ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- שונות
- מסכת החיים
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- שמחות
"כשם שנכנס לברית, כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים"
כתב ה"שולחן ערוך" (יורה דעה מה, א), שאבי הבן מברך את ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". ואם אחרים עומדים שם אומרים: "כשם שהכנסתו לברית, כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים". לגירסאות אחרות, ציבור השומעים אומרים: "כשם שנכנס לברית, כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים".
בביאור נוסח הברכה "כשם שנכנס לברית, כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים, יש שביארו: כידוע שהתינוק נכנס בבריתו של אברהם אבינו ללא שמץ של גאוה וללא פניות וכוונות רעות. משום כך מאחלים אנו לתינוק זה, שגם לתורה ולחופה ולמעשים טובים ייכנס באותה רוח טהורה, שאין בה גאוה והתנשאות והיא נקיה מפניות ומכוונות פסולות.
בבת אחת
מסכת החיים (41)
הרב יהודה חיון
2 - מצוות מילה
3 - כשם שנכנס לברית
4 - העובר ולידתו
טען עוד
כשם שהתינוק הנכנס לברית, נהפך בבת אחת מערל - שהוא בגדר של נכרי - ליהודי שלם, כך אנו מאחלים שיזכה אותו תינוק גם בעתיד, שכל מצוה שיקיים בימי חייו תהיה כעין מהפכה בנפשו וזינוק רוחני כלפי מעלה, בחינת "וראשו מגיע השמימה".
קשר עולמי
"כשם שנכנס לברית..."
"כשם שנכנס לברית", ומצוה זו קיימת בו לעולם, "כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים", ולא יתנתק מהם לעולם.
יהיו בעיניו כחדשים
"כשם שנכנס לברית..."
"כשם שנכנס לברית", שהיא מצוה ראשונה בחייו, "כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים", שלעולם יהיו בעיניו כמצוה ראשונה וחדשה, בהתלהבות ובהשתוקקות לקיים את כל המצוות, ושלעולם לא יתיישנו אצלו מרוב ההרגל.
ללא חיקויים
"כשם שנכנס לברית..."
"כשם שנכנס לברית", ומצוה זו נתקיימה בו לא מתוך חיקוי אחרים, שהרי אין בו דעת ואינו רואה דבר, "כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים", לא מתוך חיקוי אחרים, אלא רק לכבוד השם יתברך ואהבתו בלבד.
מבלי התנגדות
"כשם שנכנס לברית..."
"כשם שנכנס לברית", מבלי שהתינוק יתנגד לכך, "כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים", מבלי כל התנגדות מצידו.
אין דרך חזרה
"כשם שנכנס לברית..."
"כשם שנכנס לברית", והתינוק לא יכול להתחרט ולחזור למצב שהיה לפני הברית, "כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים" מבלי שיתחרט.
ללא שינוי השם
"כשם שנכנס לברית..."
"כשם שנכנס לברית", דהיינו באותו שם שהכנסתו לברית, באותו שם תכניסהו לתורה וכו', ולא יחלה חלילה ויצטרכו לעשות שינוי השם, אלא השם יתברך יתמיד בריאותו לאורך ימים.
חופה קודמת למעשים טובים
"כשם שנכנס לברית, כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים"
לכאורה הרי מעשים טובים קודמים לחופה, שכן חובת עשיית מעשים טובים חלה כבר בגיל י"ג. מדוע אם כן בנוסח הברכה אנו מקדימים חופה למעשים טובים?
ביאר הגאון רבי יוסף עדס זצ"ל: בנוסח זה מברכים אנו את אבי הבן שבנו יהיה עילוי גדול ומתמיד עצום, שיציעו לו שידוך עוד לפני היותו בר מצוה.
בשו"ת "משנה הלכות" (ח"ד סימן קכו) מיישב קושיה זאת על פי דברי הגמרא במסכת יבמות (סב, ב): "האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן, עליו הכתוב אומר: 'וידעת כי שלום אהלך'". ואם כן הרוצה כי שלום יהיה באהלו, עליו להשיא את בנו סמוך לפרקו והיינו קודם שנעשה בר מצוה.
ולפי זה מובן מדוע אומרים "לתורה ולחופה ולמעשים טובים", כי החופה היא לפני בר מצוה דהיינו לפני שהגיע למעשים טובים.
תירוץ נוסף נאמר על קושיה זו, על פי מה שאמרו חז"ל (קידושין כט, ב): ילמד תורה, ואחר כך ישא אשה ולבסוף מעשים טובים. שכן בבחרותו עליו לעסוק בתורה בכל מעייניו, לאחר מכן עליו לשאת אשה, ולבסוף רשאי הוא לעסוק במעשי חסד.
שינוי מהות
"כשם שנכנס לברית, כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים"
יש שואלים: מדוע ברכה זו אינה נאמרת בכל קיום מצוה - "כשם שזכה למצוה זו, כן יזכה למצוות נוספות".
אלא כך כוונת הדברים: "כשם שנכנס לברית", שעשה מצוה שאינה מעשה בלבד אלא שינוי במציאות גופו, שהרי בכל מצוה יש "גברא" העושה את המצוה וגם "חפצא" של המצוה, ואילו בברית מילה ה"גברא", התינוק שמקיים את המצוה, הוא עצמו ה"חפצא" של המצוה, "כן יכנס לתורה", שהתורה שילמד לא תהא בחיצוניות בלבד כלימוד שאר חכמות, אלא תעשה שינוי בגופו ובמהותו.
וכן יכנס "לחופה" שהיא מציאות חדשה של שלימות שנברא בה מחדש. וכמו שמברכין "אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה", שחתן וכלה הם בריאה מיוחדת ומחודשת. וכן "למעשים טובים", שמעשי החסד שלו לא יהיו בחיצוניות בלבד אלא ייעשו מתוך טהרת דמו ומדותיו ושינוי מהותו.
אין ברכה בעולם שאינה גלומה בנוסח זה
מסופר על הגאון רבי משה פיינשטין זצ"ל: פעם כשכתב מכתב 'מזל טוב' לתלמידו שהתברך בבן, כתב לו שרבות הן הברכות שעולות בדעתו לברך, אבל חז"ל טבעו מטבע: "שתזכה לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים", ואם זהו הלשון השגור בפי חז"ל, אות הוא שאין אף ברכה בעולם שאינה גלומה באחת משלושת ברכות אלו, והכביר דוגמאות לרוב...
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
