ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- מטות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
משכית בת דינה
הדבור - מתת אלקים הוא. מתנה שנתנה לאדם כבחיר היצירה ובזה נבדל הוא מכחל החי. זהו גם חלק מצלם אלקים שבאדם. הבריאה כולה נבראה בעשרה מאמרות "בדבר אלקים שמים נעשו" והארץ שניתנה לבני אדם לשכללה ולפתחה "אשר ברא אלקים לעשות" שהאדם יוסיף עשיה לעשייתו של הקב"ה. על כן העניק לו את כוח הדבור "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" מסביר התרגום "לרוח ממללא", בכוח הדבור האדם שולט על הבריאה כולה, בבחינת "ידבר עמים תחתינו" "באשר דבר מלך - שלטון".
מתת אלקים - יש לשמור עליו כראוי. אין להשתמש בו לדברים לא הוגנים. אין להשתמש בו לדברים המכעיסים את נותנו. ואין להשתמש בו ללא כל צורך ועל כן "לא מצאתי לגוף טוב משתיקה". אין לחלל את הדיבור היוצא בכונה ומתוך ידיעה וגם היוצא מפיו, דבר שנפלט מתוך תת מודע, גם זה צריך לקיים בהיותו הרצון הפנימי של האדם.
(התשמ"ח)
"וידבר ה' אל ראשי המטות"
הצווי הוא אלקי, והדובר הוא משה, ובסגנון בו נתיחד הוא משאר הנביאים "זה הדבר", הן כה אמרו חז"ל המובא בדברי רש"י: משה נתנבא בזה אמר ה' כחצות הלילה, והנביאים נתנבאו בכה אמר ה'. מוסף עליהם משה שנתנבא בלשון "זה הדבר" ומסביר בעל שפתי חכמים: וזה מעלה יתירה ד"זה הדבר" משמע הדבר עצמו וברור, ששמע מפי הקב"ה ונקרא אספקלריא המאירה, מה שאין כן בשאר הנביאים דלא היה מדבר להם אלא בחידות או ע"י חלומות "כה אמר", באספקלריא שאינה מאירה. ומה שמשה נתנבא ב"כה אמר" - יש לומר דקודם עמידתו בהר סיני היה מתנבא בלשון כה.
ונראה לנולאמר שלא מקרה הוא שדוקא בפרשת נדרים, והאזהרה "לא יחל דברו", השתמש משה בביטוי המיוחד לו "זה הדבר". הוא אשר זכה "לפה אל פה אדבר בו", ידע את ערכו של הדבור והכוח הטמון בו "לנטוע שמים וליסוד ארץ" וחשיבותו כמתת אלקים מיוחדת לאדם, בשעת יצירתו "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה - רוח ממלא" - ומשום כך חובת הזהירות של "ככל היוצא מפיו יעשה" ולא לזלזל ח"ו במתת אלקים.
(התשנ"א)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
