ישנו טריק פסיכולוגי שבו אדם שמרגיש עצב עמוק או רצון לפגיעה עצמית מטיח בחוזקה על העור גומיה שכרוכה סביב ידו כדי לעוררו מהדבר שחשב עליו אך האם הדבר מותר מבחינה הלכתית? זו איננה פגיעה הנשארת לאורך זמן וכשעושים זאת במידה מתונה הגומיה לא תחתוך את העור בזמן ההצלפה

שלום וברכה, מכיוון שעושים את זה לצורך, כדי למשוך את תשומת הלב החוצה מהמחשבות הקשות, ואין בדבר כאב משמעותי אין איסור בדבר. אינני איש מקצוע, ולא יודע אם זה עוזר, אך אם אתה חושב שזה יעזור - מותר. בברכת גמר חתימה טובה! מקורות והרחבה: למדנו בגמרא (בבא קמא דף צא:) שלדעת ר"א הקפר ברבי אסור לאדם לחבול בעצמו, וכך דרש את הפסוק "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש? וכי באיזה נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים ק"ו: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה". וכן פסק הרמב"ם (חובל ומזיק ה א) והשולחן ערוך (חו"מ תכ לא). אגב, האיסור הוא לא רק אם מוציא דם, וכפי שעולה מהגמרא הנ"ל שאסור לאדם לצער עצמו ולמנוע מעצמו מאכלים שהוא צריך. (ועי' אגרות משה חו"מ ב סה שנטה לאסור לעשות דיאטה באופן שמרעיב את עצמו ומונע עצמו לא רק ממאכלים של תאוה אלא ממאכלים שהגוף צריך, כאשר עושה כן לא לצורך בריאות הגוף אלא לצורך נוי ויופי ע"ש). ובתוספות (ב"ק צא: ד"ה אלא האי תנא) כתבו שאסור לחבול בעצמו אפילו לצורך, כגון אשה שטפחה על ראשה ע"ש. אך ראה ביביע אומר (ח"ח חו"מ סימן יב א) שכתב לגבי ניתוח פלסטי לצורך נוי ויופי: "מ"מ יש לחלק בין צורך לצורך, ולאו כולהו בחדא מחתא מחתינהו, ונידון שלנו שהיא נהנית בתמידות לזמן ארוך, ואילו הניתוח הוא בזמן קצר מאד, ועל ידי הרדמה, הרי זה בבחינת מה שאמרו (מועד קטן ט ב), אף על פי שמיצר עתה, שמח הוא לאחר זמן. וכל שכן אם יש לה צער ללכת כך, שבודאי שיש להתיר, וכמ"ש כיו"ב התוס' שבת (נ ב) בד"ה בשביל צערו, שאפילו אם אין לו צער אלא שמתבייש ללכת כך בין בני אדם, מותר, שאין לך צער גדול מזה וכו" ע"ש ביביע אומר. בנידון שלנו הכאב הוא רגעי וקל, ובתקווה לתועלת חשובה בע"ה.