שאלתי אתכם: לפי החוק - אדם שהזמין מוצר דרך הטלפון ושילם בכרטיס אשראי, יכול לחזור בו תוך 14 יום. האם כאשר הוא חזר, אין אפי’ "מי שפרע"? והרב יינון זמיר ענה לי: שלום רב, קללת "מי שפרע" (ב"מ, מ"ד.) הינה קללה שמקללים בבית דין את מי שסיכם על עסקה, והוא אינו עומד בדיבורו ורוצה לחזר מן הקניין. אם חוקית ניתן לחזור מהקניה, אם כן הקניה הינה קניה על תנאי שהלוקח לא יחזור בו. פשוט שאין במעשה החזרה מהקניין במקרה כזה חוסר הגינות מצד הלוקח וממילא אין מקום לקללו. ורציתי לשאול: אמנם תוך 14 יום הלקוח יכול לחזור בו מהקניה, אך חברת האשראי לא מחזירה אלא על הלקוח "לשבור את הראש" עם המוכר. זהו למעשה חוק "שאין לו שיניים" כי ללקוח קשה להוכיח. ולכן היום - כך נראה, שקניין תופס מיידית, ואם הלקוח יחזיר יש מי שפרע. מה דעתכם? זה דומה למי שקנה מוצר ושילם בצ’ק ואח"כ מבטלו (וכאן, הבנק כן מסכים לבטלו) שברור שיש מי שפרע.

תשובתי הייתה והינה על בסיס הנתון שמסרת שעל פי חוק הלוקח יכול לחזור בו תוך 14 יום, ואינני בקי בפרטי החוק ויישומו למעשה, פרטים אלו עלולים לשנות את המסקנה. כיון שדרך התנהלות המסחר הינה על פי חוקי המסחר כל קניה מסוג זה הינה קניין גמור על תנאי שהלוקח לא יחזור בו. וכי יעלה על הדעת שלוקח החוזר בו מקניה כיון שלא התקיים התנאי יחשב כאדם שאינו עומד בדיבורו? לתוספת ביאור אחדד בקצרה את פירוש המושג "מי שפרע": חז"ל תיקנו "מי שפרע" למי שחוזר בו מקניין המועיל מדאורייתא (מז ע"ב). מדאורייתא מטלטלים נקנים בכסף אמנם חכמים העמידו את הסחורה ברשות המוכר עד למשיכה כדי למנוע מצב שהמוכר יטען "נשרפו חיטך בעלייה". בכך אפשרו חכמים חזרה מן הקניין אף אחר מתן מעות, אמנם עצם האפשרות לחזור לא מכשירה את המעשה, והמנצל את תקנת חכמים באופן בלתי מוסרי מקבל "מי שפרע". יש מי שלמד בסוגיא (הב"ח סימן ר"ד) שהסיבה העיקרית לקבלת "מי שפרע" אינה אי-העמידה בדיבור אלא החזרה מקניין דאורייתא, דיבור כשלעצמו אינו מחייב. נראה שזו שיטת רב בסוגיא שפוסק שבדברים בלבד אין משום מחוסרי אמנה. לעומתו רבי יוחנן סובר שאף בחזרה מדיבור בלבד נחשב מ"מחוסרי אמנה", נראה שהוא מדגיש את הבעייתיות בעצם החזרה מהדיבור, ולא מהקניין. הקניין רק מראה על רצינות יותר גדולה וממילא על פגם יותר גדול בחזרה ממנו. נחלקו פוסקי דורנו איך להתייחס לקניה באמצעות כרטיס אשראי. יש אומרים כאל קניין כסף (מדין עבד כנעני או מדין התחייבות) לעומתם רבים דנים קניה בכרטיס אשראי כקנין סיטומתא, שהרי מנהג הסוחרים לקנות ולהקנות באופן זה וא"כ הוי קנין גמור, עיין שו"ע חו"מ רא,א. ויש מוסיפים שזהו קנין מדינא דמלכותא. (אמנם צ"ע מהו רגע הקניין כאשר העסקה באמצעות כרטיס האשראי נעשית דרך הטלפון, וללא חתימה). בנידון דידן היה מקח גמור אם תנאי שיכול לבטל את המקח ולכן אין שייכות לקללת "מי שפרע". וכל זה ללא תלות בבירוקרטיה המשפטית ביישום החוק. הרב ינון זמיר