ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- יתרו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
צבי יואל בן משה הלוי
וקשה הן בפסוק נאמר, "ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר" הרי שגם על חניה זו נאמר ויחנו במדבר בלשון רבים?
אלא, היא הנותנת כיון שנאמר ויחנו במדבר מדוע הוסיפה תורה לומר ויחן שם ישראל נגד ההר, שאפשר היה לקצר ולכתוב ויחנו במדבר נגד ההר. אלא, למדתנו תורה ששתי חניות היו שם. האחת ויחנו במדבר בלשון רבים כי כל אחד חנה באהלו הפרטי ואפילו פתח אוהליהם לא היו מכוונים אחד כנגד פתח חבירו, וכל שכן שלא חנו במקום פרוץ המבטל פרטיות כל אחד ואחד. נוסף לכך היתה חניה נוספת של ויחן שם ישראל נגד ההר שמבחינה נפשית היו כולם כאיש אחד ובלב אחד. שכאשר אדם מתעסק עם עצמו ובצרכיו הפרטיים, הוא חלוק משאר בני האדם, כי כל אחד יש לו צרכים עצמאיים לו. ולכן, כאשר מגמת חייו, סיפוק משאלות גופו, הוא יותר ויותר חלוק מחבירו. ברם, כאשר מטרת חייו, הוצאה לפועל של הרצון האלוקי, הבורא את כל בני האדם, כדי שכולם יחד יחיו ויעבדו את ה' בשלמות, הרי שכמה שיותר אנשים, טוב להם, והם ממלאים את יעודם בעולם, כך מתמלא רצון הבורא באופן יותר נעלה. לפיכך האדם שעובד את הקדוש ברוך הוא באמת, רוצה יותר לעזור לזולתו הן ברוחניות והן בגשמיות, וממילא נופלות המחיצות המפרידות בין איש לרעהו.
זה שאמר הכתוב ויחן שם ישראל נגד ההר נגד ההר, המקום המיועד לנתינת התורה האלוקית לישראל, היו ישראל כאיש אחד בלב אחד. כי התורה אינה יכולה להנתן לעם שמגמת חייו חיים גשמיים, ושאינו יכול להתעלות מצורכי גופו הארציים. ברם, ישראל התעלו לגבהי מרומים, שכל רצונם ותקות חייהם היתה למלא רצון בוראם בשלמות, ולכן כה טבעי היה עבורם לומר נעשה ונשמע הקדימו עשיה לנשמע, כי לא משנה מה יצוה הבורא, שלכן אין צורך לשמוע תחילה, מה הצו, כי נעשה כל דבר שהוא רצון האלוקים.
על כך אמרו במסכת שבת (קמו, א) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. ופירש רש"י, וכל שעמדו על הר סיני נתקדשו ונטהרו ונרפאו מכל מום ואף עורים ופסחים שהיו בישראל, כדתניא בספרי. ע"כ.
אין הכונה שבמעמד קבלת התורה פסקה זוהמתן, שהרי בפרשתנו הביא רש"י דברי המכילתא, על הפסוק (כ, טו), וכל העם רואים את הקלות מלמד שלא היה בהם סומא, ומנין שלא היה בהם אלם, תלמוד לומר, ויענו כל העם. ומנין שלא היה בהם חרש תלמוד לומר, נעשה ונשמע. ע"כ. ולפי שנעשה ונשמע אמרו ישראל לפני מתן תורה כמבואר ברש"י לקמן (כד, ד) נמצא שהמעלות להן זכו, שפסקה זוהמתן בעומדם על הר סיני, לפני קבלת התורה היו.
ולאמור, התעלותם הנפשית שהיתה קבלת עול מלכות שמים ומגמת החיים הרוחניים, היא הבסיס, לסילוק זוהמתן של ישראל, מאותה זוהמא שהטיל נחש הקדמוני בחוה אם כל חי, אשר ממנה עברה זוהמא זו לכל צאצאיה אחריה.
ולכן אומות העולם שלא עמדו בהר סיני נמשכת זוהמתן להיות מגמת חייהם, חיי שעה, הנאות הגוף, וממילא ריחוק מבורא עולם שכולו רוחני עליון שאין בו תפיסה כלל.
שכך הסביר אדוני אבי ז"ל מה שאנו אומרים (בהגדה של פסח), כמה מעלות טובות למקום עלינו, אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה, דיינו. הרי שיש יתרון בעומדנו על הר סיני, גם אילו לא קבלנו את התורה. שלכאורה מהו יתרון זה. ולאמור, הקדוש ברוך הוא שקרב אותנו לפני הר סיני רומם את ישראל ונתן להם את הכוח הנפשי, להבין מהי מגמת חייהם ולפעול על פיה והיא שהפסיקה את זוהמתן. נוספה עליה מעלה יתרה בקבלת התורה, שמלבד המצות שנצטוו כבני נח ובמרה, קבלנו תריג מצות, שכל מצוה מעלה ומרוממת אבר אחר שבאדם עד שהוא נעשה שלם. ועל ידם זוכים ישראל להוציא לפועל את עבודת ה' השלמה, המביאה אותנו לחיי נצח תחת כנפי השכינה.
זה שאמר הכתוב (שם, ו), ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וביאר רבינו בחיי, על דרך הקבלה, ממלכת כהנים, ממלכת משרתים שתעבדוני בעולם הזה. וגוי קדוש, גוי של קדוש לעולם הבא. שהקדוש ברוך הוא נקרא קדוש. ע"כ. שיש בתורה שקבלנו בהר סיני סגולה, שהעוסק בה והמקיימה, עובד את הקדוש ברוך הוא בעולם הזה, ועל ידי כך הוא זוכה לכל הטובה המוכנה לאדם, כדי שיוכל למלא את המוטל עליו. שהרי בהיות ישראל סחופים ודוויים והם צריכים להפנות מאמציהם להתקיים בעולם, אין שעתם פנויה להתעסק בתורה ובמצות. כמו שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ט). לא כן מסגרת שמירת התורה, שמחייבת שיהיו חייהם של ישראל טובים ומלאים ברכה, שזו מסייעת לנו לקיים את התורה ביתר שאת ויתר עוז.
דבקות באלוקים בעולם הזה על ידי שמירת התורה, מרוממת את האדם מגשמיותו, ולכן הוא זוכה לחיי עולם הבא, שהם חיי נצח מתוך התקשרות ודבקות בו יתברך. לכך אמר הכתוב גוי קדוש, שמשמעות קדוש, פרוש ונבדל. שכיוון שאדם זוכה להיות פרוש מענייני גשמיות בעולם הזה, הוא זוכה לחיי עולם הבא.
ועל כך אמר התנא (מסכת אבות, פרק ד משנה כב) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין. ששתי הכנות יש בעולם הזה. האחת, הכנת האדם את עצמו להיות משרת ה', דבר הנעשה על ידי הבנתו מהי מטרת בריאת האדם בעולם, שזה בגדר המוכנות לעשות. והשניה, הנשמע שהיא קבלת התורה. ואשר משמעות קבלתה, שהקדוש ברוך הוא מאפשר לנו לזכות על ידי עיסוק בתורה וקיום מצותיה התעלות רוחנית שנותנת לנו חיים נצחיים. זכיה שאין יצור אנושי יכול להגיע אליה בלא שהוא מקיים את אשר נצטוה. כי מי שמקיים ולא נצטוה דומה לאדם חולה שנוטל תכשירים המתאימים לבריאים, שאינו מועיל לו ויתכן שאף מזיק לו. לפי שכל ברוא יש לו את האפשרויות והצרכים היחודיים לו, ואם הוא פועל במישורים אחרים, אינו מועיל כלום.
לפי זה יש לבאר מדוע מברכים על קריאת התורה בציבור, שתי ברכות. אחת לפני הקריאה. ואחת, לאחריה. הראשונה, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. בחירתו של הקדוש ברוך הוא בעם ישראל, נובעת מהיותנו מוכשרים לקבל את התורה ומהיות התורה מתאימה לנו, יותר מכל אומות העולם. עובדה זו שייכת לעולם הזה, המקום אשר בו יש לקיים את התורה. הברכה השניה, לאחר הקריאה בתורה, אשר נתן לנו את תורתו, וחיי עולם נטע בתוכנו. משמעותה, שנתינת התורה לנו מביאה אותנו לחיי עולם. לומר שעתה בהיותנו בגוף הגשמי ניטעת התורה בנו, והיא עושה פרי בחיי הנצח, לה זוכים ישראל לעולם הבא. נמצאת ברכה ראשונה כנגד, ממלכת כהנים משרתים, בעולם הזה, שעיקרו הכנה, על כל המשתמע מכך. וברכה שניה, כנגד גוי קדוש שהוא לעולם הבא. כלומר, עד שלא קרא בתורה, הוא בגדר הכנה. ולאחר שקרא בה, הוא כביכול נכנס לעולם הבא. זה שאמרו (מסכת פאה פרק א, משנה א) אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא... ותלמוד תורה כנגד כולם. שנטיעת התורה בתוכנו, מועילה ועושה רושם אלוקי כבר בעולם הזה.
_______________
אם אתה חפץ לדעת מה היתה ההכנה המיוחדת שעברו ישראל לקראת קבלת התורה, ומה משמעות הכתוב, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". מדוע מברכים על התורה שקוראים בציבור שתי ברכות, אחת לפני הקריאה ואחת לאחריה. מדוע גזר רבי יהודה הנשיא שלא ישנו לתלמידים בשוק, בפרהסיא. כיצד שומעים או רואים את הקב"ה בשעת קבלת התורה. מה הם שלשת הכוחות הבסיסיים המרכיבים את האדם. ועוד ביאורים נפלאים, עיין ב"אבני ברקת" על פרשתנו.
ניתן להשיג את המהדורה הרביעית שיצאה לאור בימים אלו בחניות הספרים.
או בטלפונים : 9972675- 050-7126758, או באימייל: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
