ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
"הגדולה העליונה של האדם, המתעלה מעל כל גודל ונשגב, היא ההסתגלות לשמוע בקול ה'. לא לחדש מעצמו, לא להעמיד חזון, לא להתחזק בעצמיות הכוחות המוגבלים אשר לאדם ולכל נוצר, כי אם לקבל. ומשה אדון הנביאים, העניו שבכל האדם אשר על פני האדמה, הוא בא אל העליוניות הזאת, אשר סיגלתו לה הענווה 'הגדולה מכולן' " (עולת ראיה ב' עמ' קנט).
כך כותב מרן הרב זצ"ל בביאורו למשנה הפותחת את פרקי אבות.
המחשבה הרגילה היא שהאדם נמדד בחכמתו, בכושר היצירה שבו ובחידושים שהוא מחדש על פני האדמה. בתרבות של ימינו השתיקה, השמיעה וההקשבה מתפרשות כחידלון, כמי שאין לו עצמיות משלו.
משה לא היה פרשן של התורה ולא חדשן ויוצר במובן הזה. משה "בסך הכל" קיבל את התורה והעביר אותה הלאה. בתורה ובחז"ל מספרים לנו מספר פעמים שמשה נשאל על הלכות התורה ולא ידע להשיב. הוא חזר לנותן התורה כדי לקבל אישור לדברי אחרים כמו פנחס, בנות צלפחד ועוד.
אבל רק משה נמצא ראוי לקבל את התורה. מדוע? כי הוא ידע לקבל דברים כמו שהם. בדרך כלל אדם השומע דברים מאחר קולט אותם דרך הכלים המוגבלים והמצומצמים שלו. הוא מפרש את מה שהוא שומע על פי נטיות לבו והבנת שכלו. אלא, שכל אדם באשר הוא אדם יש בו מוגבלויות. יהיה החכם ביותר, יהיה החזק ביותר, הכל בעירבון מוגבל לכוחות האנושיים.
כדי לקבל ולהבין באמת מה מתכוון האומר לומר, צריך להשתחרר מהמוגבלות הפרטית. צריך להיות בעל יכולת להתמזג עם האומר. כדי לקבל תורת אלקים כמו שהיא, צריך להתעלות מעל העולם החומרי ולהתמזג במובן מה עם האלוקות. משה היה "איש האלקים". הוא היה בעל ענווה כזה, שביטל כל רצון פרטי וכל הבנה הנובעת מהכוחות האנושיים בפני דבר ה'.
בנבואת משה "לא נתערבבה כל-דהו ממחשך הגבלה אנושית ויצורית, כי אם כולה דבר ה' " (שם).
"אי אפשר להשיג השגה ברורה כי אם על ידי ענווה" (מידות הראיה). נקודת המבט האנושית היא מעורפלת ונמוכה. כמה יכול האדם לחשוב ולהשיג? כמה יכול השכל האנושי לדעת דברים בוודאות?
אין בהירות אמיתית ללא ענווה, ללא התבטלות בפני הבורא, התבטלות שכולה התעלות והתרוממות האדם למדרגה עליונה המדלגת מעל לקומה האנושית הנמוכה.
היכולת לקבל את התורה כפי שהיא ולקרוא נכון את המציאות, היא רק אם אתה מסוגל לכוון את העין האנושית לעין האלקית.
אחרי שאדם קונה את מידת ההקשבה - יש ערך ומקום לחידושים האישיים שלו. "על ידי ההרגל הטוב, של הקשבת קול ה' בכל דבר, מתגלה אליו קול ה' גם בשכל, ואז דווקא בשכל ימצא את ההתגלות האלקית האמיתית. וכל מה שיוסיף חקירה והתפלספות יוסיף קדושת אמונה ודבקות, והערת רוח הקודש" (אורות הקודש חלק א' עמ' רסח).
מכאן נבין את דברי חז"ל "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם". אין כוונת חז"ל לענין טכני בלבד, בו מי שאומר דבר מה מקדים ומכריז כי הדברים נאמרו על ידי פלוני אלמוני, אלא כוונתם לומר כי מי שמגיע למדרגה כזו, בה הוא יכול לקבל את דברי האומר כפי שהם ולהעבירם בדיוק כפי כוונת האומר - הוא במדרגת משה רבנו. מדרגה בה הוא מזיז הצידה את אישיותו הפרטית ומסוגל להיות בבחינת "מקבל".
כל זה נלמד מאסתר המלכה: "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי". אסתר היתה במדרגת מקבל. היא קיבלה את הגזירה האלקית ומילאה שליחות למען עם ישראל, מתוך ביטול מוחלט של אישיותה הפרטית ורצונותיה כבת ישראל. המוכנות להינשא למלך אחשוורוש ולגשת אליו תוך כדי סיכון חייה מלמדת על מידת הענווה וההקשבה שהיתה באסתר. כך מסביר המהר"ל: "ומה שאמר שהיתה אסתר בינונית כמו ההדס שהוא בינוני, לא גדול ולא קטן, כי ה' נתן חן אל אסתר, לכך היתה בינונית, כי הדבר שהוא במיצוע הוא יפה אל הכל ... כי הבינוני שייך אל הכל " (אור חדש עמ' קיג). היכולת להיות יפה אל הכל ושייך אל הכל, תלויה במידת יכולת ההתבטלות של האדם מגשמיותו ופרטיותו.
הגאולה היא השתחררות מכבלי החומר והפרטיות, זמן בו אנו מתחברים לקול ה' שבכל דבר ודבר. בכדי להיות ראויים לתקופה זו ואף לזכות להיות שותפים בהבאת הגאולה, יש לקנות את מידת הקבלה - היא מידת הענווה. מידה המאפשרת לנו להיות שייכים אל הכל ולא להצטמצם ולהיות מוגבלים ושייכים רק לחלק מהמציאות האלקית.
נתאמץ נא להתחבר למידת משה ואסתר ולזכות ליום בו ה' אחד ושמו אחד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
