מדוע אומרים שברכת שים שלום היא ברכת הודאה, אבל היא מדברת על בקשה ?

שאלה זו נשאלה בספר אבודרהם לפני כ-700 שנה (תקון התפלות ועניניהם ד"ה מצות עשה) ושם עונה שתי תשובות. תשובתו הראשונה היא שהאמצעיות הם צרכי האדם, וג' אחרונות כולם כבוד הקב"ה כגון העבודה שנעבדנו (ברכת רצה) וכן השלום. ותשובתו השניה היא שכבוד הוא לרב שהרבים צריכין לו (לא הבנתי תשובתו השניה, מדוע האמצעיות אינן כבוד הרי גם בהן הרבים צריכים לו, אך כך הם דבריו, ואשמח לשמוע אם לך יהא הסבר טוב בתשובתו). בברכה,