כפי שלמדתי, בעיקר בשיטת ריה"ל, עיקר האמונה שלנו מבוססת על התגלות ה’ במעמד הר סיני, במצרים ובמדבר. בעקבות פרשות השבוע האחרונות ובעיקר בחטא המרגלים (ספר במדבר) עלתה בפני השאלה: אם עם ישראל שהיה באותו דור וחווה את התגלות במראה עיניים לקה בחוסר אמונה איך מצפים מאיתנו שלא ראינו בעינינו ואנחנו כשלושת אלפים שנה אחרי להאמין?

דור המדבר לא חטא בחוסר אמונה. אומנם היו לו נפילות וחטאים אבל לא היה לו ספק שה' קיים והוא מדבר עם בני אדם ומצווה אותם ונותן להם תורה, והוא פסוק מפורש: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". אומנם גם אנשי אמונה יכולים ליפול - ואכן כך קרה להם - אבל אין זה מטיל ספק בעצם האמונה שלהם. והראיה הטובה ביותר היא שהם לימדו את בניהם אחריהם להאמין בה'. ואילו היו מסופקים בדבר לא היו מלמדים את בניהם להאמין בה' אלא אומרים להם שיש להסתפק הדבר. ומאחר שכל דור לימד את בניו להאמין במציאות ה' ובתורתו מסתבר הוא שכל דור האמין שאכן כך הדבר, ושאבותיו לא שיקרו לו. ומכוח זה גם אנו קיבלנו את מורשת האמונה בקבלה העוברת מדור לדור וגם אנו מנצטרפים לשרשרת הדורות אנשי האמונה.