ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- ליקוטים ג
- ברכות השבח והראיה
- מדורים
- רביבים
תשובה : נבאר את הדין כולו, ומתוך כך נסיק את ההלכה למעשה. אמרו חכמים (ברכות נח, ב) שהרואה בתי ישראל ביישובם, יברך: "ברוך אתה ה' א־לוהינו מלך העולם מציב גבול אלמנה". וכן נפסק להלכה (שולחן ערוך אורח חיים רכד, י).
ברכה זו נתקנה כברכת הודאה לה' על חזרת ישראל לארצם, שהיא הצבת גבול אלמנה. כלומר לאחר שחטאנו לפניו, גלינו מעל אדמתנו והיינו ללעג וקלס בגויים, עד שנדמינו כאישה אלמנה הנודדת שבורה וגלמודה, שאין לה עוד סיכוי לשוב לגבולה ולבנות את ביתה. והנה עתה ריחם ה' עלינו והשיבנו לארצנו, לבנות בה בתים ולישב בהם בשלווה ובביטחון, והחלו להתקיים בנו דברי הנביא ישעיהו: "כי ימין ושמאול תפרוצי וזרעך גויים יירש וערים נשמות יושיבו. אל תיראי כי לא תבושי ואל תיכלמי כי לא תחפירי, כי בושת עלומייך תשכחי וחרפת אלמנותייך לא תזכרי עוד. כי בועלייך עושייך ה' צב־אות שמו, וגואלך קדוש ישראל א־לוהי כל הארץ ייקרא" (נד, ג-ה).
ברכה על קיום מצוות יישוב הארץ
במשך שנות הגלות הקשה, אף שתמיד היו יהודים שגרו בארץ, לא בירכו על בתיהם ברכה זו. היישוב היהודי בארץ היה מצוי בצרה, מצוקה והשפלה, וקשה היה להגדיר את יישובם יציב, ולא הייתה בו נחמה כל כך. ואולם כשהתחילה ההתיישבות היהודית בארץ להתרחב, ביציאתם של בני היישוב הישן מחומות ירושלים ובעליית חובבי ציון, במגמה לקיים את מצוות יישוב הארץ, התחילו לברך ברכה זו על היישובים החדשים. כך מסופר על רבי שמואל סלנט שבירך על 'פתח תקווה', ועל רבי מרדכי גימפל יפה שבירך על 'יהוד'.
לכתחילה טוב לברך 'מציב גבול אלמנה' תוך ראיית בית הכנסת שביישוב (כדעת הרי"ף), אולם למעשה אין זה מעכב (ר"ח, רמב"ם ושולחן ערוך שם), שכן חכמים תיקנו ברכות אלה על מצוות יישוב הארץ, ואף שבית הכנסת הוא מרכז היישוב, גם בשאר הבתים מיישבים את הארץ.
על אילו מקומות אין מברכים
לכאורה לפי זה היה צריך לברך על כל עיר או כפר בשפלה, מנהריה ועד אשקלון. ואולם למעשה אין לברך עליהם, הואיל ובחסדי ה' כבר שנים רבות חבלי ארץ אלו מיושבים בערים ובכפרים, ועל כן נשכח מהם צער הגלות, והרואה את בתי ישראל שבהם אינו שם ליבו ליישוב הארץ שנעשה על ידם, וכבר לא ניכר שהוצב שם גבול אלמנה. וכלל יסודי בברכות הראייה, שרק על דבר שיש חידוש בראייתו מברכים. לפיכך בכל האזורים המיושבים כראוי בהמוני בית ישראל אין מברכים 'מציב גבול אלמנה'.
יהודה, שומרון, בקעת הירדן והגולן
למעשה יש לברך 'מציב גבול אלמנה' על בתים באזורים שעוד צריך להתאמץ כדי לקיים בהם את מצוות יישוב הארץ, כדי שתהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת ולא שממה. וכל הרואה שם את בתי היהודים שנבנו, ומתרגש מראיית הבתים שעל ידם עם ישראל זוכה לחזור ולקיים את מצוות יישוב הארץ - מברך.
בכלל האזורים הללו: יהודה, שומרון, בקעת הירדן והגולן.
הנגב והגליל
בנגב ובגליל יש לברך על היישובים שנמצאים באזורים שבהם היישוב היהודי צריך חיזוק מחמת שרוב תושבי האזור הם ערבים שתומכים בעמדותיהם של אויבי ישראל, ומתנגדים לקיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.
יישובים ותיקים באזורים הללו
על פי תקנת חכמים יש לברך 'מציב גבול אלמנה' על כל יישוב יהודי בארץ ישראל שרואים בפעם הראשונה, ולאחר מכן כל שלא ראה אותו 30 יום וראה אותו מחדש - צריך לחזור ולברך (שולחן ערוך רכד, י; יג).
אולם הברכה תלויה בהתרגשות שמלווה את הראייה, וכפי הדין בכל ברכות הראייה, שרק מי שמתרגש מהמראה שהוא רואה מברך עליו 'עושה מעשה בראשית' או 'שככה לו בעולמו' (שולחן ערוך אורח חיים רכה, ט; רמ"א רכד, א; משנה ברורה ג; פניני הלכה ברכות טו, ד; יג).
לפיכך, גם הרואה בפעם הראשונה יישוב ותיק באזורים שעוד צריכים חיזוק במצוות יישוב הארץ, רק אם הוא מתרגש מעט מראיית היישוב, יכול לברך. אבל אם לא יתרגש כלל, לא יברך אף בפעם הראשונה. ואם יעבור זמן רב עד שיבקר שם שוב, ויראה שבינתיים בנו שכונה חדשה או לפחות כמה בתים חדשים, ויתרגש מעט - יברך. אבל אם לא יתרגש אפילו מעט מהשכונה החדשה - לא יברך.
יישובים חדשים
ביישובים חדשים שבאותם האזורים (בני פחות מ־20 שנה), מן הסתם ההתרגשות גדולה יותר, ולכן רבים מהרואים אותם בפעם הראשונה מתרגשים לכל הפחות מעט, ועל כן ככלל יש לברך על ראייתם. וכן לגבי ראייה שנייה לאחר שעברו 30 יום, כיוון שניכר בהם יותר חידוש ההתיישבות, יש יותר התרגשות מראייתם, ואם הרואה מתרגש שוב - יברך. ובמיוחד כאשר בנו שם בינתיים בתים נוספים, הרואה אותם צריך לברך.
חנוכת בית וחנוכת שכונה
לפני כ־15 שנים העברתי שיעור על סוגיה זו, וזכיתי שגם הרב משה לוינגר זצ"ל השתתף בו. לאחר שביססתי את היסוד שברכת 'מציב גבול אלמנה' נתקנה על קיום מצוות יישוב הארץ, הוסיף הרב לוינגר וחידש שכאשר עורכים מסיבה לכבוד חנוכת בית חדש ביישובים שבהם עוד צריך להתאמץ על מצוות יישוב הארץ, יש מקום שיברכו 'מציב גבול אלמנה' במסיבה.
אכן כך נכון לנהוג, והמברך צריך להיות אורח שלא היה ביישוב 30 יום, ובא להשתתף בחנוכת הבית. קל וחומר כאשר חוגגים חנוכת שכונה, שנכון שהאורח הנכבד יברך בקול רם 'מציב גבול אלמנה'.
הברכה על חזרת המתיישבים לבתיהם
מכל מה שלמדנו עולה שיש לברך 'מציב גבול אלמנה' על ראיית בתים בגבול הצפון וסמוך לרצועת עזה, שלאחר שנעזבו למשך זמן תושביהם חזרו לחיות בהם. גם אם לא היו נעזבים, רוב היישובים הללו מצויים באזורים שצריכים חיזוק בהתיישבות, וכפי שלמדנו המתרגש מראייתם צריך לברך על ראייתם בפעם הראשונה, ובפעם השנייה לאחר 30 יום, אם יראה בהם דבר חידוש וממש יתרגש מראייתם.
כיום מסתבר שכל אדם שמצוות יישוב הארץ יקרה בעיניו, מתרגש מאוד מראיית הבתים שהחיים חזרו לפעם בהם, ומצווה שיברך עליהם 'מציב גבול אלמנה'. אם עורכים מסיבה לכבוד חזרת התושבים, צריך לדאוג שאחד המשתתפים, שלא ראה את המקום 30 יום, יברך בקול בעבור כולם 'מציב גבול אלמנה'.
עצה למסתפקים
המסתפק לגבי מקום אם הוא באזורים שצריכים חיזוק, או אם הוא מתרגש מספיק, יאמר את הברכה בלשון של לימוד הגמרא: "תנו רבנן: הרואה בתי ישראל ביישובן, אומר - ברוך אתה ה' א־לוהינו מלך העולם מציב גבול אלמנה". ועל ידי כך מצד אחד יאמר את הברכה כהלכה, ומצד שני לא יהיה בחשש ברכה לבטלה, שכן יש סוברים שתוך כדי לימוד הגמרא מותר לומר ברכה שלמה (יעב"ץ).
דיין האמת
שאלה : האם צריך לברך 'דיין האמת' על ראיית בתים שנפגעו קשות בהפצצות על היישובים שבעוטף עזה ובגבול הצפון?
אמרו חכמים (ברכות נח, ב) שהרואה בתי ישראל שנחרבו בארץ ישראל, מברך: "ברוך אתה ה' א־לוהינו מלך העולם דיין האמת". כשם שברכת 'מציב גבול אלמנה' נתקנה על יישוב הארץ, כך ברכת 'דיין האמת' על בתים שנחרבו היא ברכה על הפרת המצווה. לפיכך מי שראה שרידי בתי יהודים שנחרבו בגוש קטיף, צריך היה לברך 'דיין האמת', הואיל והחרבתם פגעה במצוות יישוב הארץ. אולם על ראיית בתים שנפגעו או אף נחרבו ביישובי הגבול, בדרום או בצפון, אין לברך 'דיין האמת', הואיל וריבונות ישראל לא נפגעה בהם, וממילא החרבתם אינה קבועה, ובעזרת ה' ננצח במלחמה ונשקם אותם.
מיקרוגל לבשרי ולחלבי
ניתן להשתמש באותו מיקרוגל למאכלים חלביים ובשריים תוך יצירת הפרדה ביניהם. בהפרדה יש לשים לב לשני דברים: האחד, שלא יניחו מאכלים חלביים או בשריים ישירות על אותה צלחת. השני, שלא תיכנס לחות רבה מחלל המיקרוגל למאכל המתחמם.
לפיכך יש להקפיד שלא להניח מאכלים ישירות על הצלחת הקבועה של המיקרוגל, אלא מאכלים חלביים על צלחת חלבית ומאכלים בשריים על צלחת בשרית, ואת הצלחות הללו יניחו על הצלחת של המיקרוגל. כמו כן יש לייחד מכסה מיוחד למאכלים חלביים ומכסה מיוחד למאכלים בשריים. ואף שיוצאים אדים דרך החרירים הקטנים שבמכסים המיועדים למיקרוגל, אין בכוח הלחות היוצאת מהם להצטבר על דופנות המיקרוגל ותקרתו ולתת בו טעם, וקל וחומר שאין בכוחם להוציא טעם שאולי נבלע בדופנות המיקרוגל ולהכניסו למאכל שמתחמם.
כמו כן, אפשר לקבוע שהמצב הרגיל של המיקרוגל הוא חלבי, ואם ירצו לחמם בו מאכל בשרי, יניחו על הצלחת הקבועה של המיקרוגל צלחת נוספת או משטח אחר, ויכסו את המאכלים הבשריים במכסה או קופסה או יעטפום בשקית. וכך ינהגו גם כאשר יחממו מאכל פרווה כדי לאוכלו עם מאכלים בשריים.
הכשרת מיקרוגל טרף והכשרת מיקרוגל לפסח
יש להכשיר מיקרוגל בשלושה שלבים: א) מנקים את שאריות האוכל שאולי נותרו בו מחמת גלישה ונתזים. ב) מגעילים את הצלחת המסתובבת במים רותחים. ג) מניחים בו צלוחית מים עם סבון ומחממים אותה במשך כעשר דקות על החום הגבוה ביותר, ובכך מכשירים את המיקרוגל מהאדים שדבקו ונבלעו בו בעת השימוש בטרף או בחמץ.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
