלא יכשלו, למרות שהדבר יגרום לביטול הנבואה, כך היה גם ליהושע לחזות מה יגרום יצרא דע"ז ולבטלו".