ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- מחיית עמלק
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
כל שנה, בפרוס עלינו חג הפורים, מספרים יודעי דבר על אותו הפרופסור שבפורים דפרזים שוהה בירושלים ובפורים דמוקפים נמצא בתל אביב. כך מתחמק לו הפרופסור מלציין את חג הפורים, שלשיטתו (העקומה) איננו חג מוסרי. בעלי הלכה דנים בשאלה ההלכתית - האם אכן פטור הפרופסור מקריאת מגילה ושאר מצוות היום, ואילו בעלי אגדה דנים בשאלות - האם מצוות מחיית עמלק 'מוסרית' בימינו? וגם אם איננה 'מוסרית', וכי מה בכך?
עמלקיות באדרת אנטישמית
1)הרב ישראל רוזן שליט"א - ראש מכון 'צומת'
ה'עמלקיות' מתפרשת בחז"ל, ובהגות הדורות, כשנאה תהומית לישראל, ללא פשר וללא... סכסוך גבולות או מרחב מחיה. בשפת ימינו זו האנטישמיות, השנאה הכבושה כלפי עם ישראל באשר הוא!
ידועה ומפורסמת האימרה בשם הגאון רבי חיים סולובייצ'יק זצ"ל כי מצוות מחיית עמלק נוהגת לדורות, גם אם העם העמלקי איננו מוכר ואיננו מזוהה בימינו. מצוה זו איננה דוקא כלפי הצאצאים הביולוגיים של אומה זו, אלא גם, וכיום בעיקר ורק, כלפי צאצאיה הרוחניים.
דבריו נסמכים על הרמב"ם בהלכות מלכים שכתב (פ"ה ה"ד): "מצות עשה להחרים שבעה עממין... וכבר אבד זכרם", ובהלכה העוקבת כתב "וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק, ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואיבתו" - ולא העיר כי "אבד זכרם".
ה'עמלקיות' מתפרשת בחז"ל, ובהגות הדורות, כשנאה תהומית לישראל, ללא פשר וללא... סכסוך גבולות או מרחב מחיה. בשפת ימינו זו האנטישמיות, השנאה הכבושה כלפי עם ישראל באשר הוא!
מכאן שאין סיכוי לרצות את העמלקיות, להתפשר או להתפייס עמה! "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב" - ועם הלכה אין מתווכחים! קביעה זו היא מעין 'חוק איתני טבע' שצריך לדעת לחיות עמו, להלחם בו, להדביר אותו - אך לא להיכנע או להשלים עימו.
וגזירה מגבוה היא שהעמלקיות תהיה כרוכה בעקבנו עד... דורו של משיח. כך אמרו במדרש (תנחומא סוף תצ"א): "מלחמה לה' בעמלק מדֹר דֹר; ר' אלעזר המודעי אומר: מדורו של משה ומדורו של שמואל; ר' אליעזר עומר: מדורו של משיח ". ובמדרש נוסף: (פסי"ר יב): "ויחלוש יהושע - וישרש אינו אומר, אלא ויחלוש יהושע את עמלק, כזה שחולש ומשתייר..."
כל דור והעמלקיות שלו. מולה צריכים לעיתים להלחם באכזריות, כפי שנהג שמואל באגג (הפטרת שבת זכור): "וישסף שמואל את אגג לפני ה'" (שמ"א ט"ו). פסוק זה קשה לקוראו והתיאור המדרשי ה'פלסטי' קשה עוד יותר (ילק"ש קכ"ג).
אך זאת למודעי, בניגוד לשבעת עממין שם פסק הרמב"ם כי מדובר במצוה אישית "וכל שבא לידו אחד מהן ולא הרגו עובר בלא תעשה", במחיית העמלקיות-האנטישמיות לדורותיה לא נמסרה רשות לכל יחיד. המאבק חייב להיות לאומי וכלל ישראלי, בבחינת "מלחמה לה' בעמלק מדור דור", ולא מלחמת יחיד! וגם זו אולי על פי נביא, או גדולי ישראל בבחינת "חכם עדיף מנביא".
שתי מסקנות עולות מן הדברים : א) לדעתי אין להחשיב את הפלסטינים ותומכיהם באיזור כ'עמלק', פרט אולי לאיראנים, משום שמדובר בסכסוך בינלאומי מובהק. ב) אין מקום ליחידים או לקבוצות פרטיות לנקום בעמלק ולקעקע ביצתו. זה ענין לעם כולו, על פי גדוליו.
מוסר מלחמה במלחמה בעמלק
2) הרב חיים גרינשפן שליט"א - ר"מ בישיבת 'מצפה יריחו'
צדקנות יתירה של רחמים שלא במקומם - סופה רֵשע, ולעומתה - הצדק התורני, המורה מתי אין לרחם, הוא הישר והטוב. מלחמת עמלק היא השמדת הרע הבא להשמיד, והיא המלמדת את הכלל שאין לרחם על מי שאין בלבו רחמים הדדיים
שאלת המוסריות האנושית שבמלחמת עמלק היא אכן כבדה, וכבר טעה בה אחד מגדולי עולם - שאול המלך, ש"בחמלתו על אגג נולד אויב".
לפני שבאים לענות על שאלת המוסריות שבמחיית עמלק, יש לענות על השאלה האם לגיטימי בכלל לשאול שאלה כזאת. ואמנם, מצינו אצל גדולי ישראל (רש"י לברכות ל"ג, והמהר"ל בתפארת ישראל פרק ו') שיטות לפיהן המצוות אינן אלא גזירת מלך, למעלה מההשגה האנושית. לפי שיטות אלו ודאי שאין מקום לשאלת המוסריות שבמצוה.
אמנם לעומת זאת, רוב הראשונים (הרס"ג, הרמב"ם והרמב"ן) סוברים שהמצוות ניתנו גם להשגה אנושית, וכן כתב הרב קוק בהקדמת "מוסר הקודש": "אסור ליראת שמים שתדחוק את המוסר הטבעי של האדם". ממילא, לאור שיטות אלו, עלינו למצוא את המוסריות הטמונה במצוה זו.
התשובה יכולה להתברר רק מתוך הבנת מהותו של העם העמלקי ומלחמתו בישראל. במאמרי הראי"ה כותב הרב קוק ש"הנבואה... העידה על גזע עמלק שניגודו לאור ישראל הוא ניגוד עצמי". כלומר, ברור לנו מתוך גילוי נבואי נצחי ששנאת עמלק לישראל אינה מקרית אלא עצמית. עמלק הכריז מלחמת חורמה הסטורית בכל האור והטוב המופצים בעולם על ידי ישראל.
מחיית הרע העצמי, העומד כשטן נגד הופעת הטוב בעולם, היא תכלית ההטבה לישראל ולעולם כולו, וכמו שכותב שם הרב: "כמה חשוך ושפל היה העולם מבלעדי האכזריות הזו שלנו".
ולמציאות דורנו : עמלק, "ראשית גוים", הוא אב-טיפוס לגוים הנלחמים בישראל והוא הפותח את הפתח לשנאת היהודים בכללה. על אותה הדרך מהווה גם ציווי המלחמה בו בנין אב לאופי מלחמות ישראל באויביהם הקמים עליהם לכלותם.
מרחמי שאול על אגג למדו חז"ל את הכלל ש: "הרחמן על אכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים". צדקנות יתירה של רחמים שלא במקומם - סופה רֵשע, ולעומתה - הצדק התורני, המורה מתי אין לרחם, הוא הישר והטוב. מלחמת עמלק היא השמדת הרע הבא להשמיד, והיא המלמדת את הכלל שאין לרחם על מי שאין בלבו רחמים הדדיים: "כי תצא למלחמה על אֹיבֶך - יהיו בעיניך כאויבים. אל תרחם עליהם כי לא ירחמו עליך" (דברים כ' ורש"י שם).
ועל כיוצא בזה מבטיחה התורה "ונתן לך רחמים ורחמך": כאשר לא נרחם על מי שלא ראוי לרחמים - הקב"ה יגמול לנו ויחזק בנו מידה זאת.
הלקחים ממלחמת עמלק לימינו
3) הרב יוסי פלאי שליט"א - ר"מ בישיבת 'עוד יוסף חי'
העמלק המודרני שעניינו הטלת ספק בכל דבר מתחבא בחלק ניכר מ"התרבות המערבית" של היום (בעיקר ה'פוסט') שכופרת בכך שיש מושגים מוחלטים של אמת וצדק. כאשר הגישה הזו מתחברת עם רגש רחמנות מופרז - זה כבר ממש אסון
עמלק מופיע כעם שיודע לזהות את נקודת התורפה שלנו ולנצל את החולשה: "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך". בתור שכזה, עמלק הוא מומחה בניצול הרחמנות היהודית, שהרי יהודים הם באמת "רחמנים בני רחמנים". כך נכשל שאול המלך כשנכנע לרגש הרחמנות כלפי אגג שידע 'לנגן' על הרגשות. אינני יודע האם לאויב הערבי אשר בארצנו יש קרבה ממשית לעמלק (וראה פרקי דר"א פרק מ"ג), אך ודאי שאת התכונה העמלקית הזו של ניצול הרחמנות היהודית הוא למד היטב והפך לשיטה - החל ממחבלים המסתתרים בקרב אוכלוסיה אזרחית תמימה (כביכול), וכלה בחטיפת חיילים יהודים בכדי שהממשלה הכושלת תשחרר תמורתם המוני מרצחים.
מלחמת עמלק מלמדת אותנו מהו המקום של מידת הרחמים. מידת הרחמים, כמו כל מידה, צריכה להיות מדודה ולא להתפרץ מעבר לגבולה. את הגבולות הנכונים של המידות צריך לקבוע השכל , על פי היסוד החשוב - הנכון בחיי הפרט ובהנהגת הציבור גם יחד - ש" המוח שליט על הלב ". יתירה מזו, מידה שנשארת רק ברמת הרגש, ואינה מונחית על פי שיקולים של אמת וצדק, סופה להפוך לקריקטורה של עצמה: למשל, האם לשחרר מחבלים בכדי להחזיר שבוי יהודי זוהי רחמנות, או אולי התאכזרות על כל מי שהמרצחים המשוחררים יפגעו בו (ח"ו) בעתיד?
אם כן, הלקח הראשון הוא פשוט להפעיל את השכל. אבל גם זה עדיין לא מספיק, כיון שלעמלק יש תכונה נוספת והיא היכולת לעורר ספק - כמו שרמזו בספרים הקדושים: עמלק גימטריא ספק. השכל יכול להיות מלא ספקות, וגם זו תכונה יהודית טיפוסית; להטיל ספק בכל דבר, "ואולי להיפך?" העמלק המודרני שמנצל את התכונה הזו מתחבא בחלק ניכר מ"התרבות המערבית" של היום (בעיקר ה'פוסט') שכופרת בכך שיש מושגים מוחלטים של אמת וצדק. כאשר הגישה הזו מתחברת עם רגש רחמנות מופרז - זה כבר ממש אסון: כי אחרי שהכל מוטל בספק מנסים להחזיק רק ברגש האהבה והרחמים כאילו הוא הדבר היציב היחיד בעולם.
כתשובה לכל זה אנו חייבים לאחוז בתורה, השכל השולט על הלב מחליט על פי אמות המידה של התורה שהיא אמת אלוקית אובייקטיבית. וכדוגמה מעשית: במקום המושגים המעוותים של "טוהר הנשק", צריך לפעול לפי כללים הגיוניים שנקבעים על פי התורה. הכללים צריכים להתברר בבתי המדרש, וכל חייל יהודי צריך להשמע להם - ואך ורק להם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
