ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- שבת ומועדים
- ל"ג בעומר
- רשב"י
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרסיה
שיטתו של רשב"י: לדבוק באמת הנצחית בלי התפשרות עם המציאות המוגבלת
מיוחדת היתה דרכו של רבי שמעון בר יוחאי. רוב חכמי ישראל נטו לדרך האמצע, המפשרת בין האידיאל לבין המציאות המסובכת שלנו בעולם הזה. אולם רבי שמעון בר יוחאי דבק באמת המוחלטת, בלי להתחשב במציאות המוגבלת שבעולם הזה, ונעשו לו ניסים והצליח.
יחסו למלאכת הפרנסה של תלמידי חכמים
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
271 - אכילת מצה ושתיית ארבע כוסות כהלכתן.
272 - דרכו המיוחדת של רבי שמעון בר-יוחאי
273 - יום העצמאות
טען עוד
ומסקנת רוב ככל חכמי ישראל, שאף כי מלכתחילה, לפני חטא אדם הראשון, לא היה צורך לעבוד - לאחר החטא חלק מהתיקון שלנו נעשה על ידי העבודה (עיין קידושין פב, ב). וזהו שאמר אביי: "הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, כרשב"י ולא עלתה בידם". וכן היה מדריך רבא את תלמידיו, לעבוד באותם חודשים שבהם יש עבודה מרובה בשדה, כדי שבשאר החודשים יוכלו להתפנות ללימוד התורה (ברכות לה, ב).
ואף שדרכו של רשב"י לא התאימה למציאות שבעולם הזה, נעשו לו ניסים, ולא היה צריך לבטל עצמו מלימודו לצורך פרנסתו.
יחס חכמים לשלטון הגויים
עמדתם המקובלת של חכמי ישראל כלפי שלטון הגויים היתה מתונה. מצד אחד שמרו על עמדה רוחנית עצמאית, והתאמצו לחנך את הציבור שלא להיגרר אחר תרבות השליטים. מנגד, הכירו בכוחו של השלטון וניסו למנוע התנגשויות בין העם היהודי לאימפריות ששלטו עליו, ואף הורו להתפלל לשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש רעהו חיים בלעו (ע"ז ד, א). ורק בעת השמד, כשהמלכות כפתה על היהודים לעבור על דתם, הורו בלית ברירה להתמרד נגדה.
עמדת רשב"י וחבריו ביחס לשלטון רומא
אבל דעתו של רשב"י היתה שמותר להתגרות ברשעים בעולם הזה (ברכות ז, ב), והיה מתריס כנגד מלכות הרשעה. וכפי שמסופר בתלמוד (שבת, לג, ב), שפעם אחת דיברו חכמים על מלכות רומא. פתח רבי יהודה בר אילעי בדברי שבח: "כמה נאים מעשיה של אומה זו, תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות". ואף שידע רבי יהודה עד כמה הרעה מלכות רומא לישראל, שהחריבה את בית מקדשנו השני, והגלתה אותנו לבין האומות ושפכה את דמנו לרוב, העדיף רבי יהודה לתלות את הפורענויות שהמיטו עלינו הרומאים בנסיבות שונות, ולהתבונן בצד החיובי שבמלכותם. רבי יוסי העדיף לשתוק. לשבח אותם לא הסכים, אבל גם לגנות לא רצה, כדי שלא ליצור מתח מיותר.
אולם רבי שמעון בר יוחאי לא יכול לסבול את דברי השבח כלפי מלכות הרשעה, ואמר: "כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקים - להושיב בהם זונות; מרחצאות - לעדן בהם עצמן; גשרים - ליטול מהם מכס".
נודע הדבר לרומאים, וגזרו: רבי יהודה ששיבח אותנו - יתעלה. רבי יוסי ששתק - ייענש בגלות. רשב"י שדיבר בגנותנו - ייהרג. ברח רשב"י והתחבא עם בנו במערה, והיתה אשתו מספקת להם מים ומזון. וחיפשו אחריו הרומאים בכל כוחם, עד שהוצרכו לעבור למערה אחרת ששום אדם לא ידע עליה. ונעשה להם שם נס וצמח חרוב ונבע מעיין, ומהם התפרנסו במשך 12 שנה, עד שנודע להם כי מת הקיסר הרומי ונתבטלה גזרתו.
וכל כך התעלו שם רשב"י ובנו באידיאל האמת המוחלטת שלהם, עד שכשיצאו מן המערה לא יכלו לסבול את עסקי העולם הזה, וכל מקום שנתנו בו עיניהם נשרף. ונצרכו לחזור למערה לעוד שנה שלמה, כדי להעמיק יותר בתורה עד שיוכלו לעמוד על ערכו של העולם הזה, ואז יצאו (שבת לג, ב).
תורת הסוד
עיסוקו של רשב"י בתורת הסוד קשור לאישיותו. על ידי תורת הסוד ניתן להתקשר יותר לעולם הנצח, לאמונה השלמה, לסגולת ישראל ולביטחון הגאולה, מפני שהיא מרוממת את הלומד בה מעל למציאות החיצונית המעיקה והמסתירה, ומאירה לפניו את מושגי הנצח באור יקרות.
כך אנו מוצאים שרשב"י הדגיש את הפנימיות הקדושה שבעם ישראל, ואמר: "כל מקום שגלו ישראל, גלתה השכינה עמהם" (מגילה כט, א). וכן בנוגע לייסורים שעם ישראל עובר, שאינם אלא הכשרה והכנה לקראת הגאולה, אמר: "שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי ייסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא" (ברכות ה, א). דרכו אינה דרך לרבים אבל כולם מתבשמים ממנה
אמנם דרכו של רשב"י אינה מתאימה לכלל הציבור, וההלכה כדעת רוב חכמי ישראל שאין לסמוך על הנס, וצריך להתחשב במוגבלות העולם. וכיוון שכך נפסק להלכה על פי רוב חכמי ישראל, מוכח מזה שכך הוא רצון ה' יתברך שנפעל לתיקון העולם תוך התחשבות במציאות חיינו בעולם הזה.
ואע"פ כן יש ערך רב למציאותו של תלמיד חכם גדול שחי את חייו על פי ערכי הנצח בלא פשרות, מתמרד כנגד הקללה שנגזרה על האדם בעקבות חטאו של אדם הראשון, דבק בתורה בשקידה עצומה תוך שהוא סומך על הנס, וה' מסייע בידו. על ידי תלמידי חכמים יחידים שכאלה, מופיעה אל תוך עולמנו הארה גדולה מעולם הנצח.
גם החזון הגדול של האמונה וגאולת ישראל מאיר מכוחו של רשב"י, שמסר נפשו על כבוד ישראל וקבע לדורות כי מלכות רומא, שפגעה כל כך בישראל, היא מלכות הרשעה.
ולכן המוני בית ישראל הקדישו והעריצו את רשב"י על מסירות נפשו למען התורה ואמונת ישראל.
רבי עקיבא
בהילולת ל"ג בעומר גנוז גם יום הזיכרון לרבי עקיבא, גדול התורה שבעל פה, התנא המופלא, בעל התשובה הגדול, העניו והחריף, שרשב"י היה אחד מחמשת תלמידיו הגדולים. אלא שהואיל ורבי עקיבא נהרג על קידוש השם בידי מלכות הרשעה, לא מתאים לקבוע על כך יום הילולא. ונוהגים להזכירו בל"ג בעומר, יום ההילולא של תלמידו הגדול - רשב"י.
ואף השמחה בל"ג בעומר על תורת הנסתר קשורה לרבי עקיבא, שעליו אמרו (חגיגה יד, ב) שנכנס לפרדס, היינו לסודות העמוקים ביותר בתורה, ויצא בשלום. ואילו שאר החכמים שנכנסו עימו לא יצאו בשלום, שלא יכלו לעמוד ולקלוט את הסודות הנוראים שבפרדס.
במסירות נפשו של רשב"י על כבוד ישראל ועצמאותם היה רשב"י ממשיכו של רבי עקיבא, שתמך ועודד את מרד בר כוכבא כנגד הרומאים. אבל הבדל אחד היה בין רבי עקיבא לרשב"י: רבי עקיבא לא סמך על הנס, וכל פעולותיו היו במסגרת הטבע, תוך שיקול דעת מאוזן וכולל. ברוחו הגדולה כלל את הטבע והנס, הנגלה והנסתר. רעיונותיו הגדולים היו מקושרים לתגי האותיות, עד שכל ענפי התורה התאחדו אצלו למשנה סדורה אחת. ועל כן זכה להיות מנהיגם של ישראל בדורו, ויותר מזה - רבם של כל ישראל לדורי דורות, שכל ממשיכי התורה שבעל פה היו תלמידיו.
תמיכתו של רבי עקיבא בבר כוכבא
כתב הרמב"ם (הלכות מלכים יא, ג): "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו. אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת, ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים..."
הרי שלדעת הרמב"ם, למרות שהמרד נכשל, לא טעה רבי עקיבא בתמיכתו בבר כוכבא, מפני שכל אימת שיש סיכוי סביר לחזור לעצמאות, צריך לפעול בכל הכוח כדי להיגאל. ואף שידע הרמב"ם שחכמים בדקו את בר כוכבא ומצאו שאינו "מורח ודאין" (דן על פי הריח, כפי שנאמר בנבואה על מלך המשיח) ואינו יכול להיחשב משיח (סנהדרין צג, ב), סבר הרמב"ם כרבי עקיבא, שזה אמנם המצב בינתיים, אבל אם יצליח, יתעלה להיות משיח.
כאן המקום להזכיר את פרופ' חנן אשל ז"ל, שזכה לגלות במחקריו כי המרד של בר כוכבא תוכנן היטב, ונוהל מתוך ראייה מפוכחת ומציאותית שאכן יש סיכוי סביר להשתחרר מעול מלכות הרשעה ולחזור לעצמאות. אלא ששתי המרידות הנוספות שפרצו באותו זמן במצרים וגאליה לא התרוממו מספיק, ונותרו בר כוכבא ולוחמיו לבדם מול האימפריה הרומאית, שהציבה נגדם את מחצית צבאה ובקושי רב התגברה עליהם.
ואף שהמרד נכשל, מורשת הגבורה ומסירות הנפש נותרה לקיים את ישראל בימי הגלות הארוכים, ובזכות אותה מורשת חזרנו לארצנו. ויהי רצון שנזכה לגאולה שלימה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
