ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- שבת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן [יג, ב].
בשבת פרשת שלח, אמר מרן הראי"ה:
"כשם שבמשנה מצוייה מסכת 'טהרות' בתוך סדר 'טהרות' - כך התורה כולה עניינה ארץ ישראל, ופרשת 'שלח' היא ארץ ישראל שבתוך ארץ ישראל" [הרב אביגדור נבנצל שליט"א, בשם אביו ר' יצחק נבנצל זצ"ל ששמע שיחה זו. מובא במאמר 'פרי צדיק עץ חיים', בסוף הספר 'שיחות לספר ויקרא'].
וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם [יג, לג].
"מהו הסימן בעם הרוצה לצאת מתחת יד נוגשו ולוחציו, ומה היא הראיה בעם הרוצה לחיות חיי חופש, אות ומופת חותך לזה היא שעם כזה יתחיל קצת להרגיש בכבוד עצמו, כמו שמצינו אצל המרגלים שאמרו ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם, ואמר ע"ז הרב הגאון הרב קוק זצ"ל: מה שאמרו "ונהי בעינינו כחגבים", שהם שפלים בעיני עצמם בלי שום רגש כבוד, זאת ידעו. אבל מנין ידעו שכן היו בעיניהם? ואמר הגאון זצ"ל, שזאת הוא פועל יוצא מזה, שגם אחרים מחשבים אותם לשפלים ונבזים [...]" ['הגיוני חיים' (הרב חיים טייבלום זצ"ל) עמ' 40].
אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ [יד, ח].
"ארץ זבת חלב ודבש" - מלבד פשוטו של מקרא, נרמז כאן כוחה המופלא של ארץ הקודש, שמסוגלת היא להפוך טמא לטהור [עיין 'עולת ראי"ה' ח"א, עמ' מ'].
בחלב שנינו "דם נעכר ונעשה חלב", ועל קביעתו זו של ר' מאיר, אמרו חז"ל "מאי טעמא דר' מאיר דכתיב מי יתן טהור מטמא לא אחד" [נדה טו.].
והדבש שעניינו הוא דבש התמרים [כתובות קיא.], מסורת היא בידינו מפי ראשונים שכולל הוא גם דבש דבורים [כמבואר בשו"ת הרדב"ז סי' תתקסב], והותר לנו גם דבש זה באכילה, אעפ"י שכלל גדול הוא ש"כל היוצא מן הטמא - טמא", "מפני שמכניסות אותו (הדבורים) לגופן ואין ממצות אותו מגופן" [בכורות ז:], "שאוכלין מפרחי האילן ומהן נעשה הדבש במעיהן" [רש"י]. והרי לנו שיתופו של כח טמא לאכילה, ביצירתו של דבר מאכל משובח, שנשתבחה בו ארץ ישראל, כי זה כוחה של קדושת הארץ, להתגבר על ענייני טומאה ולשעבדם לכל הדברים שבקדושה". [קובץ 'תורה שבעל פה' חוברת כז עמ' י' - יא].
מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה [יד, לז].
וכך אמר מרן הראי"ה למקורבו ר' יצחק גרשטנקורן זצ"ל, ראש העיר בני ברק ומייסדה:
"ביחס לישוב ארץ ישראל - יש הבדל רב בין יחיד לציבור. יחיד שבא לשאול בעצה, אם לעלות לארץ ולהשתקע בה או לאו, הרשות נתונה לחוות דעה וליתן עצה כפי הבנת הלב. אבל ציבור שאני; מי שמדיח צבור מדעתו ורצונו ומניא אותו מלעלות לארץ אינו אלא בבחינת מרגל גמור, "מוציא דיבת הארץ רעה".
['זכרונותי על בני ברק' ח"א עמ' עז עיי"ש].
לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ שְׁלָמִים [טו, ח].
"...שבן נח אין בכוחו להקדיש קרבן כזה שיש בו אכילה, וכמו ששמעתי פעם מאדמו"ר הגאון הגדול ראי"ה קוק זצוק"ל דאף אם יתעלה הבן נח למדרגשה של עבודת ה' אין בכוחו להשיג רק שיהיה האדם פרוש לגמרי מענייני העוה"ז ויהיה רק כולו קודש לה' וזה הוא קרבן עולה, כולה כליל. אבל קדושת שלמים דהיינו קדושת אכילה להעלות הגשמיות ולקשר ברוחניות להיות הכל קדושה - זה אין בכח הנכרי לעשות ורק הנשמה הישראלית בכוחה לעשות גם ענייני הגשמיות לשם מצוה ולשם קדושה" [הרב שמואל אהרן יודלביץ זצ"ל. מתוך: 'כרם ציון' (בעריכת הרב יצחק רוזנטל, כרך ד', עמ' קסג].
פרק ב':
רבנות בעיירות ליטא
סיפרנו בשבוע שעבר על ימי נערותו של ר' זליג ראובן בנגיס, ועל פגישתו עם מרן הראי"ה בעת לימודם בישיבת וולוז'ין. סיפרנו גם על גדלותם המיוחדת של שני גדולי עולם אלו, שהייתה מפורסמת כבר בימי בחרותם. הבאנו כמה סיפורים שסיפר ר' זליג ראובן על יראת השמים המופלאה שהייתה בחברו הראי"ה, ועל צדקותו המיוחדת שהייתה לשם דבר בישיבת וולוז'ין. מתוך הערצתו האדירה כלפי ידידו הראי"ה, התבטא באוזני רעייתו: "כשהיו מזכירים לי את הרב קוק, הייתי נרעד!". עוד סיפרנו, כי הנצי"ב אמר מפורשות לתלמידו ר' זליג ראובן, כי בחיר התלמידים בישיבה הוא "הבחור אברהם יצחק, חתנו של הרב מפוניבז'", בהתכוונו כמובן לתלמידו האהוב הראי"ה קוק. השבוע נספר על קשרי הידידות בין ר' זליג ראובן ומרן הראי"ה, בתקופה בה כיהן ר' זליג ראובן כרב במספר עיירות בליטא, ועל עזרתו של מרן הראי"ה במציאת משרת הרבנות.
רבה של זוימל
באותה תקופה (החל משנת תרמ"ח) כיהן מרן הראי"ה כרבה של העיירה זויימל, והוא בן כ"ג שנה. את רבנותו קיבל בעצתו ודחיפתו של מרן ה'חפץ חיים', שהכיר בצדקותו וניבא לו גדולות ונצורות בשטח הרבנות. במכתב ששלח לידידו הגאון האדר"ת זצ"ל, חותנו של הראי"ה, כותב ה'חפץ חיים': "מאוד שמח ליבי על זה, שחתנו הרה"ג נ"י נתקבל לרב ואב"ד בעיר זיימל, ויתן ד' שיעלה מעלה מעלה, כי הוא גדול אמיתי בתורה" [מובא ב'טל הראי"ה' עמ' ק']. גדולי ישראל ורועי העדה, כדוגמת הגאון ר' יוסף זכריה שטרן זצ"ל, והגאון ר' מרדכי גימפל יפה זצ"ל (שהיו שניהם קרובי משפחתו של מרן הראי"ה), שלחו את ברכתם הנרגשת למרן הראי"ה.
בעיירה קטנה זו, יכל הראי"ה להשקיע עצמו כל כולו בלימוד, ושקידתו הייתה עצומה. מוכתר בתפילין ועטוף טלית, ישב כל היום בבית המדרש ועסק בתורה. במשך חצי שנה עבר על כל תלמוד ירושלמי, ומרוב עמל ויגיעה חלה אחר כך. "מתמיד גדול היה הרב קוק, וזוכר אני אותו עוד מתקופת נעוריו [...] ששקד יום ולילה על לימוד הש"ס והפוסקים", סיפר לימים ה'חזון איש' [ראה הסיפור במלואו בחוברת 'ראיה וחזון' לגרמ"צ נריה].
כמו כן הרבה מרן הראי"ה לעסוק בלימוד קבלה. מספר אחיו ר' חיים קוק זצ"ל: פעם אחת באתי לזוימל והתארחתי אצלו. באחד הבקרים ראיתיו שקם במהירות ממיטתו, נטל ידיו וברך וישב מיד לכתוב - דבר שלא היה רגיל בו. כתיבה מהירה זו בשעת בוקר עוררה את סקרנותי. טרחתי והשגתי את מפתח הארון שבו היה כתב היד מונח. כשפתחתיו מצאתי מאמר ארוך בקבלה, שהתחיל בפסוק "בשעיפים מחזיונות לילה". הבינותי: דבר זה נתגלה לו בחלום, ומיהר מיד לרושמו עלי ספר" ['טל הראי"ה' עמ' קד].
סיפורים רבים ישנם על צדקותו ופרישותו המיוחדת של הראי"ה באותה תקופה. כך למשל סיפר ר' זליג ראובן, כי בתחילת רבנותו בזיימל סידר הראי"ה על קיר החדר שבו היה מקבל בעלי דין למשפט, טבלאות של פסוקים ומאמרי חז"ל, בעניין מצוות המשפט וחומרתו ['טל הראי"ה' עמ' קב].
על אותה תקופה בחיי מרן הראי"ה, סיפר ר' זליג ראובן סיפור בעל משמעות מיוחדת במינה. את הסיפור שמע מפיו תלמידו הגרש"ז אויערבך זצ"ל:
"לעת זקנותו של הנצי"ב היתה התייעצות בין גדולי וולוז'ין מי יוכל להיות הממשיך בראשות ישיבת וולוז'ין, והיתה הסכמה בין כולם כי הרב קוק הוא המתאים להיות ראש הישיבה!".
נעיר, כי בעת פטירתו של הנצי"ב בתרנ"ג, היה הרב קוק בן עשרים ושמונה.
רבנות בעיירה באדקי
ר' זליג ראובן לא חיפש תפקיד ברבנות, והיה מוכן לישב בשלוה לעסוק בתורה יומם ולילה באהבתו אותה. אבל כשראה שהגיע הזמן לפרנס את משפחתו, הסכים לחפש משרה ראויה.
הוא קיבל המלצות נלהבות מאת גדולי הדור, וכמו כן היו לו סמיכות מרבו הנצי"ב, מהג"ר מאיר מיכל רבינוביץ בעל ה'מאיר לעולם', ומגדולי תורה נוספים.
הרבה גאונים השתדלו בעבורו, ובשנת תרנ"ב בערך התמנה להיות אב"ד בעיר באדקי, פלך גרודנא. שם כיהן כשמונה עשרה שנה.
שנים מספר לאחר שזכה למשרה זו, נפגש ר' זליג ראובן פנים אל פנים עם ידידו מרן הראי"ה,שכיהן אז כרבה של בויסק. בשבוע הבא אי"ה נספר על פגישה זו, שהייתה מיוחדת במינה, והדיה נמשכו עשרות שנים אחר כך.
בהיותו בבאדקי, הוציא ר' זליג ראובן את החלק הראשון מספרו 'לפלגות ראובן', בשנת תרס"ז, וח"ב בשנת תר"ע.
שמו של ר' זליג ראובן יצא בעולם, אף שהיה צעיר לימים, והגיע אפילו לשערי ירושלים. בשנת תרס"ח, שנה לפני פטירת רבה של ירושלים, הגאון ר' שמואל סלנט זצ"ל, דאגו ראשי הקהילה למלא מקומו, ושמו של ר' זליג ראובן הועלה כמועמד. מטעמים שונים לא יצא הרעיון אל הפועל. אחר כמה שנים, נבחר ידידו מרן הראי"ה לכהן כרבה של העיר.
המלצת הראי"ה לרבנות פוניבז'
ר' זליג ראובן, שבוולוז'ין היה ידוע בשם ה'עילוי משניפישוק', עדיין לא יצא אז טיבעו בעולם, הוא היה אז בשלב עלייתו הראשון. אולם הראי"ה, שהכירו מקרוב, כבר ידע עד מה גדול הוא בתורה. על מידת ההערכה המרובה שהעריכו הראי"ה, תעיד העובדה, שכעבור כמה שנים, כשפשטה השמועה שהגאון ר' יצחק יעקב רבינוביץ זצ"ל (שנתפרסם בעולם הישיבות בשם רבי יצלה מפוניביז') עומד לעזוב את קהילת פוניבז', הזדרז הראי"ה (שכבר עלה ארצה וכיהן כרבה של יפו והמושבות), וכתב מכתב המלצה מרומם לראשי קהילת פוניבז', שיאותו לקבל את רבי זליג ראובן כאלוף לראשם.
המברך באהבה מתגלה כאן בעומק אהבת התורה שלו ובמלוא החפץ ביקרו של גדול בתורה, שכן היה זה מעשה נועז מצידו, להמליץ על רב צעיר לימים, לשבת על כסאו של האדר"ת זצ"ל, ושל הגאון המופלא רבי יצלה מפוניביז'.
"אברהם יצחק הכהן קוק
ב"ה, פעה"ק יפו ת"ו
יום כ"ב חדש אלול תרס"ח
לכבוד אלופי יחידי סגולה, מנהלי עדת ד' בעי"ת פאניוועז, יצ"ו.
שלום וברכה וכ"ט, וברכת השנים בכוח"ט עד העולם.
מצאתי לנפשי חובה, כאשר שמעתי שכבוד הגאון מוהרי"ץ שליט"א שהיה אב"ד בעדתכם יצא לק' נאוואראדאק. וכאשר ידעתי את מצב הרבנות בעירם מאז היותי אתכם, בשבת כבוד מו"ח הגאון זצ"ל בתוככם, אמרתי להציע לפני הדרת מעלתכם את אחד הרבנים מגדולי הדור אשר ידעתיו יפה יפה, שלפי ידיעתי יהי' לכבוד לעירכם, ולפי יקר תפארת גדולת הרבנים הגאונים אשר היו בעירכם מעולם, הלא הוא הרב הגאון הגדול, המצויין בחריפותו ובבקיאותו הפלא ופלא, ויקר ערך במידות תרומיות, ופיו מפיק מרגליות באגדה להמשיך לבן של ישראל לאביהם שבשמים , מו"ה ראובן זעליג שליט"א בענגיס הגאבד"ק באדקי, מח"ס היקר לפלגות ראובן, אשר עם כל כבודו ויקרתו של הספר הנ"ל, הנה כוחו של הגאון המחבר שי' הוא עולה מזה למעלה למעלה, והגדיל לעשות בעומקא דדינא כאחד הגאונים הגדולים אנשי השם לתפארת דורנו . ואם מאת ד' ב"ה המתנשא לכל לראש תצא זאת, ותקבלוהו בעירכם לרב אב"ד, אקוה כי תקבלו ממנו רב נחת וכבוד. כי הגאון הנ"ל שי' לבד גדולתו בתו"י הוא איש חיל, גבר בגוברין, יודע ללכת עם הבריות, ולהנהיג עדת קודש בשבט מישור ובדרך ישרה, שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.
ועל דבר אמת וצדק. הנני חותם דברי אלה באה"ר ובברכה לכל עדת קדשם, כאו"נ הטהורה, ונפש מחבבם מני אז, מושיט לכם ברכתו מהררי קודש.
הק' אברהם יצחק ה"ק" [אגרות לראי"ה עמ' רצו].
"שזיכני לנהל עם קדוש"
נתברר אח"כ שר' יצלה נשאר על משמרתו בפוניבז', ולכן ר' זליג ראובן נשאר בעיירה באדקי.
לעת התחדש שנת תרע"א - אחרי רעש השמיטה - קיבל מרן הראי"ה מכתב ברכה נלבב מר' זליג ראובן, ואף שלח לו במתנה - את החלק השני מספרו 'לפלגות ראובן'. הראי"ה השיב לו במכתב ידידות ושלח לו 'ברצון ובאהבה' את ספרו 'שבת הארץ':
"ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, אדר"ח מ"ה תרע"א.
שלו' וברכות מקודש לכבוד רב חביבי ויקירי, הרב הגאון הגדול, סוע"ה, פלפלן וסדרן, עוטה אורה בחורי תורה, מוהר"ר זעליג ראובן בענגיס שליט"א, הגאבד"ק באדקי יצ"ו, מחה"ס היקר "לפלגות ראובן", וכא"ל שוי"ר באה"ר,
מלאתי גיל ממכתב ברכתו היקרה אשר הגיעני, וחטיבה מול חטיבה יבורך כ"ג באהבה, ירומם אף ינשא, בהודה והדרה של תורה, בעז וגבורה, וכל משאלות לבבו הטהור ימלא כשורה, א' נאזר בגבורה.
וע"ד מצבי, הנני ב"ה מלא רצון מישיבתי בקודש, כי אין ערוך לטובתה של א"י , ואודה תמיד לד' חסדו כי זכני לשבת בחבל נחלתו, ולנהל עם קדוש המתקבצים להצמיח ראשית צמיחת קרן ישועת עם ד' על אדמת קדשו.
מענין השמיטה, כמובן הי' לי עוגמת נפש, לא על אשר קמו איזה אנשים לקנטרני, אלא על שגרם הדבר לבזות ת"ח בכלל, והענין הי' ראוי להיות עובר בשתיקה וכבוד, ואני בתומי הלכתי ואלך בעה"י, ואדבר שלו' אל עם ד' ואל חסידיו, ואל כל אשר בשם ישראל יכונה וטובתו ידרש, ויה"ר שנוכה להיות מהבונים בנחלת ד' ומישבי ארץ קדשו, ועם זה לרומם ימין עליון ואור תורה ופארה בהר קודש ועד קצוי ארץ.
בשורה טובה של שילוח ת"ש מספרו היקר. יקבל נא ידי"נ כ"ג שי' ברצון ואהבה ס' הקטן שה"א (שבת הארץ) הנשלח אליו, והי' זה שלו' וברכה מרובה באה"ר, כנה"ר ונפשן אהבתו ודוש"ת מקודש, הק' אברהם יצחק ה"ק" ['אגרות הראי"ה' ח"ב אגרת שלח].
"ארי שבחבורה, בגבורה של תורה"
בסוף שנת תרע"א עבר ר' זליג ראובן לכהן בתור אב"ד לעיר קאלווריא, במדינת ליטא. בעיר זו ישבו הרבה גאונים מפורסמים על כסא הרבנות, כמו הגאון ר' אייזיל חריף, הגאון רבי לייב'לי קובנער (שפירא) זצ"ל. ר' זליג קיבל ברכות ותשבחות מגאוני עולם, ומידידיו בישיבת וולוז'ין, ומרבו הגאון ר' חיים מבריסק.
גם ידידו משכבר הימים, מרן הראי"ה, שלח לו מכתב ברכה מיוחד, ובו שבח לעיירה החשובה שזכתה לרב חשוב וגדול כמותו:
"אברהם יצחק הכהן קוק
רב ואב"ד פעיה"ק יפו והמושבות תובב"א
יום כ"ו חודש מ"ח שנת תרע"ב
החיים והשלו', יחדו יהיו תמים, על ראש גבר חכם בעז, ידי"נ הרב הגאון הגדול, סוע"ה, מעוז ומגדול, אוצר תורה ויראה טהורה, מוהר"ר זעליג ראובן בענגיס שליט"א הגאב"ד דעי"ת קאלוואריא יצ"ו, וכל קהל עדתו, מקטנם ועד גדולם, כולם יתברכו לרגלו, ובאור תורתו הבהירה יראו אור, ברב נחת ושלות השקט עד ביאת גואל צדק בב"א.
אהובי, רב רחימאי, מקירות לבבי הנני נותן בזה לכבוד הדר"ג שליט"א את ברכתי ברכת מז"ט, על הרבנות החדשה, בקריה חמודה, אם בישראל, עדת קודש קאלוואריא, אשר אוה למושב לו, ברוכה היא עדת ד', וברוך טעמה, אשר השכילה לשום אלוף לראשה את כבוד מר ידי"נ הגאון שליט"א, ובחרה בארי שבחבורה, ליש ולביא בגבורה של תורה.
מפני הטרדה הרבה, הנני מוכרח לקצר באמרים כעת, והשי"ת שנותיו יאריך וירומם אף ינשא למעלה למעלה, לשם ולתהילה ולתפארת, יפוצו חוצה מעיינותיו, ויתברכו רבים מברכותיו, ויהנו ממאורותיו, כנפשו הטהורה ונפש ידי"ע, דוש"ת בכל לב ונפש. הק' אברהם יצחק ה"ק" ['אגרות לראי"ה' עמ' רצז].
בתקופת רבנותו זאת הוסיף להדפיס את כרכי ספרו 'לפלגות ראובן', ושמו יצא לתהילה.
ביקש ר' זליג לישב בשלוה, אבל קפצה עליו רוגזה של מלחמת העולם הראשונה. הוא ומשפחתו הוכרחו לברוח מקאלאווירא, ולכן לא זכה לכהן שם כראב"ד יותר משלוש שנים. הם הגיעו לעיר סמאלענסק הרחוקה, ובשנת תרע"ו נתקבל שם להיות אב"ד. שם הוא כיהן בערך שש שנים, עד סוף שנת תרפ"א, ואז חזר לקאלוואריא.
בשבועות הבאים נמשיך לספר על קשריהם של מרן הראי"ה זיע"א ור' זליג ראובן בנגיס זצ"ל.
יוצא לאור ע"י ארגון אור האורות. לפרטים והערות: [email protected].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
