^ 1. כתובות טו ע"ב
^ 2. הל' אישות פט"ז כה
^ 3. שם. וכן דעת הרא"ש (על המשנה).
^ 4. ועל קרקע אין נשבעים - עיין משנה שבועות לח ע"ב, מב ע"ב.
^ 5. כתובות סט ע"ב. ועיין שם פז ע"ב.
^ 6. רמב"ם שם, הל' ז, תוס' כתובות סז ע"א ד"ה גמלים
^ 7. לחם משנה שם, הל' כה
^ 8. ב"מ ד ע"ב
^ 9. הערת העורך: כל מהלך זה של התירוץ מסר הרב שליט"א בשם הנחלת דוד. ועיין לקמן הערה 15.
^ 10. נחלת דוד ב"מ ד ע"ב, ד"ה תוס' ד"ה אין נשבעין
^ 11. משנה שבועות לח ע"ב
^ 12. הערת העורך: הם לא דנו ישירות בנושא שאלתנו, אלא עסקו בשאלה - איך תיתכן שבועת מודה במקצת למ"ד שעבודא דאורייתא, הרי זה כפירת שעבוד קרקעות? עפ"י תירוציהם מסיק הנחל"ד את דבריו.
^ 13. ב"מ שם, ד"ה אין נשבעין (הראשון), ועפ"י ביאור הנחל"ד.
^ 14. עפ"י כתובות פו ע"א
^ 15. הערת העורך: הבאתי את דברי הרב שליט"א כפי שהם, כמובן. ותורפם - קרקעות, עקב שיעבודם, שייכות למלווה. ואילו לגביית מטלטלין דרושה הסכמת הלווה. אולם בנחל"ד שם אינו מזכיר כלל מכל זה. אלא חילוקו הוא כך - קרקע, בהיותה משועבדת, שייכת למלווה מרגע ההלוואה, ואילו מטלטלין הוא גובה מכאן ולהבא. לדברי הרב עיקר הענין הוא שלמטלטלין דרושה הסכמת הלווה, אולם לנחל"ד אין צורך בכך. דאפי' אם נניח שאין צורך בהסכמתו, אנו אומרים שעיקר תביעתו היא קרקע כיוון שהיא משועבדת לו מעיקרא, ואדם תובע דבר שכבר שייך לו, ולא דבר המתחדש.
ונפ"מ גדולה מאד בין שני ההסברים - דלדברי הרב, כל המהלך הזה [שנאמר אליבא דהתוס'] אינו מתאים לדברי הרמב"ן וסיעתו, הסוברים שאפשר לגבות גם מטלטלין בע"כ של הלווה - "עד שאתה כופהו בגופו, כפהו בממונו". וממילא הרמב"ן, שבאמת יש לו מהלך אחר בעניננו שלא כתוס' (עיין רא"ש פרק שבועת הפיקדון סי' ג, ובנחל"ד ב"מ שם), הוא לשיטתו. שהרי אינו יכול לבאר בנידוננו כתוס', שהרי סובר "עד שאתה כופהו…". אולם לשיטת הנחל"ד אין כלל צורך לומר שהתוס' חולק על סברת "עד שאתה כופהו…".
לסיכום - לפי הסברו של הרב אין יכולת לגבות מטלטלין בע"כ של הלווה [לשיטת התוס', כמובן]. ואילו לנחל"ד יתכן שניתן!
^ 16. הערת העורך: ולפי הסבר זה יצא חידוש הלכתי - מובא בראשונים שתקנת הגאונים אינה מתייחסת דווקא לכתובה. ובלשון הרמב"ם, בדברו על התקנה בכתובה: "כדרך שהתקינו לבע"ח"! וא"כ גם בשאר שטרות צריכים אנו לומר שמטלטלין משתעבדים, וממילא, לאחר תקנת הגאונים תהיה שבועה בשטרות! ועיין ברמב"ם הל' מלווה ולווה ספי"א.
^ 17. הערת העורך: עד כאן מהלך הדברים עפ"י שיטת הנחל"ד. מכאן ואילך דברי הרב. ובנחל"ד טוען שתקנת הגאונים בהכרח מבוססת על שיעבוד, וז"ל: "אם היה תקנתם שתגבה מכאן ולהבא, לא הוה גביא מיתמי, דיתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו".
^ 18. כתובות צא ע"ב
^ 19. ד"ה מצוה על היתומים
^ 20. כתובות פו ע"א, ד"ה פריעת. ולשיטת רש"י שם, הסיבה שאין כופין - "מצוה מדרבנן בעלמא", שלא כתוס' .
^ 21. שמות כ יב
^ 22. חולין קי ע"ב
^ 23. ב"ב ח ע"ב, ד"ה אכפייה [בשם הריצב"א]
^ 24. וכן מביא הרמ"א, חו"מ סי' צז טז
^ 25. סי' קז סק"א
^ 26. הל' אישות פט"ז ט. ועיין בהקדמת הרמב"ם למשנה תורה.
^ 27. כתובות פד ע"א
^ 28. שם, ע"ב
^ 29. ובתומים מיישב, שהמצווה היא רק על היתומים. והגאונים הוצרכו לתקן בשאר יורשים.
^ 30. סי' קז סק"א
^ 31. הל' אישות פט"ז ח
^ 32. אמנם א"א לגבות מלקוחות, אך אין בזה נפ"מ לעניננו [לשיטת התוס'].
^ 33. עיין בדבריו הל' אישות פט"ז כה. ועיין שם בדרך יישובו את הרמב"ם.
^ 34. עיין בדבריו סי' רכב ג
^ 35. ב"מ ב ע"ב
^ 36. שם, ד"ה וליחזי
^ 37. ואם עדיין לא שילמו - האחד יקבל את הטלית ויצטרך לשלם, והשני לא יקבל טלית ולא יצטרך לשלם.
38. ב"ק ז ע"א, ד"ה רמי ליה
^ 39. ב"ק שם
^ 40. ועיין בשיעור עמ"ס קידושין - 'שווה כסף' פרק שלישי, הרחבה בענין זה.