שלום כבוד הרב קוראים לי עדי, בת 22, אני לומדת ובמקביל עובדת כי חייבת פרנסה… לפני תחילת המלחמה, התחלתי להרגיש שיש לי ממש קושי בלקום לעבודה ולתפקד כרגיל. המלחמה נתנה לי קצת זמן לחשוב והגעתי למסקנה, שזה נובע מתוך זה שאני אדם שתמיד מחפש משמעות בכל מקום שבו אני נמצאת ולא מצאתי את אותה המשמעות בעבודה (היא עבודה עם משכורת מעולה! אבל אין לי סיפוק ממנה) מה שגורם לי להרגיש ריקנות אדירה שמקשה לי מאוד על הנפש ומכבידה עליי. אני רוצה לעזוב את העבודה אבל מפחדת ממש בגלל הפן הכלכלי. כי אני אומרת לעצמי שהרי ה׳ דורש מאיתנו שנשתדל והוא יעזור. אז רציתי לשאול האם זה בסדר שאעזוב את העבודה ? כי נכון שאני נפשית לא מסוגלת אבל עדיין אני בחששות כי אם אני אעזוב את העבודה לא תהיה מהצד שלי שום השתדלות. והייתי רוצה לדעת מה אני יכולה לקחת על עצמי בשביל לחזק את הנפש? *אני דתייה לאומית. מתלבשת צנוע (כמובן שיש מקום לשיפור תמיד), משתדלת להתפלל תפילה אחת ביום, על נטילת ידיים ומדי פעם שיעורי תורה ביוטיוב… תודה מראש והמשך יום טוב עם בשורות טובות לכל עמ״י בע״ה יתברך

שלום וברכה. זו באמת התלבטות קשה. הפחד לאבד מקור הכנסה טוב לעומת הצורך לחיות חיים עם משמעות. אם העבודה פוגעת בך נפשית, כנראה שזה מקום שלא מתאים לך. בסוף כסף אמור לשרת אותך ולא לאמלל אותך. אני מציעה שתחפשי מקום עבודה עם משמעות בשבילך, גם אם זה יכניס פחות. ואולי תמצאי גם וגם. הפרנסה מה'. ההשתדלות עליך. בהצלחה נעמי