ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
נפגעי הטרור
א רקע
משך שלוש שנים (תרע"א, תרע"ב, תרע"ד) פרסם מהן הרב זצ"ל את פתגמי החודשים ('מגד ירחים') בלוח 'ארץ הצבי' שיצא לאור ביפו. בפתגמים אלו מיצה הרב במילים ספורות 1 ובמליצות שיריות את עניינו ומהותו של כל חודש מחודשי השנה.
בפתגמים תמציתיים אלו רב היה הסתום. וזכור אותו חכם לטובה – הרב עוזי קלכהיים ז"ל – שנדרש לאותם פתגמים ופתר והנהיר את מליצותיו של הרב וחשף את שאצור בהן. זאת עשה במאמרו הנרחב 'באר מגד ירחים' בקובץ המאמרים 'הראי"ה', שהופיע למלאת ששים שנה לפטירת הרב 2 מאמר זה הפך לספר שהוציאו בני משפחתו בכסלו תשנ"ה. ומעתה כל המבקש להתבשם מניחוחות החודשים בהארת הרב, אין לו אלא לפנות אל זה הספר ולהתרשם.
ברם, תנא ושייר. פתגמי שנת תרע"א לא זכו לביאור ויש גם מפתגמי תרע"ב. להלן ייעשה להאיר את פתגם אייר תרע"ב.
כה כתב הרב:
הנשמות היפות, פרחי החיים
ממכון מקדשי אל – ישאבו טלם
ממכון מקדשי אל – ישאבו טלם
ב. הנשמות היפות
צירוף זה – 'נשמות יפות' – נראה להיות מקורי. משהו בדומה לו מצינו במקורות 'נפש יפה'. כך שנינו במסכת חולין: "השוחט את הבהמה ומצא בה שליא נפש היפה תאכלנה" (ד, ז) 3 ר"ל: השליא מותרת באכילה שכן שחיטת הבהמה התירתה, אבל בפועל אדם סביר לא יהין להכניס את השליא אל פיו. רק מי שהוא 'נפש היפה' היינו אדם שלא רק שאינו אנין טעם אלא שטעמו גס - הוא שיאכל. 'נפש היפה ' - הרי זה ביטוי על דרך סגי נהור.
ואכתי מה עניין נפש לכאן. ואפשר ש'נפש' משמשת כאן באחת ממשמעויותיה המקראיות והיא תאווה. החכם במשלי אמר:
"כי תשב ללחום (=לאכול) את מושל
בין תבין את אשר לפניך
ושמת שׂכין (=סכין) בלועך
אם בעל נפש (=אם רעבתן) אתה
אל תתאו למטעמותיו" (כג, א-ג)
בין תבין את אשר לפניך
ושמת שׂכין (=סכין) בלועך
אם בעל נפש (=אם רעבתן) אתה
אל תתאו למטעמותיו" (כג, א-ג)
'נפש היפה' מבטא את אדם בעל תאווה, רעבתן המוכן לבלוע את כל שניתן, גם מאכלים שבני אדם רגילים סולדים מהם.
'נפש' ו'נשמה' משמשים לא אחת מונחים נרדפים. אבל הפרש רב יש ביניהם: נפש משותפת לכל בעלי החיים, אולם נשמה מיוחדת לאדם, והיא המבטאת את המהות היותר פנימית שלו, זו שנופחה באפו ע"י הבורא
"ויצר ה' א-להים את האדם… ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב, ז)
מעתה אם הנפשות היפות הם בני אדם המתאווים לכל מאכל גשמי, אפשר מאד שהנשמות היפות הם בני אדם נאצלים, הכמהים להשראת שכינה ולקרבת א-להים.
ג. פרחי החיים
פרחים הם המעטרים את עולמנו במרבדי צבע מרחיבי לב. והרי הם המסמלים נוי ותפארת. צורות פרחים היו חלק ממעשה מנורת המקדש (שמות כה, לא-לג) . אולם לבד מסגולתם העיטורית עוד יש בהם - ובפרחי עצים הדברים אמורים – בשורת פריון המבצבץ ובא. כך מסופר על מטה אהרן שהונח באהל מועד עם מטות נשיאי המטות:
"ויֹצא פרח ויצץ ציץ ויגמֹל שקדים" (במדבר יז, כג)
הרי שפרחים משמשים לא רק לנוי, אלא הם גם מבשרי חיים: פרחי החיים.
ד.ממכון מקדש אל
מכון ומקדש נמצאים לנו לראשונה במקרא בשירת הים
תבִאמו ותִט עמו בהר נחלתך
מכון לשבתך פעלת ה'
מקדש א-דני כוננו ידיך (שמות יד, יז)
כתוב זה שימש לבר קפרא לדרשה –
דרש בר קפרא: גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב: "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" (ישעיהו מח,יג), ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב ""מכון לשבתך פעלת ה' מקדש א-דני כוננו ידיך " (כתובות ב ע"א)
ברם, בדרשה זאת יש מקום לתמיהה: והלוא מפורש בכתוב שאת המקדש כוננו ידיו של הקב"ה והיכן כאן צדיקים?! אפשר שלכן נדרש רש"י לומר: "מקדש מעשה ידי צדיקים הוא" ואפשר שממקום שבאנו למד; שהרי הכתוב אינו מדבר על מקדש בנוי, אלא על חזון המקדש שחזו בעיני רוחם משה ובני ישראל, השרים שירת הודייה על הים. ואלמלא אותו חזון אפשר שלא היה מוקם המקדש, שכן סוף מעשה במחשבה ובחזון תחילה. מסתבר ש'הנשמות היפות' הם הצדיקים שהמקדש מיוחס להם.
ה. ישאבו טלם
ביטוי לא שגרתי. שכן שלא כמי באר הנשאבים מלמטה, הרי טל ניתן מלמעלה., שכך אנו פוגשים בו לראשונה בתורה בברכת יצחק " ויתן לך הא-להים מטל השמים' (בראשית כז, כח) וכך גם באחרונה בשירת האזינו: "יערֹף כמטר לקחי תִזל כטל אִמרתי" (דברים לב, א).
אולם מצינו שאיבה במקדש, שאיבת דברים שאינם בתחתיות ארץ, אלא ברום שמיים. בהקשר לשמחת בית השואבה נאמר בירושלמי סוכה (פרק ה', הלכה א')
למה נקרא שמה בית שואבה, שמשם שואבים רוח הקודש.
טל זה לפרחי החיים מזכיר טל של תחייה שהרעיף הקב"ה על בני ישראל בעת מתן תורה –
כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה - יצתה נשמתן של ישראל שנאמר "נפשי יצאה בדברו" (שיר השירים ה,ו), ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן – דיבור שני היאך קבלו? הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם" (שבת פח ע"ב)
ו. אייר – יוסף ומקדש
כל שנאמר בזה, יפה לכאורה לכל עת, מה עניינו לחודש אייר דווקא?
נראה כי שני דברים הנקשרים לזה החודש מתחברים לדברי הרב בפתגמו – יוסף ומקדש.
אייר הוא במידה רבה חודשו של יוסף שכן נאמר בספר יצירה:
המליך אות ו' בהרהור וקשר לו כתר וצרפן זה בזה
וצר בהם שור בעולם ואייר בשנה …
יוסף הוא שנמשל לשור כאמור בברכת משה:
וליוסף אמר… בכור שורו הדר לו (דברים לג, יז)
ועליו – יותר מאחיו - ניתן לדבר במושגים של יופי, שהרי עליו מעיד הכתוב כי היה יפה תואר ויפה מראה (בראשית לט, ו). ודאי שהוא נמנה על'הנשמות היפות' .
מקדש שייך ביותר לזה החודש, שכן גם מקדש ראשון וגם מקדש שני נוסדו בו. על הראשון מסופר:
ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחודש זִִו הוא החדש השני למלֹך שלמה על ישראל ויִבן הבית לה' (מל"א ו, א)
ועל השני
בחדש השני החלו זרֻבבל בן שאלתיאל וישוע בן יוצדק ושאר אחיהם הכהנים… ויסדו הבונים את היכל ה'… (עזרא ג, ח-י).
נשמות יפות כיוסף הצדיק 4 הן העומדות ביסוד מקדש ה', שכן בצד היותו איש בעל שאר נפש ואידיאלים הנוסקים אל על ("השמש והירח"), הרי שורשו בקרקע (והנה אנחנו מאלמים אלומים"), הן כמו מחברות שמים וארץ, שזה עניינו של בית ה '. וממנו ממקדש א-ל הן שואבות טל תחייה שלהן.
^ 1. מעין דרך זו של ביטוי תמציתי קצרצר ננקטה על ידו גם בספרו 'ראש מילין' שעניינו: "רשמי מחשבה למדרש האותיות…", שלו סיפח את 'הברקה' שהוא כמו חזרה מתומצתת על פרקי הספר.
^ 2. בעריכת יצחק רפאל, ירושלים תשכ"ו.
^ 3. ומעין זה בירושלמי תרומות (פרק י', הלכה ו') "ביצים שהקרימו - הרי אלו אסורות; מוזרות - נפש היפה תאכל".
^ 4. לשמו הצמידו חז"ל את התואר צדיק ראה: יומא לה ע"ב; ב"ר צג, ז ועוד.
^ 2. בעריכת יצחק רפאל, ירושלים תשכ"ו.
^ 3. ומעין זה בירושלמי תרומות (פרק י', הלכה ו') "ביצים שהקרימו - הרי אלו אסורות; מוזרות - נפש היפה תאכל".
^ 4. לשמו הצמידו חז"ל את התואר צדיק ראה: יומא לה ע"ב; ב"ר צג, ז ועוד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
