בסוגיה בשו"ע יו"ד סימן צח’ בדעת רוב הפוסקים ונגדם הש"ך (ס"ק ו’) והפר"ח בנושא מינו במינו "אחר שמא" או "אחר טעם", רציתי לדעת לפי מי פוסקים הלכה למעשה?

פוסקים לפי הש"ך שסובר "אחר טעם". יש לנו כלל שמין במינו לא בטל, וכן יש דברים שמין במינו בטל ברוב ולא צריך שישים, ומין שלא במינו תמיד בשישים. ונשאלת השאלה, לפי מה אנו קובעם את זה האם לפי איך שקוראים לזה או לפי הטעם. ואנו פוסקים כש"ך שהולכים לפי הטעם, ואם הטעם שונה זה נקרא מין שלא במינו. רק דברים שאוסרים תערובתם במשהו הולכים על פי השם.