ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עניינו של חג
- ספריה
- הלכות חגים
- חנוכה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
ימי החנוכה נקבעו לדורות זכר לשני ניסים שנעשו בחנוכה: נס פך השמן. ונס הנצחון של החשמונאים על היונים במלחמה והחזרת מלכות ישראל (עיין פרי חדש תרע).
באמצע ימי הבית השני השתלטו היונים על עם ישראל וארצו
"וגזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו והושיעם מידם. וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם. והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות ישראל יתר על מאתים שנים, עד החורבן השני". (ע"פ רמב"ם פ"ג מהלכות חנוכה).
על נס פך השמן להדלקת המנורה נאמר בגמרא "שכשנכנסו יונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול; ולא היה בו אלא להדליק יום אחד - נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (שבת כא:).
וכך כותב הרמב"ם (שם):
"וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום - בכ"ה בכסלו היה. ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור".
מפני שני הניסים הללו תקנו חז"ל: א. להדליק נרות חנוכה - זכר לנס פך השמן. ב. לומר "על הניסים" ו"הלל שלם" - זכר לנציחון במלחמה. ולכן ימים אלו נקראים חנוכה, כלומר: חנו-כה, שביום כ"ה בכסליו חנו מאויביהם". (אחרונים)
שני הניסים קשורים זה בזה:
"חזרת המלכות לישראל" קשורה להדלקת המנורה בבית המקדש. מלכות בית דוד מכונה בתהילים "עריכת נר,. וכך כתוב שם (קלב) : "וכוהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו. שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. אויביו אלביש בושת ועליו יציץ נזרו". דוד המלך מנבא על חזרת המלכות לישראל ועל ישועה שנעשית על ידי הכוהנים וכותב "ערכתי נר למשיחי".
גם הנביא זכריה, שמנבא על חזרת המלכות לישראל בתחילת הבית השני, רואה מנורת זהב (פרק ד):
"ויאמר אלי: מה אתה רואה? ואומר: ראיתי והנה מנורת זהב כולה, וגולה (מעין ספל עגול) על ראשה. ושנים זיתים עליה (עצי זית). ואומר אל המלאך הדובר בי לאמר: מה אלה אדוני?" והמלאך עונה לו כי משמעות הנבואה היא חזרת הכהונה והמלכות ששניהם נמשחים בשמן המשחה".
למדנו שהמלכות בישראל משולה למנורת הזהב, והיא קשורה לכהונה, שאף היא מסומלת בהדלקת המנורה. לכן גם בתפלת הימים הנוראים אנו מתפללים על חזרת מלכות לישראל במילים "ועריכת נר לבן ישי משיחך".
משמעות נס פך השמן
א.
כתוב בספרים: כל מקום שנזכר שמן בתורה ובדברי חכמים לעניין הדלקת המנורה, רומז לחכמת הלב ולמחשבה שבמוח. וכשנכנסו היונים להיכל, טמאו כל השמנים, כלומר פגמו בחכמה ובמחשבות הלב אצל רוב ישראל, שהתחילו גם הם נוהים בלבם אחר החכמה של היונים וחשבו שיש בה ממש. וכשחזרו החשמונאים ונכנסו להיכל לא מצאו אלא פך אחד משמן טהור שלא היה בו להדליק אלא יום אחד, כלומר, עם כל מה שפגמו היונים במחשבות הלב של ישראל קדושים, עדין מאירה בלבותם מחשבה טהורה אחת וניצוץ אחד של חכמת אמת, לידע שהם קדושים ובחירים מכל האומות וכל הגויים ילכו לאור ישראל ולא ישראל ילכו לאורם.
ולנס זה של טהרת הלב והנשמה, צריכים ישראל בכל הדורות, וביותר, בזמן שהם משועבדים ונתונים תחת עול הגויים. שכל זמן שאמונת לבם ומחשבתם טהורה - הם גאולים ועומדים אפילו בשעבודם, אבל בזמן שהאמונה והחכמה שבלב פגומה - הם משועבדים אפילו בחרותם; כל גזרות שהגויים גוזרים על ישראל עשויות להתבטל, אבל כשהאמונה מתערערת בלב וכשחכמה מסתלפת, היא עשויה להשתקע וישראל עשויים חס וחלילה להיות אובדים ונדחים בין האומות.
ואין ישראל יכולים להינצל מפורענות קשה זו, אלא על ידי סיוע מן השמים בדרך נס. ואימתי זוכים לנס זה? כל זמן שלא כבתה הגחלת האחרונה ועוד נשתמר בקרבם "שמן" להדליק יום אחד, אז הם זוכים לנס, שמן השמים מסיעים להם ומדליקים ממנו נר תמיד.
ב.
כָּתַב הָרַמְבָּ"ן בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה (סֵדֶר בְּהַעֲלוֹתְךָ):
"וְכַלָּשׁוֹן הַזֶּה מְצָאְתִּיהָ בִּמְגִלַּת סְתָרִים לְרַבֵּנוּ נִסִּים שֶׁהִזְכִּיר הָאַגָּדָה הַזּוֹ וְאָמַר: רָאִיתִי בַּמִּדְרָשׁ, כֵּיוָן שֶׁהִקְרִיבוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים (בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ) וְלֹא הִקְרִיב שֵׁבֶט לֵוִי..., אָמַר לוֹ הקב"ה לְמֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו - יֵשׁ חנוכה אַחֶרֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַדְלָקַת נֵרוֹת, וַאֲנִי עוֹשֶׂה בָּהּ לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי בָּנֶיךָ נִסִּים וּתְשׁוּעָה, וַחנוכה שֶׁנִּקְרֵאת עַל שְׁמָם, הִיא חֲנֻכַּת בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי; וּלְפִיכָךְ הִסְמִיךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְפָרָשַׁת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ".
וְרָאִיתִי עוֹד בִּ"יְלַמְּדֵנוּ" וְכֵן בְּמִדְרָשׁ רַבָּה:
"אָמַר לוֹ הקב"ה לְמֹשֶׁה, לֵךְ אֱמֹר לְאַהֲרֹן; אַל תִּתְיָרֵא, לִגְדוֹלָה מִזֹּאת אַתָּה מוּכָן. הַקָּרְבָּנוֹת, כָּל זְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם - הֵם נוֹהֲגִין, אֲבָל הַנֵּרוֹת - לְעוֹלָם, "אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה", וְכָל בְּרָכוֹת שֶׁנָּתַתִּי לְךָ לְבָרֵךְ אֶת בָּנַי אֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם". וְהִנֵּה דָּבָר יָדוּעַ שֶׁכְּשֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְהַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין מִפְּנֵי חֻרְבָּנוֹ, אַף הַנֵּרוֹת בְּטֵלִים; אֲבָל לֹא רָמְזוּ אֶלָּא לַנֵּרוֹת שֶׁל חֲנֻכַּת חַשְׁמוֹנַאי שֶׁהֵם נוֹהֲגִים אַף לְאַחַר חֻרְבָּן...".
חשיבות החנוכה
ג.
יְסוֹד הַהֵיכָל בִּתְחִלַּת הַבַּיִת שֵׁנִי - בכ"ה כִּסְלֵו. כְּשֶׁחָזְרוּ עוֹלֵי הַגּוֹלָה מִבָּבֶל הִתְחִילוּ בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּבַעֲצַת הַמַּשְׂטִינִים נִפְסְקָה הָעֲבוֹדָה עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. אַחַר כָּךְ חָזְרָה וְנִתְחַדְּשָׁה עֲבוֹדַת הַבִּנְיָן, וְהֵקִימוּ יְסוֹדוֹתָיו שֶׁל הֵיכַל ה' בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְכִסְלֵו, וּבַלַּיְלָה שֶׁלְּאַחָרָיו, הוּא כ"ה בְּכִסְלֵו, שָׂמְחוּ בְּשִׂמְחַת הַיְּסוֹד. וְכֵן הַנָּבִיא אוֹמֵר: "שִׂימוּ נָא לְבָבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמַעְלָה מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי (כ"ד לְכִסְלֵו) לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ה' שִׂימוּ לְבַבְכֶם". (חַגַּי ב). וּמִיּוֹם זֶה הִתְחִילָה הַבְּרָכָה לָחוּל עַל יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִן הַגּוֹלָה.
שמחת החנוכה
ד.
חנוכה בְּשִׂמְחָה - וּבִבְגָדִים נָאִים כָּתַב הָרַב כַּף הַחַיִּים (אוֹת ח') שֶׁצָּרִיךְ לְהַדְלִיק נֵרוֹת חנוכה וּלְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה. וּגְאוֹן עוּזֵנוּ הַבֵּן אִישׁ חַי כָּתַב בְּסִפְרוֹ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת (אוֹת כ"ו). "בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וַחנוכה וּפוּרִים יֵשׁ יִתְרוֹן וּמַעֲלָה בִּבְחִינַת הַנָּשִׁים לָכֵן צְרִיכִים הֵם לְהַחְלִיף בִּגְדֵיהֶם וְלֹא יִשָּׁאֲרוּ בְּבִגְדֵי חֹל. גַּם אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ תַּכְשִׁיטִין שֶׁל זָהָב תִּלְבְּשֵׁם בְּאֵלּוּ הַיָּמִים לְהוֹרוֹת עַל יִתְרוֹן שֶׁיֵּשׁ בְּאֵלּוּ הַיָּמִים בַּבְּחִינָה שֶׁלָּהֶם לְמַעְלָה".
ה.
לָכֵן, הַנָּשִׁים צְרִיכוֹת לְהִזָּהֵר לְהִתְלַבֵּשׁ יָפֶה לִכְבוֹד הַהַדְלָקָה כִּי הַדְלָקָה עוֹשָׂה מצווה וְהָעִקָּר הוּא בִּזְמַן הַהַדְלָקָה וְלָשִׂים תַּכְשִׁיטִים. וּבִכְלָל, גַּם גְּבָרִים יִזָּהֲרוּ בְּזֶה לְהִתְלַבֵּשׁ כְּפִי שֶׁהֵם מִתְלַבְּשִׁים לִכְבוֹד אוֹרְחִים, מִי שֶׁשָּׂם כּוֹבַע עַל הָרֹאשׁ כְּשֶׁבָּאִים אוֹרְחִים חֲשׁוּבִים לְבֵיתוֹ וְכֵן אִם לוֹבֵשׁ מְעִילוֹ - יָשִׂים כּוֹבַע..., וּבְוַדַּאי לֹא יְבָרֵךְ עִם חֻלְצָה קְרוּעָה, סַנְדָּלִים וְכַדּוֹמֶה, לְהַרְאוֹת כַּמָּה הַמצווה יְקָרָה וַחֲבִיבָה לָנוּ!
ו.
מצות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולקח שמן מן הצדקה ומדליק. (רמב"ם פ"ד הלכה י"ב).
איסור תענית
ז.
אִסּוּר תַּעֲנִית - "מַאי חנוכה? דְּתָנוּ רַבָּנָן: בכ"ה בְּכִסְלֵו, יוֹמֵי דַּחנוכה תְּמַנְיָא אִינוּן דְּלָא לְמִסְפֵּד בְּהוֹן וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת בְּהוֹן - יְמֵי חנוכה שְׁמוֹנָה הֵם שֶׁלֹּא לִסְפֹּד בָּהֶם וְלֹא לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶם" (שבת כ"א ע"ב).
סֵדֶר הַבְּרָכוֹת בְּלַיְלָה רִאשׁוֹן וּבִשְׁאַר הַלֵּילוֹת
ח.
"הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנָה יָמִים הָאֵלּוּ, שֶׁהַתְחָלָתָם כ"ה בְּכִסְלֵו, יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל, וּמַדְלִיקִים בָּהֶם הַנֵּרוֹת בָּעֶרֶב עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה מִשְּׁמוֹנַת הַלֵּילוֹת, לְהַרְאוֹת וּלְגַלּוֹת הַנֵּס וְיָמִים אֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִים חנוכה וְהֵן אֲסוּרִים בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית כִּימֵי הַפּוּרִים. וְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בָּהֶן מצווה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כִּקְרִיאַת הַמְּגִילָה" (רַמְבָּ"ם הִלְכוֹת חנוכה פ"ג הֲלָכָה ג'). עִקָּר הַהַדְלָקָה הוּא פִּרְסוּם הַנֵּס, כְּעִנְיַן הָאוֹר הַנִּרְאֶה לְמֶרְחָקִים עֲצוּמִים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
