ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אלגרה בת רחל
תשובה: כידוע, בכל פסיקה מחודשת עולה השאלה: מדוע עד כה פסקו אחרת? בדרך כלל התשובה היא שהשתנתה המציאות. וככל שהדין שבאים לשנות הוא מוחלט יותר, כך נטל ההוכחה שהמציאות אכן השתנתה גדול יותר. בשאלת בשר ודגים, לכאורה אין שום ראיה שהמציאות השתנתה. הטענה היחידה היא שחוכמת הרפואה כיום אמינה יותר, ולכן אפשר לסמוך עליה יותר. אולם נראה שטענה זו אינה חזקה, משום שכל דור בטוח שהמדע בימיו הוא "הצעקה האחרונה", ופעם אחר פעם המדענים מתבדים. כך, כשם שאנו בטוחים ברפואתנו היום שהיא מפותחת ואמינה, מסתבר שבדור הבא יתברר שבדברים רבים רופאי זמננו טעו. אם כן, כיצד אפשר לסמוך על הרופאים שטוענים כיום שאין סכנה באכילת בשר ודגים?
האיסור שנוי במחלוקת אמוראים וראשונים
כדי לבאר את דבריי בפניני הלכה (כשרות לו, ד), אציג את הסוגיה על כל צדדיה.
בגמרא (פסחים עו, ב) מבואר שלדעת מר בר רב אשי אסור לאכול דג שנצלה עם בשר באותו תנור, משום שהדבר קשה לריח הפה ולצרעת. מנגד, לדעת רבא מפרזיקיא מותר לאוכלם יחד.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
701 - הצורך בתיקון מערכת המשפט
702 - איסור אכילת דג ובשר יחד
703 - שירת הים וט"ו בשבט
טען עוד
אולם מנגד, רוב הראשונים לא הזכירו שיש איסור לאכול דג עם בשר. לא זו בלבד, אלא שכתב הרמב"ם במפורש (מאכ"א ט, כג): "דגים שצלין עם הבשר – אסור לאוכלן בחלב", הרי שמותר לאכול דגים שצלו עם בשר. וביארו הפוסקים, שמתוך לימודיו וניסיונו כרופא הסיק הרמב"ם שאין בכך סכנה, וממילא אין איסור לאכול יחד דג ובשר (שו"ת חת"ס יו"ד קא).
הרי שדין אכילת בשר עם דגים שנוי במחלוקת אמוראים וראשונים.
רוב ככל האחרונים החמירו מפני חשש הסכנה
כיוון שמדובר במחלוקת, ולפי הדעה המחמירה אכילת בשר עם דגים עלולה לגרום לצרעת, רוב ככל האחרונים חששו לסכנה שבכך ואסרו זאת. וכן נפסק בשולחן ערוך (יו"ד קטז, ב): "צריך ליזהר שלא לאכול בשר ודג ביחד, מפני שקשה לצרעת". אומנם אחד מגדולי הפוסקים האחרונים, הרב אברהם אבלי הלוי גומבינר, בעל פירוש 'מגן אברהם' (או"ח קעג, א), כתב שאפשר שבזמן הזה "אין סכנה כל כך", וכפי שמצינו בכמה דברים שהיו נחשבים כמסוכנים משום רוח רעה ועכשיו "אינו מזיק דנשתנו הטבעיות וגם הכול לפי טבע הארצות", וסמך על דברי הרמב"ם שלא אסר זאת.
אומנם כאמור, רוב ככל האחרונים חששו לסכנה שבכך. ואף שרופאי זמנם לא הזהירו מאכילת בשר ודג, מאידך גיסא גם לא יכלו להתחייב שאין באכילתם סכנה, שכן דעת הרופאים נשענה על הערכות, מסורת וניסיון אישי, ולכן היחס לעמדת הרופאים היה שצריך לחשוש לה אבל אין לקבלה בוודאות, וממילא לא יכלו לסמוך עליהם ולבטל את חשש הסכנה שבאכילת דגים ובשר.
השינוי במעמד המדע בדורות האחרונים
אולם כיום מדע הרפואה, כמו שאר המדעים, נשען על מחקרים שיטתיים שנבדקים במקומות שונים בעולם, תוך החלפת מידע בין כל מרכזי המחקר והרפואה, ולכן העמדות הרפואיות נחשבות מבוססות יותר. ואולי גם כמו שכתב ה'מגן אברהם', השתנו הטבעים, שבעבר היו מצויים חיידקים מסוימים בבשר ובדגים שבעירובם יחד גרמו מחלות, וכיום, כיוון שאינם מצויים, בטל האיסור.
בכל אופן, כיוון שכיום מוסכם על כל הרופאים שאין באכילת דג עם בשר סכנה, וגם בגמרא הדבר שנוי במחלוקת, וגם הראשונים נחלקו בזה, ורבים מהם ובראשם הרמב"ם סברו שמותר לאכול דג עם בשר – אי אפשר לומר כיום שיש איסור הלכתי לאכול בשר עם דגים.
החלוקה בין הלכה לרפואה
ואין לטעון שיש בכך הפרה של איסור חכמים, מפני שלא מסיבות הלכתיות אמרו חכמים שיש להימנע מאכילת בשר עם דג, אלא רק מפני שהיו רופאים שאמרו שיש בכך סכנה. וכיוון שמצווה לאדם לשמור על בריאותו, המחמירים הורו לשמוע בקולם, עד שבמשך הזמן נהגו בכל הקהילות לחשוש לכך. שכן כל עוד לא יכלו הרופאים לומר בוודאות שאין סכנה באכילת בשר עם דגים, המחמירים נשארו באיסור. אך כיום, שכל הרופאים סוברים שאין בכך סכנה, אין איסור. "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" – הרופאים אסרו והם שהתירו.
ואומנם החתם סופר העלה אפשרות שאיסור זה נחשב כדבר שנקבע במניין שאין לבטלו. ויש סוברים שיש לקיים את האיסור שמא היו לו טעמים נוספים שלא הוזכרו (עי' בדעת כהן סי' נה). אולם כיוון שלדעת רוב הפוסקים האיסור מחמת סכנה בלבד, כאשר מתברר שאין סכנה – בטל האיסור.
וכשם שבטל האיסור לשתות משקים מגולים במקום שאין מצויים נחשים (שו"ע יו"ד קטז, א). קל וחומר במקרה זה, שיש אמוראים וראשונים שסברו מעיקרא שאין סכנה באכילת בשר עם דג. לפיכך הלכה כרמב"ם ודעימיה, שאין איסור לאכול דג עם בשר.
במצב כזה, נראה לי שאין אפשרות לכתוב ש"אסור לאכול בשר עם דגים מפני שיש בכך סכנה", ואם הייתי כותב כך הייתי חוטא בכתיבת דבר שאינו אמת.
אומנם המנהג להימנע מכך
אומנם מנגד, אי אפשר לכתוב שהואיל ואין סכנה באכילת בשר עם דגים אפשר לאוכלם ביחד, שכן אחרי שבמשך דורות רבים נהגו ישראל שלא לאכול בשר ודגים יחד, ההפרדה ביניהם הפכה לאחד מסימני ההיכר של המטבח היהודי ונימוסיו. לפיכך כתבתי שאומנם אין איסור הלכתי לאכול בשר עם דגים, אבל מצד המנהג רגילים להקפיד שלא לבשל בשר עם דגים, ולא להגיש בשר ודגים על צלחת אחת.
וכאשר רוצים לאכול מנה של דג ומנה של בשר, מכינים מזלג, סכין וצלחת נפרדים לכל מנה, ובשעת הצורך מקנחים אותם במפית או בלחם לפני אכילת המין השני, או מנקים את המזלג והסכין בעזרת הפה, כדי שלא יתערבו שאריות מין אחד עם המין השני. ואם נותר על האצבעות רוטב ממין אחד, שוטפים אותן או מנגבים אותן במפית. כמו כן שותים דבר מה בין אכילתם (שו"ע ורמ"א קטז, ג; פרי תואר ד).
שלוש שאלות על הטור הקודם
שאלה: בטור של השבוע שעבר, הרב מחה על פגמי מערכת המשפט שדנה לפי חוקים לא יהודיים. א) הרב עצמו כתב שעדיין אין בידי חכמי ישראל הצעה מוכנה למערכת משפט כוללת למדינת ישראל ולכלכלה ולחברה בימינו, אם כן, כיצד היו יכולים לפתור את כל הבעיות שנמנו בטור על ידי המשפט העברי?
תשובה: גם כשאין עדיין הצעה מפורטת למערכת המשפט, אם היה ברור שערכי התורה שציוותה על יישוב הארץ ובניין האומה הם הבסיס המוסרי של מערכת המשפט, ממילא בית המשפט היה נמנע מלקבל החלטות שסותרות באופן בוטה את הערכים הללו, והיה מאפשר לנהל את חיי המדינה באופן שיחזק את זהותה היהודית הלאומית.
ב) האם הרב מעוניין להחליף שליטה של "מיעוט נאור" חילוני־שמאלני ב"מיעוט נאור" של רבנים שידונו לפי התורה?
תשובה: אכן יש בטענתך אמת – אין מקום לכפות את דין התורה על ציבור שאינו מעוניין בכך. וכן למדנו בתורה, שעם ישראל קיבל את התורה בברית, ובכך התחייב בכל משפטיה. כך היה תחילה במעמד הר סיני באמירת "נעשה ונשמע". אולם לא הסתפקו בכך, ולכן חזרו לקבל את התורה בברית בערבות מואב, בסוף ימי משה רבנו. ועוד ציוותה התורה שיחזרו לקבל אותה בברית לאחר כניסתם לארץ במעמד שבין הר גריזים להר עיבל. מעמדים דומים לכך היו גם בימי עזרא ונחמיה. וכך צריך שיהיה בימינו.
בכל אופן, הערכים היהודיים הלאומיים המוסכמים על רוב הציבור חייבים לבוא לידי ביטוי במערכת המשפט. וכאשר מערכת המשפט פועלת על פי הנחות היסוד של משפטי העמים, תוך התעלמות מהאידיאלים המיוחדים של העם היהודי ותורתו, שעליהם מסרו יהודים במשך דורות את נפשם, ואף בדורות האחרונים יהודים רבים חירפו נפשם על קיבוץ הגלויות והקמת המדינה היהודית ובניינה – אם מערכת המשפט מתעלמת מכל זה, הרי שהיא עושקת את עם ישראל מנכסיו הרוחניים והארציים. את זה מוכרחים לשנות.
שאלה: כיצד ניתן למחות על כך שהשופטים ממנים את השופטים הבאים, בעוד הדיינים והרבנים מתמנים בעצמם על ידי רבנים לפי מפתח מפלגתי – שליש לאלה ושליש לאלה, ואף כל שליש מחולק לפי החוגים השונים, ובסופו של דבר הם אלה שפוסקים בשאלות חשובות מאוד לחיי כלל האזרחים, דוגמת נישואין וגירושין, תשלומי מזונות וגיור?
תשובה: אכן מצאת מקום חרפתנו. היה ראוי שהרבנים והדיינים ייבחרו לפי מעלתם התורנית ורצון הציבור, ופחות על פי שיקולים פוליטיים ומפלגתיים. אולם מאידך, למרות הבעיה שבכך, אחרי הכול, אילו שופטי בית המשפט העליון היו נבחרים כמו הדיינים והרבנים, לפי מפתח מפלגתי – היו מייצגים באופן נאות יותר את ערכיו של כלל הציבור.
מתוך העיתון ב'שבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
