ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- שמחות
- ספריה
- שונות
- מסכת החיים
הגאון רבי אליהו מוילנא אמר פעם לתלמידיו: כל תרי"ג מצוות מרומזות בפרשה הראשונה בתורה.
שאל אחד התלמידים: ילמדנו רבנו, היכן מרומזת בפרשה הראשונה בתורה מצות פדיון הבן? השיב הגאון לשואל בלי שהיות: מצות פדיון הבן מרומזת במלה הראשונה של התורה, שכן המלה "בראשית" נדרשת בראשי תיבות: בן ראשון אחר שלושים יום תפדה...
פדיון הבן לבכורים מאם ולא לבכורים מאב
"קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל" (שמות יג, ב).
מקשה הגאון רבי עקיבא איגר: מדוע פדיון הבן נעשה רק לבכורים מאם ולא לבכורים מאב, והלא מצות פדיון הבן נובעת מהנס שעשה ה' לבכורי ישראל במצרים, שאת בכורי מצרים - הרג, ואת בכורי ישראל - הציל. והואיל וכל בכורי מצרים נהרגו, אף בכורים מאב, כפי שכתב רש"י (שמות יב, ל), נמצא כי אף בכורי ישראל מאב היו בכלל הנס, ומדוע בכור מאב אינו בכלל מצות פדיון הבן?
מתרץ הגאון רבי עקיבא איגר בהקדם קושית אחרת: בהגדה של פסח נאמר: "אני ולא מלאך... ולא שרף... ולא שליח... אני הוא ולא אחר". כלומר: הקב"ה בכבודו ובעצמו הכה כל בכור בארץ מצרים. מדוע אם כן נאמר לבני ישראל לשים את הדם על המזוזות "ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף", והלא לא המשחית נגף את בכורי מצרים אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו?
זאת ועוד: בני ישראל לא היו רשאים לצאת מפתח ביתם עד בוקר. את טעם הדבר ביאר רש"י (שמות יב, כב) בשם המכילתא: "מאחר שנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע". והלא הקב"ה בכבודו ובעצמו נגף את בכורי מצרים, והוא כן מבחין בין צדיק לרשע.
אלא - אומר הגרע"א - במכת בכורות מתו כל הבכורים, גם בכורים מאמא וגם בכורים מאבא. לזהות את הבכורים מאמא, אין בעיה. אבל קיים קושי לזהות בכורים מאבא. מדוע? כי יכול להיות שיהיה לאבא ילד שהוא בכור הנמצא במקום אחר ואף אחד לא יודע על קיומו...
נמצא אם כן, שבמצרים היתה חלוקת עבודה: ה' הרג את הבכורים מאבא, כי רק ה' יודע מיהו בכור מאבא ("אני הוא שהבדלתי בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור" - בבא מציעא סא, ב), והמלאך המשחית הרג את הבכורים מאמא. אך כיוון שניתנה רשות למשחית להשחית - אינו מבדיל בין צדיק לרשע, ולכן הבכורים מהאמא היהודיה היו בסכנה, והיו צריכים כאן ישועה גדולה. מה עשו? שמו דם על הדלתות כסימן למשחית שכאן גרים יהודים והכניסה אסורה.
זאת הסיבה שפדיון הבן נעשה רק לבכורים מאמא ולא לבכורים מאבא. כי פדיון הבן נובע מהנס שעשה ה' לבכורי ישראל במצרים: אותו המשחית שהרג בכורים מאם, שעליו נאמר שכאשר יש לו רשות להשחית אינו מבדיל בין צדיק לרשע - בכל זאת לא הרג את בכורי ישראל מאם, וזה הנס!
הבכורים גרמו לקידוש שם שמים
"קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל" (שמות יג, ב).
מדוע התקדשו הבכורים?
מפני שהיו צינור לקידוש שם שמים בעולם. בזמן שהרג הקב"ה את בכורי מצרים והשאיר בחיים את בכורי ישראל, ראו הכל את כוחו יתברך, ועל ידי זה התקדש שמו של ה' בעולם.
העיר על כך ה"חפץ חיים": מתוך כך שהבכורים לא עשו מאומה לצורך זה, ולא השקיעו מאמצים מיוחדים לקדש את השם, אלא הדבר בא ממילא, אנו למדים שכאשר מתקדש שם שמים על ידי מאן דהוא, אף שהוא עצמו לא פעל מאומה, גם זה נחשב קידוש שם שמים, והשכר שלו יהיה בהתאם לכך.
נס הצלת בכורי ישראל
"קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא" (שמות יג, ב).
לכאורה צריך להבין: אם מכת בכורות באה משום שהמצרים צרו והרעו לישראל, איזה חסד הוא שהקדוש ברוך הוא לא הכה את בכורי ישראל, שמחמת זה צריכים בני ישראל לקדש "כל בכור", והרי הדבר פשוט שבכורי ישראל לא היו צריכים למות, כי לא היתה שום סיבה לכך, ורק המצרים שצרו לישראל, היה מגיע להם עונש זה, ואם כן איזה נס וחסד הוא שלא הוכו בכורי ישראל?
אלא, ההסבר הוא: מה שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו עבר בארץ מצרים והכה כל בכור, אין הכוונה שהקדוש ברוך הוא הכה כל בכור, כי "מפי עליון לא תצא הרעות", אלא כיון שהקדוש ברוך הוא בעצמו נגלה בארץ מצרים, על כן לא היה מקום לטומאה, ועברה הטומאה מן הארץ, שכן הבכור שהוא ראשון לביאה ונולד מתאוה ראשונה ולא היה בו שום צד קדושה, היה מוכרח למות, אבל שאר הבנים שלא היו בכורות, כבר נשקטה קצת התאוה ויש בהם קצת קדושה, לכן יכלו להשאר בחיים כשנגלה מלך מלכי המלכים.
והנה, בני ישראל כשהיו במצרים, הם היו כבר שקועים במ"ט שערי טומאה, וכפי שכתוב: "הללו עובדי עבודה זרה..", ולכן גם אצליהם היה נס שיכלו להחזיק מעמד כשנגלה אליהם הקדוש ברוך הוא.
רפואה ואריכות ימים בזכות פדיון הבן
"וכל בכור אדם בבניך תפדה" (שמות יג, יג).
כתב רבי חיים פלאג'י בספרו "רוח חיים" (יור"ד שה, ב): "כן אירע מעשה על ידי, למעלה מכ' שנה, באדם שהיה בכור וכבר עברו רוב שנותיו, וחלה חולי כבד מאד, עד שכמעט היה מסוכן ונתייאשו הרופאים. וכשנכנסתי לבקרו בא לדעתי שמא בקטנותו לא עשו לו פדיון הבן כהוגן. ואמרתי לו שרוצה אנכי לפדותו על ידי כהן אחד בעד ה' סלעים כסף, ותיכף הודה והסכים לדברי, ונתן בידי ה' סלעים ליתנם לכהן תלמיד חכם שהיה לפניו, ותיכף ומיד נתרפא ועמד מחליו, וחי עוד עשרים שנה".
פדיון הבן בכל מחיר
מסופר על הצדיק הנסתר רבי יוסף וולטוך זצ"ל, שלאחד האברכים בירושלים נולד בן בכור, ולקראת פדיון הבן הזמין ידידים ומכרים רבים וביניהם את הרב וולטוך שהבטיח לו כי יבוא להשתתף בשמחה.
ביום השלושים להולדת הבן התחוללה סופת שלג בירושלים, הכבישים נחסמו בגלל השלג הרב שנערם בדרכים והבריות נכלאו בבתיהם. מתי מעט הגיעו לפדיון הבן, אך בין הבאים בלט הרב וולטוך, שלמרות מזג האויר הסוער וסכנת הדרכים במצב כזה, עשה מאמץ מיוחד להגיע מתל-אביב ולשמח את אבי הבן בשמחת פדיון בנו בכורו.
פ"ד תעניות
העולם אומר שסעודת פדיון הבן עולה במקום פ"ד תעניות. רבי חזקיהו מדיני
בספרו "שדי חמד" (מערכת ס כלל נד) כותב, כי אין כל מקום לדברים אלו ואין זה אלא "שיחה נאה בפי הבריות".
אולם, בשו"ת "עמק יהושע" (ח"ג, יו"ד, סימן יח) כתב זאת בשם האר"י הקדוש, כי אדם שנמצא בבית הפדיון בשעת הפדיון, נחשב לו שהתענה פ"ד יום.
שעה של לימוד לעומת פ"ד תעניות
פעם נפקד מקומו של אחד התלמידים מהשעור היומי שמסר מרן הגרא"מ שך זצ"ל בישיבה. אחר הצהרים ראהו מרן, ושאלו בדאגה מרובה לשלומו.
"שלומי טוב, ברוך השם", השיב הבחור בפליאה.
"הודו לה'!" שמח מרן, "כבר חששתי... היכן היית בזמן השעור?"
"השתתפתי בסעודת פדיון הבן לאחיני", השיב. כשראה את הפליאה המסתמנת על פני מרן, פליאה על העדפת סעודת מצוה על פני השעור הקבוע, מיהר להצטדק בצדקנות: "בספרים הקדושים מובא כי גדול ענין סעודה זו כנגד פ"ד תעניות"...
התרגש מרן ואמר: "האמן לי, גם שעה של לימוד חשובה לא פחות מפ"ד תעניות"...
מאותו יום, לא הפסיד הבחור ולו שעור אחד! יש אומרים שמרן ענה לו: גם דף (גמרא) הוא פ"ד בהיפוך אותיות.
כסף הפדיון
פעם ישב רבי זלמן מוילנא בבית מדרשו של רבינו הגר"א ושמע דברי תורה מפיו. בתוך הדברים התגלגל על שפתי הגר"א דין ה' סלעים של פדיון הבן, ואמר, שלדעתו מחויב הפודה לתת ה' טאלער של המדינה, שהרי הולכים אחר מטבע של אותו זמן.
אך הדבר יצא מפי הגר"א וכהרף עין פשט רבי זלמן מעל עצמו את בגדו העליון ונתנו לכהן אשר היה שם, ואמר לו: "הא לך בעד פדיון בני הבכור שמת לי זה כמה שנים".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
