ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- שבת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יוסף בן גרציה
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת [כג טו].
"והנה קדושת שבת וקדושת יום טוב היא ג"כ מכוונת לעומת קדושת תורה שבכתב וקדושת תורה שבעל פה. כי שבת קביעא וקיימא, קדושתה בידי שמים [ביצה יז.]. ויו"ט דישראל קדשינהו לזמנים [ברכות מט.] הוא תוכן תורה שבעל פה. ומשום הכי היום טוב מאחד את הכלל, וכל ישראל חברים הם ברגל [חגיגה כו.]. וע"פ האמת, אחדות הכלל נובעת משורש הקדושה העליונה, שהיא קדושת תורה שבכתב, שמשפעת על קדושת תושבע"פ. וע"פ אמיתת עניין זה מוכרח קיבוץ הכלל בצורה האומה להיות קדוש בקדושת התורה. וקדושת יו"ט יונקת מקדושת שבת. ומזה בא הנוסח "כי הוא יום תחילה למקראי קודש" כרש"י בכתובות. ועל כן קראה תורה יום טוב ראשון של פסח, שהוא רגל ראשון ותחילה לרגלים, כראש השנה ד' ע"א, בשם 'שבת' ("ממחרת השבת") להורות שקדושת יו"ט המאחדת את הכלל, מקדושת שבת, מיסוד התורה היא יונקת, ולא משום הקיבוץ של הפרטים יחד, אלא משום שיש קדושה עצמית בהכלל. וזהו עוקר את כל העניין של פרצת הצדוקים, שרצו להיות ככל הגויים, בתור קבוץ לאומי לבד. ועל כן לחמו לעקור קדושה זו, שיו"ט לא ייקרא שבת. והקב"ה עזר שנצדק קודש באלה שני הדברים יחד ואיתוקם תמידא [מנחות סה.], ואח"כ איתוקם חגא דשבועיא" [מרן הראי"ה, שו"ת 'משפט כהן', סי' קכד, עמ' רעד].
פרק ג':
הקמת בית כנסת הגר"א
כהמשך לשבועות הקודמים, בהם סיפרנו על פעילות הרבה של הגאון ר' אליהו לנדא זצ"ל, נספר השבוע על דבר נוסף בו עסק ר' אליהו, וזכה לברכה מיוחדת של מרן הראי"ה.
בעת שגר ר' אליהו בתל אביב, ייסד יחד עם חבריו את "בית כנסת הגר"א", (ברחוב הירקון ע"י רחוב יונה הנביא). ביכנ"ס זה התחבב עליו מאוד, וגם בימי זקנתו וחולשתו היה מכתת רגליו מידי שבת בשבתו מדירתו בשכונת מונטפיורי עד ביכנ"ס זה, עד שנתו האחרונה (תש"ז).
מכתב הראי"ה לביהכנ"ס הגר"א
לרגל הנחת אבן הפינה לבנין בית הכנסת מיוחד זה (ביום כ' תמוז תרצ"ד) נערכה חגיגה מפוארת, בהשתתפות גדולי ישראל [ראה צילום העתון בעמוד הבא]. לכבוד מאורע חגיגי זה, כתב מרן הראי"ה מכתב מיוחד במינו, בעל תוכן עמוק ומשמעות רבה [בגיליון מס' 52 הבאנו את המכתב, והרחבנו לבארו ע"פ דברי הראי"ה והגרי"מ חרל"פ].
וכך הם דברי המכתב:
"לכבוד ועד הקהילה ומייסדי בית הכנסת הגר"א בשכונת מ"ש [מאה שערים], תל אביב ת"ו, אחי היקרים!
בכל לבבי ונפשי, הנני משתתף בשמחתכם הקדושה בחגיגת הנחת אבן הפינה ליסוד בית הכנסת על שם רבינו הקדוש האור המאיר לכל בית ישראל קודש הקדשים הגאון החסיד כחד מקמאי רבינו התנא האלוקי מרנא רבי אליהו מוילנא זצוקלל"ה, וזי"ע ועל כל ישראל.
שמחת אמת היא זאת להתחיל כעת בזמן התעוררותה של התחייה הלאומית והחפץ האדיר של בנין ארץ הקדושה אצל כל פזורי ישראל להקים את השם הגדול של מאור התורה אשר האיר את מחשכי היהדות בכל ערכיה ובכל פינותיה ואשר אהבתו לארץ ישראל הייתה בלי מצרים, וכמו שמן השמים עכבו את הרועה הנאמן משה רבינו ע"ה מלבוא אל הארץ בפועל, בכל זאת בטוחים אנחנו, שההשתוקקות הקדושה שבנשמת רעיא מהימנא לבוא לארץ ישראל, שהתבטאה בתחנונותיו הגדולות, היא היא אשר נותנת כח ואומץ לכל הדורות - והדור האחרון שלנו בכלל - להתקשר בקדושת ארץ חמדה, לבנותה ולהקים את שוממותיה.
כמו כן הננו בטוחים בעז"ה, שההתלהבות הקדושה והעליונה של רבינו הגאון החסיד האלוקי רבינו אליהו זצ"ל, שלא יצאה אל הפועל על ידי עיכובים מן השמים, בעת אשר לא הגיע עדיין הזמן להתחלת צמח ישועה של קץ המגולה לישראל, היא תשגבנו ישע בעז"ה לשוב לארצנו הקדושה בפועל ובמעשה, עם כל אור התורה והקדושה האמיתית, כמו שהייתה בשאיפתו הנערצה של רבינו הגדול החסיד והקדוש זצ"ל, נשמתו בגנזי מרומים. וכולנו יחד נזכה להיות ששים ושמחים בבנין שלם, בבוא המבשר אליהו הנביא לאמור לציון"הנה ישעך בא וגואלך קדוש ישראל" , הנה הוא משיב לך את הודך והדרת קדשך, בבוא לציון גואל צדק במהרה בימינו אמן.
כנפשכם היקרה ונפש אחיכם המשתתף בשמחתכם בכל לב ונפש בצפיית ישועה קרובה וגאולה שלמה במהרה בימינו אמן סלה.
החותם בברכה נאמנה ואהבה רבה מהר הקודש מירושלים,
הק' אברהם יצחק הכהן".
את המכתב הזה פרסם ר' אליהו לנדא ע"ג כרוז מיוחד שהוציא לכבוד האירוע, ובשולי הכרוז הוסיף דברים שאמר לו הראי"ה בעת שנתן בידו את המכתב. וכך הוא מספר:
"מכתב גלוי זה נמסר אז ברגשי עוז ותעצומות אהבת קודש לי הח"מ בגילה ושמחה, [כאן העיר ר' אליהו: "גילה על דבר תמידי ושמחה בדבר שנתחדש (רבינו, משלי כ"ג כ"ד)"] וזה לשונו: והימים טרם הגיעו ימי בין המצרים של זמן חורבן בית מקדשינו בודאי רשאי לשמוח בבנין בית מקדש מעט זה, ויהי רצון כו' שיבנה ביהמ"ק ב"ב, ותן חלקנו בתורתיך ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות. אליהו בהר"א לנדא נכד הגר"א זל"ה".
השתוקקות משה ומשמעותה הרוחנית
בתוך דבריו היפים והחשובים, הזכיר מרן הראי"ה את תשוקתו של משה רבינו להיכנס לארץ, והדגיש כי תשוקה זו נותנת היא כוח לכל דורות עם ישראל לבנות את הארץ. דברים דומים דיבר הראי"ה על שולחנו הטהור, בשבת פרשת ואתחנן:
"מידות גדולות שהיו צריכות להיקבע במסד-האומה, נפתחו בגדולי גדולים, והם שהעמיקו בהם עד השיתין של הנפש, והעלו אותם למרומים שברוח. מידות החסד והאהבה נפתחו על ידי אברהם אבינו, מידות הגבורה והיראה נפתחו על ידי יצחק אבינו, וכיוצא בזה. והנה רצה הקב"ה לפתוח שערי מידה חדשה, להעמיק בלב האומה הישראלית, מידת געגועים לארץ ישראל, שגם בהיותם על אדמת נכר, תהיינה עיניהם נשואות לציון, וליבם יהיה מלא המיה לארץ אבותיהם, ועמד ופתח מידה זו על ידי רעיא מהימנא, השליח הראשון אשר נשתלח לגאול את ישראל.
"ואתחנן אל ד'... אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו'" [דברים ג כג] - שיטח משה רבינו תחנונים ותפילות כמנין ואתחנ"ן, והרחיב והעמיק רבות רבות בהפצרותיו, ככל המבואר בספרי הקדמונים, ובמיוחד ב'מגלה עמוקות', ובתחנוניו-תפילותיו המרובות של משה רבינו, נפתח מעין עמוק ביותר של געגועים לארץ ישראל, שכוחו המרווה יפה לכל הדורות. ומאז כל השואב ממעיינו של משה רבינו, גם אם הוא נמצא במרחקים, מתגעגע הוא לארץ ישראל, ואין סוף לצמאון, ואין גבול לכמיהה, כי גדול המעיין ועמוק הוא" ['מועדי הראי"ה' עמ' רלז].
הגאון ר' שלום נתן רענן זצ"ל, חתנו של מרן הראי"ה, התבטא אף הוא בצורה דומה על השתוקקותו של משה רבינו, וז"ל:
"משה רבינו שידע את ערכה של ארץ ישראל התחנן להיכנס בה כי הוא כולל את כל נשמות ישראל, ולוּ נכנס - הייתה מתבצרת ומתגלה צורת קדושתה של כנסת ישראל במילואה, ואז היה תיקון, ומי יודע אורחותיו של השי"ת שחשב להאריך את זמן השבירה, ולוּ נכנס משה רבינו לא"י לא היה גלות. ואם היה נכנס, לא היו ישראל מתקיימין בגלות, כי אין אנו מתקיימין עכשיו אלא מתוך התשוקה הגדולה לא"י שמתנוצצת בנו ממרע"ה שהשתוקק להיכנס לא"י ולא מִלא תשוקתו, ואילו היה נכנס לא"י ונתמלאה התשוקה לא היה לנו קיום בגלות, ולא היו החיים אלא בא"י, ואילו הקיום בגלות אינו אלא בכוח התשוקה לארץ ישראל" [עי' זח"ג ר"פ]. ['בשמן רענן' ח"א עמ' ריד].
יוצא לאור ע"י ארגון אור האורות. לפרטים והערות: [email protected].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
