מצוות מילה | הרב יהודה חיון | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
הבית היהודי
שמחות

קטגוריה משנית

ספריה
שונות
מסכת החיים

4302

8 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אסתר בת רחל

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

גדולה מילה

כאשר הגרי"ז מבריסק ערך ברית מילה לנכדו, באו לכבודו גאוני ויקירי ירושלים ונקיי הדעת שבה. פנה אחד האורחים והסביר לגרי"ז את סיבת בואו: וכי מילתא זוטרתא שר' וועלוועל עורך ברית לנכדו?!!

נענה הגרי"ז בתנועת ביטול ונשא משלו: ידוע הסיפור באותו סנדלר עני שאמר פעם: לו הייתי עתיר נכסים בעל ממון כגביר פלוני המפורסם - הייתי יותר עשיר ממנו. שכן אז היה לי את כל כספו, ומלבד זה הייתי ממשיך בעבודת הסנדלרות ומרויח את מטבע הקופיקא השבועית שלי...

כמו כן - סיים ר' וועלוועל בחיוך - מדובר כאן במצוה גדולה בתורה, ברית מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות, כנגד גדלות ענין זה איזו משמעות יש לכך שזוהי ברית אצל ר' וועלוועל?...

אף על פי שאינו הגון

פעם סיפרו לפני "החוזה מלובלין" אודות יהודי פורק עול, מופקר ובן בליעל, המציק רבות לאחיו היהודים.

הביט החוזה בשמו והשיב: איני יודע מה הינכם טופלים עליו דברים כאלו, והרי שמו מאיר עתה בכל העולמות.

הביטו החסידים זה בזה בתמהון וליבם נמלא פליאה על דברי הרבי.

לאחר זמן התברר הדבר.

שכן באותו יום ובאותה שעה התעסק אותו יהודי בהכנסת בנו בבריתו של אאע"ה. ומשום כך זכה לדרגה זו למרות מצבו התמידי.

ברית מילה כאמצעי לחימה

סח רבי משה מרדכי אפשטיין, ראש ישיבת חברון: בא וראה מה נשגבה מצות מילה: ביהושע נאמר: "בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב ומול את בני ישראל". "בעת ההיא" דיקא, ללמדך כי יש להתבונן באופי הימים ההם כדי ללמוד מהם על הענין.

והימים הם הלוא ימי סכנה, ערב מלחמה על ארץ ישראל, ובה בעת נצטוו על המילה. כשנקמו בני יעקב מאנשי שכם והרגום ביום השלישי למילתם, בהיותם כואבים, לא יכל איש לעמוד בפניהם, וכל העיר נפלה ביד שני אנשים בודדים. כיצד אם-כן ניתן לסכן עם שלם מוקף אויבים היודעים כי בני ישראל באים לכובשם, ולצוותם דוקא אז על המילה?

אלא, כיון שהנהגת ישראל אינה על פי טבע, רק בכח השגחה פרטית עליונה, נזקקו דוקא לאמצעים רוחניים טהורים כדי לירש את הארץ הקדושה, והראשון להם הוא הסרת ערלת הבשר ועמה את ערלת הלב. כך יכירו גם כל העם כי לא בכח הנשק ינחלו את הארץ, כי אם בראש ובראשונה בפעולות הרוחניות, מכח הקדושה גרידא.

ברית מילה היא, איפוא, "אמצעי המלחמה" הראשון שנקטו ישראל בבואם לכבוש את הארץ!

"שימני כחותם על לבך"

ברית המילה - אומר בעל ה"ברית ציון" - נקראת "חותם", ולכן אף אדם שהוא כליל המעלות, אם אינו נימול, הרי הוא כשטר ללא חתימה, שאין לו כל ערך.

אך מאידך, גם שטר חתום שלא כתוב בו מאומה למעלה, בתורף ובטופס, אין לו ערך כלל. וכן המילה אינה אלא "חותם" שמעליה צריך לכתוב על לוח לבו את כל דברי התורה, באופן שיהיה להם קיום, ויתקיים בחותמיו.

רפואה בזכות מצות מילה

ברכת "רפאנו" שבתפילת שמונה עשרה מסתיימת בתיבות: "רופא חולי עמו ישראל".

לכאורה - שואל הגרי"ח זוננפלד, רבה של ירושלים - מדוע אין מסיימים את ברכת רפאינו בתיבות "רופא כל בשר ומפליא לעשות", כפי שמסתיימת ברכת "אשר יצר"?

אלא, בירושלמי (מועד קטן פ"ג, ה"ז) אמרו חכמים: "נולד זכר - נתרפאה כל המשפחה". בכוחה של מצות מילה לשלוח רפואה וישועת עולמים. משום כך ברכת "רפאנו" מסתיימת בתיבות "רופא חולי עמו ישראל", שכן ברכה זו הינה בקשה מיוחדת שנאמרה בכח ובזכות מצות מילה שניתנה לישראל בלבד, ולא "לכל בשר".

המילה ככלי נשק נגד היצר ופיתוייו

"אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו 'התהלך לפני והיה תמים' (בראשית יז, א) - אחזתו רעדה, אמר: שמא יש בי דבר מגונה. כיון שאמר לו (שם, יז, ב): 'ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאוד מאוד... והקמותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך' - נתקררה דעתו".

בתחילה חשב אברהם שנצטווה על המילה כדי להחליש את כח התאווה שבו, ולכן אחזתו רעדה שהוא נזקק לכך.

על זאת אמר לו הקב"ה: "והקמותי בריתי ביני ובינך... ובין זרעך", שעיקר מטרת המצוה אינה לצורך עצמו, שכן הוא זיכך את עצמו כליל, אלא מחמת הדורות הבאים שאינם בדרגה זו, ולכן צריכים למצות מילה. כששמע אברהם זאת נתקררה דעתו.

המילה היא גם כלי נשק וגם אות כבוד

על פי זה יבוארו דברי המדרש (תנחומא לך לך יח) על הפסוק "ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו" - "הדא הוא דכתיב: 'חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך'".

קשר הדברים יובן על דרך משל: כאשר גיבור חיל צעיר לימים נושא חרב בנדנו, הרי זה כלי נשקו להתגבר על אויביו. אבל כאשר שר צבא ותיק עתיר מלחמות מקבל מהמלך חרב זהב משובץ אבנים טובות, אין החרב מיועדת להילחם בה בפועל, אלא אות כבוד ויקר היא על נצחונותיו הרבים בשדות הקרב ותהילת עולמים אשר רכש בדם ובמסירות נפשו.

זה איפוא כוונת המדרש: "ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו" - כיון שנצטוה על ברית המילה בזקנותו לאחר שזיכך את גופו וניצח את יצרו, אזי ענין ברית המילה היתה לו בבחינת - 'חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך', שהיא אות יקר וכבוד על נצחונו את יצרו, ואילו לצאצאיו הנמולים לשמונה היא חרב וכלי נשק ועזר להתגבר על היצר ופיתויו.

אפשרות חד צדדית

במסכת סנהדרין (לט, א) מספרת הגמרא: פעם אחת אמר הקיסר לרבי תנחום: בוא ונהיה כולנו לעם אחד. אמר לו רבי תנחום: מסכים אני לדבריך שנהיה לעם אחד, אלא שאנחנו מהולים ולא יכולים להיות כמותכם, לכן תמולו אתם גם כן ותהיו כמונו.

אמר לו הקיסר: צודק אתה בדבריך, אבל כל מי שמנצח את המלך משליכים אותו לחיות רעות. השליכו את רבי תנחום, אך החיות לא אכלוהו. אמר מין אחד לקיסר: הסיבה שהחיות לא אכלוהו היא מפני שהחיות כעת לא רעבים. השליכו את המין הזה לפני החיות ואכלו אותו...

יש להבין - תמה ה"בן יהוידע" - במה רבי תנחום ניצח את הקיסר, והלא גם עתה לפי דבריו יתקיימו דברי הקיסר, שכן על ידי שהגויים יהיו נימולים ממילא יהיו כולם עם אחד?

אלא, הקיסר אמר לו: בוא ונהיה כולנו לעם אחד, וכיון שאמר לו: "בוא", משמע שרצונו שישראל יהיו כמותם ולא שהם יהיו כמו ישראל, ובזה ניצח את המלך, שבאמת בלתי אפשרי שישראל יהיו כמותם כיון שהם נימולים.

"ותגל יולדתך"

בברכה שלאחר ברית המילה אומרים: "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך". ולכאורה כפל לשון יש כאן, שהרי כבר הזכיר שמחת האב והאם, ומדוע חזר וכפל "ותגל יולדתך"?

יש מבארים, ש"יולדתך" נסוב על רבו שילמד אותו תורה, ועל פי מה שאמרו חז"ל (סנהדרין יט, ב): "כל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו", וזאת לפי שע"י המילה יהיה לבו פתוח ללמוד ולהבין את דברי התורה.

האדמו"ר מגור דורש את "ותגל יולדתך" על סב הנימול. והדברים מכוונים לדברי הגרעק"א האמורים בתשובותיו (סי' מב), שכשאין אב - אבי האב מברך "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", לפי שעליו מוטלת חובת לימוד התורה וחינוך הנכד, שזה ענינה של ברכה זו.

מצוה אינה זזה ממקומה לעולם

שאלו תלמידיו את רבינו הגר"א: מצוה שיש לה טעם ונתבטל הטעם מסיבה כלשהי, האם חיוב המצוה במקומו עומד, או שמא כיון שנתבטל טעמה נתבטלה המצוה.

השיבם רבינו הגר"א: מצות מילה תוכיח. אמרו חז"ל (נדה לא, ב): "מפני מה אמרה תורה מילה בשמיני? כדי שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים, שהיא טמאה לידה כל שבעה ימים".

והנה, כיום שביטלו את דם טוהר ואין אשה טהורה לבעלה עד שתספור שבעה נקיים, אם כן גם ביום השמיני אביו ואמו עצבים, ומכל מקום מלים ביום השמיני ואין ממתינין עד שתטהר אמו לבעלה.

נמצינו למדים, שאף שבטל הטעם, מכל מקום מצוה אינה זזה ממקומה לעולם.

התחשבות בצער הזולת

"מפני מה ניתנה מילה בשמיני? כדי שלא יהיו אביו ואמו עצבים והכל שמחים"

(נדה לא, ב).

לכאורה - שואל רבי משה מרדכי אפשטיין - בזמן הזה שעם ישראל קיבלו עליהם לשמור שבעה נקיים, שוב אינו שייך טעם זה, אם-כן שתיבטל מצות מילה בשמיני דוקא?

ברם, ידוע הוא ששלמה המלך דרש על כל מצוה שבתורה שלושת אלפים טעמים (ערובין כא, ב), ואף כי בטל טעם אחד, הרי כל השאר לא בטלו.

אך קשה, מדוע בחרו חז"ל להזכיר טעם זה דוקא?

ללמדנו, עד כמה חייב אדם לשאת בעול עם חברו, עד שימנע מלצערו בשעת צרתו אפילו בדבר פעוט, רק יהיה שמח בשמחתו ומצטער בצערו.

דוגמא נאה להתחשבות שכזאת, מצינו בטעם המנהג שבזמן אמירת "יזכור"

יוצאים מבית הכנסת כל אלה שאינם זקוקים לאומרו. שכן הלכה היא שאם חתן נוכח בתפילה, אסור להזכיר נשמות, משום שיום-טוב הוא לו ואיך יצערוהו ביום חגו.

כמו כן הנהיגו ביום חגם של ישראל, להמנע מלצערם בשמיעת "יזכור". לפיכך, אלו האנשים המחויבים ב"יזכור", אשר הם עצמם שמחים להזכיר נשמות יקיריהם בחג, נותרים לאומרו, ואילו כל השאר יוצאים, כדי לאפשר לנשארים לומר הזכרת הנשמות, בלי לצער את זולתם.

היסוד לדבר זה נלמד ממצות מילה, כי אף שטעמים רבים לחובת "שמיני למילה", בחרו חז"ל את הטעם: "שלא יהיו אביו ואמו עצבים, והכל שמחין", ללמדנו את חובת הנשיאה בעול והתחשבות בצער חברו.

חשש לביטול המילה מחמלת ההורים

מפני מה נקבעה המילה ליום השמיני?

מבאר הרמב"ם (מורה נבוכים ג, מט): לפי שהתינוק בעת לידתו, עדיין לא התחזק רגש האהבה והחיבה של הוריו כלפיו. אינה דומה אהבת אב ואם את התינוק בן יומו כאהבתם אותו בגיל שנה, ואין דומה אהבתם אליו בהיותו בן שנה לאהבתם אליו בהיותו בן שש. ככל שגדל פרק הזמן שהם מגדלים אותו, כך גדלה אהבתם וחיבתם אליו.

לפיכך, לוא היתה מצות המילה נדחית לגיל שנתיים ושלוש, כי אז היה מקום לחשוש לביטול המילה מחמלת האב ואהבתו לבנו.

"אין מילה בלא שבת"

סח ה"סבא מסלבודקה": בטעם מצות מילה אחר שמונה ימים מובא במדרש (ילקוט שמעוני, פרשת אמור): "אמר הקב"ה לא תקריבו לפני קרבן עד שיעבור עליו השבת, שאין שבוע בלא שבת ואין מילה בלא שבת, ומיום השמיני והלאה כמשפט אדם משפט בהמה".

צא ולמד מה גדול כוחה של השבת, אשר כל דבר ששבת עוברת עליו, קדושת שבת חלה עליו. ולא אך אצל האדם ועניניו, אלא גם בבהמה אמרו חז"ל שלכן אינה ניטלת לשחיטה רק מיום השמיני והלאה.

מכאן אסמכתא למה שכתב המחזור ויטרי בדיני בציעת הפת, שאף שכידוע דין הוא שאם יש לאדם פת שלמה ופת פרוסה צריך לברך על השלמה, הרי שאם הפת השלמה נאפתה אחר השבת, והפרוסה כבר עבר עליה שבת, אזי בוצעים על הפרוסה, כי חשיבותה עולה כעת על השלמה. והן הן הדברים, כי מכיון "שאין שבוע בלא שבת", הוי אומר שהשבת משפיעה מקדושתה על כל דבר, לפיכך ראוי אכן להעדיף את הלחם הפרוס על פני השלם, רק משום שעברה עליו שבת.

צא ולמד - אומר הגר"מ גיפטר - עד כמה גדולה מעלת מצוות המילה, שאינו מוכשר אליה אלא בעבור עליו שבת קודש, ואף על פי כן מצות מילה יש בכוחה לדחות את השבת.

מנוחת הנפש וישוב הדעת

נאמר על משה: "ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש להמיתו" (שמות ד, כד).

ואומרים חז"ל, לפי שלא מל את אליעזר בנו נתחייב מיתה, והיה המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו ועד ירכיו וחוזר ובולעו מרגליו ועד אותו מקום. הבינה צפורה שבשביל המילה היא, מיד "ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה".

הנה, משה רבינו עומד על סף המוות, המלאך מבקש להמיתו, ובאותה שעה ממש מצליחה צפורה אשתו לשמור על מנוחת נפשה, ובמקום לזעוק ולבכות מרה, היא מתבוננת ובודקת מהו שורש החטא שבעבורו נידון למיתה, ותיכף ומיד מתקנת את החטא ועל ידי כך מצילה את משה רבינו מן המוות.

הבה נתאר לנו - סח רבי נחום זאב זיו מקלם - מחזה דומה המתגלה לעיני אשה רגילה מן הישוב, איך שבעלה נתון ראשו ורובו בפי המלאך ואך כפסע בינו ובין המות. הלא זו מיד היתה זועקת ומתעלפת. לא כך ציפורה, היא אינה נותנת לעצמה להתבלבל ולאבד עשתונות. אפילו מצב כה מדהים וגורלי אינו מעבירה על דעתה ואינו מפר את שלות רוחה. היא מתבוננת לאלתר מה מבקשים פה ממנה, ומיד מתקנת את החטא. כך הצילה את בעלה מן המות.

צא ולמד כיצד צריך האדם לשמור על מנוחת הנפש וישוב הדעת גם לעתות בצרה.

את הדברים הללו השמיע הגה"צ רבי נחום זאב זיו מקלם, באוזני אשתו ובנותיו, שעות אחדות קודם פטירתו, בהכינו אותן לקראת הפרידה. אותו יום ערב שבת היה ולא שכח ר' נחום זאב להזהירם מפני בלבול הדעת עקב פטירתו, לבל יכשלו באכילת הדגים של ליל שבת במלאכת בורר. שכן לדידו, שלות הנפש היא אבן יסוד בעבודת האדם.

רבי יעקב ניימן, שסיפר את המעשה בעת הספדו על חתנו של רבי נחום זאב, רבי אליהו אליעזר דסלר, הוסיף ואמר: לא עלה על דעתו כלל שיימנעו מאכילת דגים בשבת, שהרי בעבורו לא היה המוות אלא כעין מעבר ממקום למקום, והסרת המעטה הבשרי ]"דעם פליישינעם מאנטיל"[ גרידא. וכי אם אדם נוסע למדינת הים לא יאכלו בני ביתו דגים בשבת!...

רעיון דומה הציע רבי יוסף לייב ננדיק/b>, המשגיח דישיבות קוברין וקלעצק, לביאור שאלת חז"ל אודות "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו" - "מזמור לדוד?"

"קינה לדוד" היה ראוי לחבר על בריחה זו?! (ברכות ז, ב).

לא תמהו חז"ל איך דוד היה מסוגל לשבת ולחבר פרק שלם של שירה בתנאים כה גרועים של בריחה מפני איש המבקש לרוצחו, והרוצח הוא עוד בנו יוצא חלציו.

כה פשוט היה להם כי כך מחייבת שלות נפשו של דוד, לנצל אף מאורע טרגי ונוראי שכזה לעליה רוחנית מיוחדת. כל תמיהתם לא היתה אלא מדוע מצא לנכון ליצור דוקא שירה, ולא קינה של אבל ונהי.

הרב יהודה חיון

מסכת החיים
שמחת הנישואין
פרקים א'- ז'
תמוז תשס"ט
מסכת החיים
הציות להורים ומורים
פרקים ב', ג'.
תמוז תשס"ט
מסכת החיים
בן שלוש עשרה למצוות
פרקים א' ב' ג' ד'
תמוז תשס"ט
מסכת החיים
הרבצת תורה
פרקים ה- ו
תמוז תשס"ט

שמחות

קול צופיך - הרב שמואל אליהו
הלכות חנוכת הבית
הרב שמואל אליהו | כסלו תשע"ב
4 דק'
תזריע
רגישות התורה לשמחת האם
הרב אביחי קצין | כג' אדר ב' תשס"ח
שמחות
נישואי אח צעיר לפני אח מבוגר
הרב יצחק בן יוסף | איר תשפ"ד
מצוה גדולה
מצוות עשה שיפדה בנו הבכור לאמו הישראלית
מתוך ספר המצוות הקצר
הרב שמואל הולשטיין | אדר תשס"ז

שמחות

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

רחל אמנו
רחל אמנו - מקבצת את בניה לגבולם
הרב דוד דב לבנון | ר"ח כסלו תשס"ב
אחדות ומחלוקות
יום ז' מר-חשוון - יש לו כוח מיוחד לאחדות בני ישראל
הרב אליהו ממן | חשוון תשע"ב
15 דק'
ברכות השבח והראיה
ברכת הלבנה
הרב אליעזר מלמד | תשס"א
נושאים שונים
הלכות ייחוד
הרב יוני לביא | אלול תשס"ח

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב חיים דרוקמן
הרה"ג דוב ליאור
הרב דוד דודקביץ'
הרב משה ברלינר
הרב בני אלון
הרב הלל גפן
הרב ינון גרוסברג
הרב שלמה שושן
הרב מרדכי הוכמן

48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ח
הרב אלי סטפנסקי | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז