ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
כבר אז, קובע הוא בהחלטיות כי "לא מהיום" (!) התחילה זו, אלא מאז "התחיל הקץ המגולה" של הרי ישראל שהחלו "לעשות ענפים ולשאת פרי" התחילה - אתחלתא זו.
נראים הדברים, כי השימוש בדימויים שונים מעולם הצומח בהקשר לתהליכי הגאולה,
אינו מקרי ואינו סתמי.
יש על כן, מקום לעמוד על משמעות הדברים, לרדת לעומקם ולנסות להבין את המסרים הטמונים בהם.
בהמשך הדברים שם, כותב הרב נחרצות- כי "הפלא (של ההופעה הזו) הזה קם ויתא בימינו לעינינו, לא ע"י מעשה אדם ותחבולותיו, כי אם מפלאות תמים דעים".
לאמור: את המעשה הציוני, השתדלני והדיפלומטי, וכן את ההתעוררות הלאומית והעולמית סביב שיבת העם היהודי לארצו, אין למדוד בכלי החשיבה האנושיים.
התרחשויות אלו, יש לבחון תחת הקטגוריה של ה"פלא", ה"מופלא" ו"הנפלא".
אל להם לדברים הנגלים לנגד עינינו, להשלות אותנו על טיבם. אין הם בגדר של תחבולות אנושיות, או שרשרת של עובדות קשורות בנפתולי החיים ובכיוצא באלו. אכן, מעשה הפלא - ניגלה לעין, אך שרשיו וסיבותיו באים מתוך מקור עליון.
כמובן שצלצולי צמד המלים הללו "מעשה אדם" מוליכים אותנו אל הסוגיא-השאלה העמוקה הקשורה למושגי "הגאולה - האם היא תבוא בדרך הטבע או בדרך הנס?", אשר ניסרה בחלל העולם היהודי מראשית פעולתם של מבשרי השיבה לציון.
והנה, בדבריו, מנשא אותנו מרן הרב זצ"ל לגבהים חדשים ונישאים, ובהם הדילמה הזו מקבלת ראייה אחרת:
בלשונו הייחודית התיאור " מפלאות תמים דעים" משמעותו אחת כי "אור ד' אחד, המנהל בחכמתו חסדו וגבורתו, את גלגלי התולדה כשם שהוא מנהל את הליכות... כל סדרי היקום כולו" - הוא אשר מופיע "לפלס חוקו על עמים רבים והמון לאומים" וכו'.
עומקו הנשגב והנורא של העניין הוא בחיבור הטוטאלי שבין "המלחמות" ו"בעליהן", לבין "הישועות" ו"צמיחתן".
מכאן נבין כי במטבע התפילה אשר טבעו חכמים אין רק רשימה של תארים, אלא בין תכניהם ישנו קשר הדוק ומשמעותי. הכרח הוא - ואין זולתו!
הישועה - אם כן"צומחת" , היא בתוך ומתוך המלחמה, גילוי הישועה - נמשל בטבעו - ולא רק דרך משל - אלא במהותו ממש, לפעולת חוקי הטבע האלוקיים דווקא בשדה הטבעי-הבוטני.
סיבת הדבר נעוצה בשרשי עומקה של האמונה. שהרי האמונה באה לחנך את האדם ולהוציא ממנו מה שיכולה הייתה להיות "אשליית דרכו". מסוגל היה האדם לחיות בטעות כי הזריעה באדמה, השתילה והצימוח - או כל מעשה "חקלאי" אחר, מעשיו שלו המה!
ולא היא, כי אנו למדנו אחרת ביסוד הדברים: אנו למדנו, כי לאמיתו של הדבר המעשה עצמו - מעשה אלוקים הוא. לא בכדי הורונו חכמים כי "אמונת" הוא שמו של סדר "זרעים" - שהרי ה" מאמין בחי העולמים - הוא הוא הזורע "! (ירושלמי, כמובא בתוד"ה אמונת במסכת שבת, לא, א). עוד ממשיך מרן הרב זצ"ל, באיגרתו זו, את תעופת מחשבותיו על הקשר שבין עולם הצומח והגאולה השלימה, לכיוון מפתיע ביותר:
וכך הוא כותב: "ערכם של הצידונים ( הם הכוחות החיצוניים) בבנין המקדש היודעים לכרות את העצים מן הלבנון לבנין בית ד' היה יותר (מכוחם של) בני ישראל , אשר עינם וליבם וכל רגשי נשמתם נתונים אל הבית הגדול והקדוש, אשר נקרא שם ד' צבאות יושב הכרובים...".
ויסוד העניין: כי העצים אשר בלבנון, הם הגילויים אשר מצויים בעולם הצומח, והצידונים הם הבונים והמביאים אותם לשם בניית המקדש, והנה דווקא דרכם, יקום וייעשה החיבור אל הקדושה ואל השראת השכינה המופיעה מבין שני הכרובים אשר בקודש הקדשים אשר במקדש!
מכאן מבוא ודרך למקומות רבים בדבריהם של חז"ל ובהגותם של ראשונים ואחרונים המקשרים בדרכים מגוונות בין "הנטיעה" ל"ישועה ולגאולה". (אפשר שנועז מכולם הוא תיאורו של ריה"ל בספר "הכוזרי" (מאמר שני, יד) המתאר את רקבונו של הזרע באדמה ודמיונו לעם ישראל בגולה כתנאי לגדילה ולצמיחה של הישועה!).
ועוד ניתן להמשיך קו מחשבה עמוק זה, גם אל דבריהם המסכמים והמפורסמים של חז"ל במדרש תנחומא (פר' קדושים , ח):
'כי תבואו אל הארץ - ונטעתם' אמר להם הקב"ה לישראל: אף על פי שתמצאו אותה מליאה כל טוב, לא תאמרו נשב - ולא ניטע , אלא הוו זהירים בנטיעות , שנאמר 'ונטעתם כל עץ מאכל' - כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים - אף אתם היו נוטעים לבניכם'.
וכמה נוגעת ללב היא תפילתו-בקשתו של גאון הגאונים, רבי אליהו מווילנא, כמופיע בספר "קול התור" (פרק ד'):
"יזכני השם יתברך לנטוע במו ידי עצי פרי בסביבות ירושלים, לקיים 'כי תבואו אל הארץ ונטעתם' בסוד קץ המגולה ...".
הרי שנטיעת היחיד כנטיעת הרבים - סמל ודוגמא הם לקשר שבין השמים והארץ, ועל כן אך ורק מתוך נצחונו של עם ישראל במלחמותיו - "תצמח" ישועתו לדורות, ולנצח נצחים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
