ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כתובות
- ספריה
- חזון קדומים
- כתובות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ציפורה בת דוד
הגמ' 1 אומרת, שהזורק אבן על קבוצת אנשים שמחציתה ישראלים ומחציתה נוכרים - פטור, דספק נפשות להקל. אומר על כך רש"י 2 : "דיני נפשות להקל, דהא 'והצילו העדה' 3 כתוב".
ומקשין העולם, מדוע נצרך רש"י לפסוק, והרי פשיטא בסברא שלא נהרוג בספק!
ומבאר האבני נזר, שישנם שני מצבים בנידוננו. מצב אחד - שלא התברר הספק. ומצב שני - שלאחר מעשה נודע באופן ודאי שנעשה איסור.
במצב הראשון אין צורך בפסוק ללמוד שההורג פטור - זו סברא פשוטה, וכפי ששאלנו. אולם במצב השני, שנודע שהרג ישראל, היה מקום לחייב את הרוצח. לכן נזקק רש"י לפסוק, ע"מ לפטרו.
בדבריו של האבני נזר רואים, שאדם העושה במתכוון מעשה שהוא ספק עבירה, ולבסוף נודע שאכן נעשתה עבירה - חייב כמזיד [ולכן נזקק רש"י לפסוק ע"מ לפטרו ממיתה].
חיוב זה נובע מצירופן של שתי הנחות:
א. קיים איסור מדאורייתא לעשות מעשה שהוא ספק עבירה.
ב. לאיסור זה יש גדר של מזיד, למרות שמעיקרא לא היה בדעתו לעבור על איסור ודאי.
נפתח בעניין ההנחה השניה.
ב. ספק איסור - מזיד [כשקיים איסור]
נבסס הנחה זו, בהבאת דברי השב שמעתתא -
הגמ' 4 אומרת, שאם אדם הגיע לגיל שלוש עשרה ולא הביא שערות, ואכל חלב, ולאחר מכן הביא סימני סריס - הרי הוא גדול למפרע [לדעת רב שם], וחייב.
על איזה חיוב מדובר - מלקות או חטאת? אומר השב שמעתתא 5 שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים, האם ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא 6 או מדרבנן 7 . לסוברים שמדאורייתא לחומרא - חייב מלקות 8 , לסוברים שמדרבנן לחומרא - חייב חטאת.
עולה א"כ מדבריו, שאם קיים איסור אכילה מדאורייתא, יש לאיסור זה גדר של מזיד למרות הספק שקיים בזמן המעשה.
חידושו זה של השב שמעתתא, שיש לראות את אוכל החלב כמזיד, טמון גם בדברי הברטנורא -
המשנה 9 אומרת שאסור לאכול חלב של כוי [=ספק חיה ספק בהמה] כחלב בהמה. אולם אין חייבים על אכילתו כרת. והתקשה הרב מברטנורא 10 , מה שייך לומר שאין חייבים כרת, הרי בשמים יודעים את האמת - האם כוי הוא חיה ואין כרת, או שהוא בהמה ויש כרת! ולכן ביאר שהמשנה באה ללמדנו חיובי קרבן, התלויים בכרת. עכ"פ מפורש משאלתו, שעל הצד שכוי הוא בהמה - יש חיוב כרת!
ג. גורמי האיסור בספק
ההנחה הראשונה היא, שקיים איסור מדאורייתא לעשות מעשה שהוא ספק איסור. ובפשטות נראה היה שאיסור זה נכון לסוברים, שספיקא דאורייתא - מדאורייתא לחומרא. ואם רש"י באמת סובר כן - הוא מיושב שפיר 11 . אולם אם אינו סובר כך, נצטרך לומר סיבה אחרת לאיסור. ונראה שבאמת קיימות בנידוננו שתי סיבות נוספות לאיסור: א. איקבע איסורא
ב. איסור הנובע מתוצאת המעשה
ונבאר -
לכאורה קשה איך אפשר לומר שספיקא דאורייתא רק מדרבנן לחומרא, הרי במצב של ספק התורה חייבה אשם תלוי! 12 ומוכרחים אנו לומר, שבאופנים שבהם קיים חיוב של אשם תלוי, כו"ע סוברים ספיקא דאורייתא - מדאורייתא לחומרא 13 . ומהם אופנים אלו? נחלקו תנאים 14 בדבר. ופוסק הרמב"ם 15 כדעת האומרים, שחיוב אשם תלוי הוא רק באיקבע איסורא. כלומר, כאשר יש שתי חתיכות לפנינו, וידוע שאחת מהן היא אסורה - אז ישנו חיוב של אשם תלוי.
עולה מהדברים, שלא רק חיוב אשם מותנה באיקבע איסורא, אלא גם האיסור להכניס עצמו לספק - לדעת הרמב"ם - יהא תלוי בכך. בחתיכה אחת - ספיקא לקולא, שהרי אין כאן איקבע איסורא. אבל בשתי חתיכות - ספיקא לחומרא. ולכן, בנידוננו, שיש כנענים וישראלים הרי זה איקבע איסורא , וגם לדעת הרמב"ם אנו אומרים בזה מדאורייתא לחומרא.
ויותר מכך - אפי' אם היה רק אדם אחד, ספק ישראל ספק גוי - ג"כ יודה הרמב"ם שיש איסור דאורייתא. והטעם - ספיקא דאורייתא לקולא אנו אומרים רק כשאנו דנים על איסור הנובע מהפעולה. אולם באדם ההורג את חבירו, האיסור אינו נובע מהפעולה אלא מהתוצאה , הריגת השני, ובזה גם הרמב"ם מודה שאסור מדאורייתא. וראיה לדבר -
הגמ' 16 אומרת ש'חמירא סכנתא מאיסורא'. ואם יש ספק טריפה - מותר, ואם יש ספק ארס נחש - אסור! והטעם לחילוק נראה כנ"ל - באיסורים הבעיה היא בפעולה, ובזה אנו מתירים בספק. ובסכנה הבעיה היא בתוצאה, ובזה אנו מחמירים מספק.
ולסיכום - כו"ע מודים שבספק הריגה קיים איסור דאורייתא, וממילא אם התברר בסוף שהנהרג הוא ישראל, צריך היה ההורג להתחייב מיתה. לכן נזקק רש"י לפס' 'והצילו העדה'.
יסודות מרכזיים שנזכרים או מתחדשים בשיעור זה
* העושה ספק עבירה במתכוון, ולבסוף הוברר שאכן נעשתה עבירה - חייב כמזיד.
* נחלקו ראשונים, האם ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן.
* לכו"ע ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא, כאשר איקבע איסורא.
* לכו"ע ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא, כאשר האיסור אינו נובע מהמעשה אלא מתוצאתו.
^ 1. כתובות טו ע"א
^ 2. ד"ה ספק נפשות
^ 3. במדבר פכ"ה לה (ועיין ר"ה כו ע"א).
^ 4. יבמות פ ע"א
^ 5. שמעתתא א פרק ג
^ 6. תוס' (עיין פר"ח סי' קי כללי ס"ס אות א), רשב"א (קידושין עג ע"א), ר"ן (קידושין דף טו בדפי הרי"ף, ד"ה גרסינן)
^ 7. רמב"ם הל' איסורי ביאה פי"ח יז
^ 8. וכדמוכח שם בתוס' ד"ה נעשה סריס
^ 9. ביכורים פ"ב י
^ 10. שם (עיי"ש בתוי"ט).
^ 11. עיין בשב שמעתתא, שמעתתא א פרק ה – דיון בדעת רש"י בענין.
^ 12. ויקרא פ"ה יז, ורש"י שם
^ 13. וכן מבואר ברמב"ם, הלכות טומאת מת ספ"ט.
^ 14. כריתות יח ע"א
^ 15. הלכות שגגות פ"ח ב
^ 16. חולין ט ע"ב
^ 2. ד"ה ספק נפשות
^ 3. במדבר פכ"ה לה (ועיין ר"ה כו ע"א).
^ 4. יבמות פ ע"א
^ 5. שמעתתא א פרק ג
^ 6. תוס' (עיין פר"ח סי' קי כללי ס"ס אות א), רשב"א (קידושין עג ע"א), ר"ן (קידושין דף טו בדפי הרי"ף, ד"ה גרסינן)
^ 7. רמב"ם הל' איסורי ביאה פי"ח יז
^ 8. וכדמוכח שם בתוס' ד"ה נעשה סריס
^ 9. ביכורים פ"ב י
^ 10. שם (עיי"ש בתוי"ט).
^ 11. עיין בשב שמעתתא, שמעתתא א פרק ה – דיון בדעת רש"י בענין.
^ 12. ויקרא פ"ה יז, ורש"י שם
^ 13. וכן מבואר ברמב"ם, הלכות טומאת מת ספ"ט.
^ 14. כריתות יח ע"א
^ 15. הלכות שגגות פ"ח ב
^ 16. חולין ט ע"ב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
