בהמשך לתשובות הרב כי בימינו סתם פירות אינם דמאי אלא טבל רציתי לברר מדוע הרב כותב שבכל זאת אין לברך מספק? הרי אם אין ספק לעניין הגדרת טבל (בפרט בתשובה לשאלה "בכל זאת דמאי"), מדוע יש ספק לעניין הברכה? האם ניתן לומר שכאשר אני מקבל פירות מחקלאי או מבעל שדה פרטית שאיננו שומר מצוות אוכל להניח שאין ספק (או לפחות חזקה או רוב) שהפירות אינם מעושרים ולברך על עישורם?

מכיון שברכה לבטלה חמורה ולדעת הרמב"ם אסורה מהתורה לכן יש לנקוט בזהירות רבה יותר. פירות מחקלאי שאינו מעשר הם טבל ודאי ויש לברך על ההפרשה.