בגמרא מופיעים דיונים על פסוקים שבמהלכם נאמר שפסוק זה "שר העולם" אמרו. א. האם הכוונה שפסוק זה לא נאמר ישירות מה’ לנביא אלא נמסר בתיווך אותו שר או שהנביא לא קיבל זאת מהקב"ה אלא ממנו! או אולי שחכמים קיבלו זאת ממנו ולא מהנביא!!? ב. רש"י מכנה אותו "שר הממונה" על מה? ג. כיצד אפשר להסביר את הפסוק "נער הייתי וכו’ " (תהילים לז כה), במסגרת פשוטו של פסוק,שראינו שבזמן שמד והרג גם צדיקים וזרעם סבלו ומתו כשאר העם ולא רק בזמן השואה. ד.האם הנתון שאת הפסוק הנ"ל אמרו "שר העולם" עונה לדעת חכמים את התשובה לשאלה הקודמת?

שר העולם הכוונה למלאך הממונה על כל העולם. הוא, כביכול, ה"שליח" של הקב"ה לפעול בעולם. כדרך שנאמר בהגדה "אני ולא מלאך, אני ולא שליח". הקב"ה מנהיג את עולמו על ידי אמצעים ושליחים. השליח הממונה על הכל הוא שרו של עולם. פסוקים אלו שהגמרא מביאה אינם מתאימים לאדם, שימיו קצרים, ואינם מתאימים לקב"ה שלא חל שינוי אצלו ואי אפשר לומר עליו "נער הייתי וזקנתי". לכן הגמרא מעמידה שאת הפסוקים אמר הממונה על העולם שנברא בבריאת העולם אולם אינו אדם למות. כביכול, מציאות העולם מחייבת את הנאמר בפסוק זה. את ספר תהילים כתב דוד המלך אולם הוא הכניס בתוכו מאמרים קדמונים (כשם שנאמר: שספר תהילים נכתב על ידי עשרה בני אדם. הכוונה שדוד כתבו אולם הכניס שם פסוקים ורעיונות שהיו לפניו.). הפסוק הזה הוא פסוק שרק מי שממונה על כל העולם יכול לאמרו. הפרשנים עומדים על הבעיה שציינת והם משיבים בכמה דרכים: ראב"ע, רד"ק ומצודות - לא יעזב לגמרי אלא אף שרע לו והוא סובל עדיין הקב"ה משגיח עליו שלא יעזב לגמרי. מלבי"ם - הצדיק וזרעו הם יחד. לא ראיתי צדיק או זרעו נעזבים. אם לצדיק רע הרי שלאחד מזרעו יהיה בסוף טוב. דעת מקרא (בהערה) - יכול להיות שרע לצדיק או לזרעו אולם חבריו הצדיקים לא יעזבוהו לנפשו. כלומר, הפסוק לא מדבר על המצב של הצדיק שסובל אלא על חבריו הצדיקים שלא עוזבים אותו בשעת דוחקו.