ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שער לדין
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
"תנו רבנן עשרה אין חולקין להן תרומה בבית הגרנות. ואלו הן חרש, שוטה וקטן וכו', וכולן משגרין להם לבתיהם" (יבמות צט:) מבואר שאין חולקים לקטן תרומה בגורן משום זילותא דתרומה אבל אפשר לתת לו לביתו ויוצא בעל השדה ידי חובת הפרשת תרומה.
נחלקו הראשונים האם במתנות כהונה פועל דין "דעת אחרת מקנה" או לא.
ר' שמשון משפיירא סובר שיש גם כאן "דעת אחרת מקנה", שהרי "טובת ההנאה לבעלים", דהיינו שהבעלים קובע למי תחולק התרומה, לכן נחשב הדבר שהוא הנותן.
הוא הביא הוכחה מהסוגיא בב"מ יא: בהא דרבן גמליאל והזקנים, שם הקנה את המעשרות לר' יהושע ומתנות עניים לר"ע - ואע"פ שלא עמד בצד חצירו ואינה משתמרת להם, הועילה מתנתו משום דחשוב "דעת אחרת מקנה", וכתירוץ רב פפא שם.
לעומתו ר"ת סובר ש"אין טובת הנאה ממון" ולא נחשב הבעלים דעת אחרת מקנה, ומבאר את הגמ' בב"מ בשהקנה להם גם את החצר ובכה"ג כיוון שאיכא "דעת אחת מקנה" לעניין החצר מהני גם לענין מעשרות.
עפ"ז דנו האחרונים בנתינת כסף פדיון הבן משאר מתנות כהונה לקטן.
בעל הפר"ח (בקונטרס מים חיים) סובר שבכל מתנות כהונה אפשר לתת לקטן משום דדעת אחרת קטנה מהני ליה מדאו' ויש בהם דעא"מ. וא"כ פסק כר"ש משפיירא.
ובקצוה"ח (סי' רמ"ג סק"ד) פסק כר"ת וצ"ל שאין במתנות כהונה דעת אחרת מקנה. לכן לכאורה א"א לתתם לקטן. אלא שמהגמ' ביבמות הנ"ל מוכח שודאי אפשר. וצריך להבין מדוע.
ועוד הקשה קצוה"ח מהא דמהני התם אף נתינה לשוטה,והרי נפסק להלכה שבשוטה אפילו דעא"מ לא מהני, (סמ"ע סי' רמ"ג ס"ק כ"ט ודלא כלבוש שסובר דמהני אף בשוטה).
וביאר קצוה"ח שאכן מהני נתינת מתנות כהונה ופדיון הבן לקטן אבל לא מטעמו של הפר"ח.
הוא הסביר זאת בשתי דרכים:
א. מתנות כהונה הינם חוב של ישראל, ושיעבודא דאורייתא, ולכן חשיב כבר כממון הכהנים, ששבט הכהונה זכה בהם. א"כ אין כאן אלא פרעון חוב ודי בהסתלקות הנותן וא"צ זכיית המקבל, כשם דקיי"ל שנתינה בע"כ שמה נתינה.
ב. מכיון שא"צ לדעת המקבל מהני נתינה אף לשוטה וקטן. אע"פ שאין כאן דעא"מ ובשוטה אף לא מהני דעא"מ. לפ"ז לכאורה אע"פ שהנותן יצא י"ח אין המתנות של הקטן ואם יקחם כהן אחר ממנו, זכה.
ג. ע"פ דברי התוס' (סנהדרין סח:) שביאר שקטן שיש לו ממון מדאוריתא כשעשה מלאכה - הניתן לו בשכרו ה"ז שלו מדאוריתא.
ה"ה במתנות כהונה דכתיב בהם "חלף עבודתכם" ה"ז כשכר מעשה ידיו של הכהן ואף קטן ושוטה זוכה בהם.
בנתיבות המשפט (שם סק"ח) כתב דמהני מטעם שא"צ נתינה וזיכוי במתנות כהונה, ואפילו אם יפקירם בעל השדה יוצא ידי חובה.
אמנם בשנת הביעור חייב לזכותם לכהן ולא יצא י"ח ביעור עד שיזכה בהם הכהן. ולכן בשנה זו א"א לתת לקטן.
אע"פ שקטן א"י לזכות בקנין, מחדש נתיבות המשפט, שאם אכל הקטן את המתנות זכה בהן ויצא הישראל ידי חובתו.
לכן אם יאכיל פדיון בנו לקטן או את שאר המעשרות יצא י"ח אבל כל שלא אכלם הקטן, יכול כהן אחר לקחתם מהקטן, ואף הישראל לא יצא ידי חובת פדיון הבן ולא י"ח מעשרות בשנת הביעור.
א"כ מצאנו שלוש דרכים בהסבר האפשרות של קטן לקנות מדאוריתא:
א. שכר עבודתו (תוס' וקצוה"ח).
ב. מה שאכל ( נתה"מ).
ג. פירעון חובו לקטן (קצוה"ח).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
