שלום, בשיא הרצינות אני מחפשת בית ספר לעמל. כי גם את העמל צריך להשיג בעמל. עמל אמיתי בשבילי זה היכולת לאהוב את הזיעה שיוצאת מעבודה קשה ולא לצפות ולאהוב רק את הפירות. עמל בשבילי זה היכולת להתגעגע לעמל ולחפש אותו כאשר לכמה רגעים הוא נעלם. מחפשת את העמל. רוצה להיות אדם שחי בשביל העמל ולא חי בשביל סתם לחיות. אבל כל פעם שאני מזיעה ומגיעה לקצה היכולת שלי פתאום הכל אצלי מתפרק ואני רק רוצה לנוח ולנוח ולנוח. בשנייה אחת אני רוצה שישרתו אותי, רוצה לאכול את כל האוכל שבעולם וכמה שאני רוצה בלי לחשוב לרגע על ההשלכות, פתאום אני רוצה עולם בלי השלכות. רוצה לבלגן בלי לסדר. לפרק בלי לבנות. רוצה לחיות ככה בלי לחשוב. רק לא לחשוב. לכן אני רוצה ללכת לבית ספר לעמל. שיחנכו אותי פעם אחת ולתמיד כיצד לחיות. כי אני לא מסוגלת להיות כ"כ בלתי יציבה. כל הכישלונות האלו והאנוכיות שקיימים בי גורמים לי לפחד ולהפסיק לנסות לעמול שוב.. כי אז, מה יקרה פעם הבאה? אני לא מצליחה רק לעמול, כי מרכז חיי כרגע זה ה"חופש". היכולת לעשות דברים בלי למדוד ובלי לחשוב. אני יודעת שכל מה שכתבתי עכשיו הוא לא יותר מידי יוצא דופן, מאוד אנושי וטבעי. אבל עדיין.. אני מרגישה שמשהו בעבודה שלי חסר. משהו פנימי, יסודי ושורשי מאוד. ואם תאמרו לי- התורה היא המפתח. היא היסוד. אז אני יודעת, אני מאמינה בה, היא גלגל ההצלה שלי. אבל, גם את התורה אפשר ללמוד ללא עמל. העמל נקנה בעמל. אז איך אפשר להשיג אותו בכלל?? מקווה שהשאלה שלי מובנת, הלוואי ומישהו מחוץ לקו המחשבה שלי יוכל לעזור לי.. הצעות קונקרטיות יצירתיות התקבלו בשמחה! תודה רבה.

שלום רב הדרך להגיע לאיזון היא בשינוי האור הפנימי בשבת ובימי המעשה. שבת יום מנוחה וששת הימים ימי העמל. אם עונג השבת לא מספיק אז כדאי להוסיף עוד קצת בחינת שבת גם באמצע השבוע. כל טוב