ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- ליקוטים ג
- ברכות השבח והראיה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לנוסח ברכת הלבנה - אשכנז - לחץ כאן
ברכת הלבנה
בברכת הלבנה אנו מודים לה' על שברא את הלבנה שאנו נהנים בלילה מאורה. ברכה זו זכתה ליחס מיוחד של כבוד וחיבה מהמוני בית ישראל, הרבה מעבר לברכות שבח והודאה אחרות, וזאת מפני שבברכת הלבנה רמוזים עניינים עמוקים אודות עם ישראל.
נבאר מעט: מכל גרמי השמיים המייצגים כלפינו את העולם המושלם והנצחי, הלבנה היא הדומה לנו ביותר. כמו האדם שחייו רצופים עליות וירידות, כך גם ללבנה יש עליות וירידות. באמצע החודש היא נראית מלאה ולקראת סופו מתמעטת ונעלמת. וכמו האדם שהתגאה והתאווה, ושאף להתרומם אל מעבר למדרגתו, ואכל מעץ הדעת, כך גם הלבנה לא הסתפקה בכך שאורה היה שווה לאור השמש, ובקשה למלוך על השמש. כעונש על גאוותה החליש הקב"ה את אורה, ואף יצר את מחזור הלבנה שבו בכל חודש היא מתמעטת ונעלמת למשך יממה. אולם שלא כמו האדם שבסופו מתמעט ומת, הלבנה שייכת לצבא השמים, והיא קבועה ותמידית, ועל כן תמיד היא חוזרת לחיים. וכך ממש הוא טבע האומה הישראלית, שמצד אחד חיה חיים אנושיים הכוללים מורדות ועליות, יצר טוב ויצר רע, ומאידך הקשר שלה לעניין האלקי הוא נצחי, ועל כן שלא כמו שאר העמים, עם ישראל חי וקיים. ואל הרעיון הזה אודות נצח ישראל הננו מתקשרים בברכת הלבנה, בעת שאנו רואים אותה חוזרת וגדלה בכל חודש. ולכן לאחר הברכה אנו מוסיפים ואומרים: "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגע בך (לרום מעלתך שמקומך בעליונים), כך לא יוכלו כל אויבי לנגע בי לרעה". וכן אנו אומרים: "סימן טוב ומזל טוב יהא לנו ולכל ישראל אמן".
יתר על כן, לא רק שהננו מצליחים לשרוד למרות כל המשברים, אלא שכל משבר ונפילה מנותב כמנוף להתפתחות ותיקון, כך שלאחר כל משבר עם ישראל זוכה להגיע למדרגה יותר גבוהה ממה שהיה לפני כן. היהודי שהצליח יותר מכל להראות בחייו כיצד ניתן להפוך את כל הנפילות והמשברים למנוף לעלייה היה דוד מלך ישראל, שעל פי חז"ל היה הבזוי בין אחיו, וגדל בשדה בין החיות, ומכל דבר השכיל להתפתח ולהתעלות. ואף לאחר הנפילה הקשה בחטא בת שבע לא התייאש וחזר בתשובה שלמה, עד שאמרו עליו חז"ל (מועד קטן טז, ב): "שהקים עולה של תשובה", דוד הפך את המשבר הנורא להתעלות עצומה, ומאז ועד היום כוחה ודרכה של התשובה נלמדת ממנו. בזכות הכוח הזה להפוך את הירידה לעלייה, ואת החיסרון ליתרון, נמשלה מלכותו ללבנה, וזכה למלכות עולם. ולכן לאחר ברכת הלבנה אנו אומרים: "דוד מלך ישראל חי וקיים".
כך גם עם-ישראל, ממשבר למשבר הננו נעשים יותר מעמיקים, יותר מבינים ומאמינים, עד שלבסוף נזכה לתקן את העולם במלכות שדי. וכל החטאים והפגמים יעלמו, ואז גם הלבנה שמסמלת את מצבנו בעולם תחזור למצבה השלם. וזהו שהננו מבקשים בברכת הלבנה: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי למלאות פגימת הלבנה, ולא יהיה בה שום מיעוט. ויהי אור הלבנה כאור החמה וכאור שבעת ימי בראשית, כמו שהיתה קודם מיעוטה". וכן אנו מבקשים בברכת הלבנה, "שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהן (ישראל) עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו".
מאחר שהרעיון המתבטא בלבנה, ובהתחדשותה בכל חודש, כל-כך גדול ועמוק, נתקדשה ברכת הלבנה עד שהיא נחשבת למעין קבלת פני שכינה, שהרי יש בה הבנת תפקידה ושליחותה האלוקית של כנסת ישראל, שמתגברת על כל החסרונות, ומתקנת את כל הפגמים, עד לתיקון השלם. (אלו מקצת מהרעיונות הרמוזים בברכת הלבנה, ועיין עוד מהר"ל חידושי אגדות ח"ג קנ"ח, שיש בכל חידוש ראשוני קבלת שכינה).
זהו מה שאמר תנא דבי רבי ישמעאל על ברכת הלבנה, "אילמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמיים פעם אחת בחודש (בברכת הלבנה) דים". ומאחר שכן, אמר אביי שיש לכבד את ברכת הלבנה ולאומרה בעמידה (סנהדרין מב, א). והוסיפו חכמי הדורות ואמרו, שיש לאומרה דווקא במוצאי שבת בעת שהאדם לבוש בבגדים נאים. ולכן יוצאים מן הבית כדי לאומרה, ולכן משתדלים לאומרה במניין.
אופן אמירת ברכת הלבנה
כפי שלמדנו בהלכה הקודמת, בברכת הלבנה טמונים רמזים עמוקים אודות נצח ישראל, והאמונה בהתחדשות למרות כל המשברים, עד לבוא הגאולה השלמה. ולכן נוהגים לכבד את הברכה ולאומרה בשמחה. וכן אמר אביי בתלמוד (סנהדרין מב, א), שלפיכך ראוי לאומרה בעמידה. כך הדין לכתחילה, אבל בדיעבד, אדם שאינו יכול לעמוד על רגליו מפני מחלתו, יכול לברך בישיבה (ילקוט יוסף תכו, יא). בספר בן איש חי (ש"ב ויקרא כג) כתב שיש לעמוד בברכת הלבנה ברגלים צמודות כפי שעומדים בתפילת עמידה. אולם בהרבה מקומות אין נוהגים לעמוד כך בברכת הלבנה, וכן רוב הפוסקים לא הזכירו זאת, ורק ציינו שאין לכוף את הרגליים שלא יראה כמשתחווה ללבנה.
יש לומר את הברכה מחוץ לבית תחת כיפת השמים. שהרי למדנו שיש בברכת הלבנה מעין קבלת פני שכינה, וכשם שיוצאים לקבל את פני המלך, כך יש לצאת לקראת ברכת הלבנה. אבל חולה או מי שחושש שיתקרר אם יצא מהבית, יכול לראות את הלבנה דרך החלון ולברך (מ"ב תכו, כא), וכדי לכבד את הברכה שיש בה קבלת פני שכינה וחיזוק אמונה, ראוי לאומרה בעת שלבושים בבגדים יפים, ולפיכך נהגו לאומרה במוצאי שבת או במוצאי יום-טוב, שאז לבושים בבגדים חגיגיים, והברכה תיאמר ברוב עם. ועוד רמז יש בדבר, שבעת צאת השבת נחרב בית-המקדש, וגלתה השכינה, ובברכת הלבנה אנו מבקשים שתשוב ותתחדש, שהרי הלבנה מרמזת על כנסת-ישראל ועל גילוי השכינה (כה"ח תכו, כא). ובספר מגיד מישרים כתוב שסימן זה יהיה בידינו, שבכל חודש שיברכו את ברכת הלבנה במוצאי שבת ימצאו הצלחה, וכשתתכסה ותעלם עד שלא יוכלו לברך במוצאי שבת - אותו החודש לא יהיה מוצלח (מ"ב תכו, ד).
אולם, מצד הדין, מותר לברך ברכת הלבנה בכל יום. וכשיש חשש שמא על ידי ההמתנה יפסיד את הברכה, כגון שבמוצאי שבת הבא ישכח לברך או שהלבנה לא תיראה מחמת העננים, עדיף לברך ביום חול, ובליל שבת נהגו שלא לברך ברכת הלבנה, כדי שלא לערב שמחת השבת בשמחת ברכת הלבנה. ועוד כמה טעמים נאמרו בזה. אבל העיקר להלכה הוא, שבמקרה שסוף זמן ברכת הלבנה מגיע, ואם לא יברכו בליל שבת יפסידו את הברכה, יש לברך בליל שבת (ציץ אליעזר יז, יז). עוד נהגו לכבד את הברכה ולאומרה במניין, וכשאין מניין ראוי להשתדל לאומרה לפחות בשלושה, אולם מצד הדין אפשר לאומרה גם ביחיד. ובכל עת שיש חשש שאם ימתין עד ליום שיהיה לו מניין ישכח, עדיף שיברך ביחיד (באו"ה תכו, ב, ד"ה 'אלא').
זמן ברכת הלבנה
כדי לבאר את זמנה של ברכת הלבנה ראוי להזכיר תחילה את סדר מחזור הלבנה: בסוף כל חודש מתמעט אורה של הלבנה, עד שהוא נעלם לחלוטין למשך יממה אחת, ולאחר מכן הלבנה מתחילה להראות שוב. ביום הראשון היא נראית קטנה מאוד, וכך היא גדלה עד שבאמצע החודש היא נראית במלוא גודלה, ושוב הולכת ומתמעטת עד שהיא נעלמת לגמרי בסוף החודש. וביום הראשון שבו הלבנה נראית מחדש, מתחיל החודש הבא. מחזור הלבנה מהווה רמז וסמל לחייו של האדם, שיש בהם עליות וירידות, אולם גם לאחר משברים שלעיתים נדמה שמרסקים את האדם לחלוטין, בכוח האמונה ובעזרת ה' הוא יכול להתגבר ולעלות שוב. גם בתולדות ישראל ישנה מחזוריות כעין מחזור הלבנה. ועל כן בכל חודש כשהלבנה נראית מחדש, הננו מתעודדים גם באשר לחיינו הלאומיים והפרטיים. משום כך נתחבבה ונתקדשה ברכת הלבנה בקרב ישראל.
לכאורה מיד בתחילת החודש כאשר הלבנה נראית מחדש ראוי להזדרז ולהודות לה'. ואכן כמה מגדולי הראשונים כתבו שהטוב ביותר לברך ביום הראשון להראותה, ורק אם לא בירך ביום הראשון יכול לברך גם אחר-כך (רמב"ם ברכות י, יז; ספר הקנה כמובא במ"א תכו, יג). אולם כמה מן הראשונים כתבו, שמן הראוי להמתין עד שתגדל מעט וניתן יהיה ליהנות מאורה, ולכן כתבו שתחילה יש להמתין עד שיעברו שלושה ימים שלמים מרגע המולד, ורק לאחר מכן לומר את ברכת הלבנה. אלא שאם היום השלישי חל ביום חול, ראוי להמתין עד למוצאי שבת שזהו הזמן המתאים והמכובד לברכת הלבנה. וכן דעת רוב הפוסקים, וכך הוא מנהג אשכנז, שבמוצאי שבת הראשון שלאחר ג' בחודש מברכים את ברכת הלבנה (תר"י; מ"ב תכו, כ). אך בעל השולחן-ערוך (תכו, ד) כתב בשם אחד מגדולי המקובלים, רבי יוסף ג'יקטלייא שיש להמתין עד שיעברו שבעה ימים מן המולד, משום שאז אפשר ליהנות יותר מאורה. וכן כתבו עוד כמה מן המקובלים. וטעמם, מאחר שאור הלבנה המתחדש רומז גם להתחדשות האדם, ובכל עת שיש התפתחות חדשה יש גם חשש שמידת הדין תקטרג ותפגע בצמיחה החדשה, לכן ראוי להמתין עד לאחר שבעה ימים. אז יתייצב האור אחרי שעברו עליו שבעה ימים כשבעת ימי בראשית, ושוב לא ניתן יהיה לקטרג על ההתחלה החדשה, ואז ראוי לברך על הלבנה ללא חשש, וכן נוהגים הספרדים והחסידים.
אלא שלפעמים מוצאי שבת, שהוא הזמן הראוי לאמירת ברכת הלבנה, חל ביום השביעי ממש, כך שמצד אחד כבר הגיע היום השביעי, אולם אם עושים חשבון מעת מולד הלבנה עדיין לא עברו שבעה ימים תמימים. ובזה ישנה מחלוקת, לדעת כמה מן המקובלים אין לברך ברכת הלבנה עד שיעברו שבעה ימים תמימים (רש"ש, הגר"ז, כה"ח תכו, סא). ויש אומרים שאף אם חסרות כמה שעות עד לסוף היממה השביעית מעת המולד, אפשר לומר למנהג הספרדים את ברכת הלבנה. ובמיוחד כאשר יש חשש שאם ימתינו למוצאי שבת הבא, אולי יתכסו השמים בעננים ולא ניתן יהיה לומר את הברכה. (כנה"ג, יחו"ד ב, כד).
לאחר שביררנו מתי מתחיל זמנה של ברכת הלבנה ראוי לברר מתי בכל חודש מסתיים זמן ברכת הלבנה. ואף שברור שלכתחילה ראוי להקדים ולברך, מכל מקום קורה ששוכחים לברך בזמן, או שבימות החורף עננים מכסים את הלבנה ובמשך כמה ימים לא ניתן לברך עליה, והשאלה עד איזה יום בחודש ניתן עדיין לברך את ברכת הלבנה?
ככלל, כל זמן שהלבנה נמצאת בתהליך של צמיחה ניתן לברך עליה, משום שהברכה נועדה להודות על צמיחת אורה של הלבנה בכל חודש. אבל מהזמן שהלבנה מתחילה לקטון אין לברך עליה. שתי דעות ישנן באשר להגדרה המדוייקת, עד מתי ניתן לברך על הלבנה. לדעת בעל השולחן ערוך (תכו, ג), עד לליל ט"ו לחודש ניתן לברך עליה, אבל בט"ז אסור. ולדעת הרמ"א, החשבון מורכב יותר, וגם בליל ט"ו בחודש לא תמיד ניתן לברך על הלבנה. כידוע מחזור הלבנה הוא בן עשרים ותשעה ימים ושתים עשרה שעות ועוד שלושת רבעי שעה (תשצ"ג חלקי תתר"ף שעה). וזמן ברכת הלבנה לרמ"א הוא בדיוק עד למחצית החודש, כלומר עד לאחר ארבע עשרה יממות שמונה-עשרה שעות וכעשרים דקות מזמן המולד. פעמים שניתן בליל ט"ו לברך על הלבנה, ופעמים שכבר עבר הזמן המדויק של מחצית החודש, ואזי לא ניתן לברך עליה.
כפי שכבר למדנו, את ברכת הלבנה מברכים רק לאחר שרואים את הלבנה, אבל אם השמיים מכוסים בעננים ואין רואים את הלבנה, כמובן שאין לברך. לעיתים קורה שעננים קלים חולפים תחת הלבנה, ואפשר לראותה דרכם אלא שאינה נראית בבהירות גמורה. גם במצב כזה ניתן לברך ברכת הלבנה, שכן באר הרדב"ז (ח"א שמא), שכל זמן שאפשר לראותה וליהנות מאורה, אפשר לברך (מ"ב תכו, ב). ויש נוהגים להחמיר שלא לברך לכתחילה כל זמן שענן קל מסתיר מעט מאורה (חיד"א). אבל כשיש חשש שמחמת חומרה זו יפסיד את זמן הברכה, יברך גם אם ענן קל מכסה אותה (ילקוט יוסף תכו, ה). אם תוך כדי הברכה נתכסתה הלבנה לגמרי - אפשר להמשיך ולסיים את הברכה. אולם אם מראש ניתן לשער שתוך כדי הברכה יבוא ענן גדול ויכסה את הלבנה לגמרי, לא יתחיל בברכה, משום שלכתחילה ראוי שכל הברכה תיאמר בעת שהלבנה נראית (רדב"ז ח"א שמו; מ"ב תכו, ב).
נשים נהגו שלא לברך ברכת הלבנה (מ"ב תכו, א).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
