מהם ההקלות שניתן להקל בהם בפסח במנהג איסור אכילת קטניות?

א'- כל קטניות שבמהלך הכשרתם לאכילה לא באו במגע עם מים. בין אם זה בצורה של קליות (כגון לקלות בבית גרעיני חמניות ללא מים וכן גרגרי תירס וכיו"ב) ובין אם זה בשמן שבתהליך ייצורו לא בא במגע ובהשרייה במים, (כפי שהתיר מרן הראי"ה קוק זצ"ל שמן שומשומין שנעשה בכבישה יבישה, וה"ה היום שמן סויה) וכך כותב בשו"ת מהרש"ם (סימן תנג ד"ה 'ובשו"ת יוסף דעת') שבכי האי גוונא שלא בא במגע עם מים אין לאסור משום שלא שייך שהטפל יהיה חמור מן העיקר, וגם גרגרי חיטה מותר לקלות ולאכול בפסח. ב'- תערובת קטניות שהתערבה לפני הפסח, כותב על זה בשו"ת 'נחלת יצחק' (סימן יא) לר' יצחק אלחנן ספקטור, שהיה נחשב בדורו ל'משיב שבדור' שבקבלת מנהג זה לא קבלו על עצמם תערובת קטניות שהתערבה והתבטלה לפני הפסח והיא מותרת בפסח. ג'- בסוגי קטניות שלא היו בזמן קבלת המנהג אין להחמיר, והרב משה פיינשטין זצ"ל התיר בוטנים, וה"ה אפשר להתיר סויה שהובאה רק לפני כמאה שנה ליבשת אירופה. אין הגדרה בוטנית לקטניות ולכן קשה להגדיר מה נכלל בזה, בדברים שהם 'מידי דמדגן' שדומים למיני דגן, ולכן אין לנו אלא מה שנהגו, ודבר זה אינו לא דאורייתא ולא דרבנן אלא מנהג ולכן מה שנהגו יש להמשיך ולהקפיד אך מה שלא אין סיבה להחמיר בזה. ד'- כלים שבושלו בהם קטניות אינם נאסרים, כך כתב גם הרב עובדיה שליט"א, ורק את הקטניות עצמם אין לאכול, כי לא קבלו זאת על עצמם, אך יש בזה מידת חסידות. ה'- קטניות בעודם במצב של ירקות חיים כמו אפונה בתרמילים, ושעועית ירוקה וכיו"ב מותר ואין בזה גזירת קטניות שעדיין זה לא מידי דמדגן. ו'- מי שנהג להחמיר באחד הדברים הנ"ל מתוך אי ידיעה וחשב שזה כלול בעיקר המנהג אינו צריך התרת נדרים כי זה בטעות. אא"כ נהג בידיעה שמחמיר על עצמו שאז צריך התרת נדרים אם קשה לו להמשיך במנהגו.